1. אם הפלייאוף העליון ייראה כמו הליגה הסדירה, אין להפועל חיפה סיכוי להיות אלופה. המאזן שלה מול שלוש המקדימות אותה הוא ארבע תוצאות תיקו ושני הפסדים, בלי ניצחון אחד לרפואה. איך זה ייתכן? ואיך ייתכן שמכבי ת"א מפסידה לרעננה ומביסה בקלילות את הפועל חיפה? תלוי איך משחקים.
במשחק בנתניה אפשר היה לראות שג'ורדי קרויף התכונן כמו שצריך. קו ההגנה הגבוה של חיפה אפשר למכבי ת"א לרוץ קדימה במהירות לשטחים מתים. השחקנים של מכבי גם ידעו מתי לנוע לשם כדי לא להיכנס למלכודת נבדל ופשוט פירקו את הפועל חיפה בקלילות. הייתה איזו התקפה שבה שישה צהובים נשארו מול שני אדומים.
מכבי ת"א ניצחה את כל שלושת משחקיה בסיבוב השני מול שלוש המתחרות שלה, וזה אומר הרבה לקראת הפלייאוף העליון. תיקו בבאר שבע יבטיח לה את המקום הראשון – גם בטבלה הפנימית של ארבע הראשונות וגם בטבלה החיצונית של כלל הליגה.
ועוד הערה קטנה: 60 מקומות מפרידים בין נבחרת ישראל לנבחרת ברבדוס. נדמה לי שלחץ פיזי מתון על ניק בלקמן יכול להביא אותו לנתניה עוד פעם אחת בחודש הבא, הפעם במדים הלאומיים.
ריקן ומיכה. חכמים מול הגדולות (אריאל שלום)
2. ערן לוי התעלל במכבי חיפה. אפשר אפילו לומר שהוא השפיל אותה. זה התפתח לממדים כאלה ככל שקריאות הגנאי ושירי הנאצה נגדו מהיציע התגברו. לוי גדל במכבי חיפה, הוא שיחק בבוגרים בגיל 18. ילדים שקיללו אותו אתמול למדו אז רק לדבר.
את ערן לוי מיותר לקלל. כל קללה משייפת לו את הזיפים. הוא הופך להיות ארסי יותר, מסוכן יותר, גאון יותר. פעם אחת הוא דחף כדור ליונס מלדה עם החיצון, מסירה שלא נותנים בכדורגל שלנו. בפעם השנייה הוא נעמד עם הכדור באמצע המגרש, סטייל קאנטונה. ככה שלוש שניות, בלי תזוזה. אף אחד לא ניגש אליו. זה אקט משפיל. כאילו רוצה לומר: "אם תיגשו, אני מדביק עכשיו את הכדור מ-50 מטר לאחד מהשחקנים שלי לרגל, ומשם זה יכאב יותר. אל תתקרבו".
ערן לוי. קאנטונה הישראלי (ערן לוף)
ערן לוי זה שחקן שלא היה כאן הרבה זמן, אפילו שהיו טובים ממנו. ההשפעה שלו היא מכרעת, יש לו רוח מפקד, השחקנים משתפרים או נחלשים לפי ריח הגוף שלו. עכשיו הוא בפלייאוף העליון עם מכבי נתניה, כבר במחזור 24, ומכבי חיפה צריכה לומר תודה לטל בנין שגם אחרי 28 שנה שומר אותה על חוף מבטחים.
ועוד משהו על מכבי נתניה: מלדה הוא כוכב קבוצת הנוער, שעד השבוע הוליכה את טבלת ליגת העל. השבוע שלף אותו סלובודאן דראפיץ' וזה רק עשה למאמן הנוער, רונן גבאי, שמח. כן, הוא איבד שתי נקודות ללפני האחרונה, הפועל פ"ת, ואיבד את הפסגה, אבל הילד היה מצוין ובישל שער. אליפות היסטורית לנוער? זה רק בונוס. תפקיד הנוער הוא לעשות שחקנים לבוגרים.
טל בנין. מתאים לסכנין, בדיוק כמו אבוקסיס (דני מרון)
3. אם אתה כוכב עבר, ויש לך שם וכריזמה, הסיכויים שלך להצליח בבני סכנין כמעט מובטחים. אתה רק צריך להביא את האישיות שלך, כי כדורגל יודעים שם לשחק. אתה תקסים את ההנהלה, אתה תדביק את השחקנים, הכל יהיה יותר פשוט ופיראס מוגרבי יעשה אצלך חיים משוגעים. בין אם קוראים לך יוסי אבוקסיס או טל בנין והיית בהרכב ב-0:5 נגד אוסטריה, בסכנין אתה בשקט חצי אלוהים. מישהו זוכר את השניצלים של סבירסקי?
בנין הוא דוגמא טובה למאמנים טובים שלא יכולים להצליח בכל מקום. עובדה, מסאיי דגו לא מצליח לקושש נקודות לאשקלון ואת העונה בהפועל כפ"ס הוא פתח בצורה סנסציונית. אז פתאום הוא לא מאמן טוב? ממש לא. פשוט הפועל אשקלון 2018 לא מתאימה לו. היא מתאימה רק ליובל נעים.
דניאל בר נתן. חוסר אחידות (ערן לוף)
4. דניאל בר נתן פסק פנדל על בעיטת פצצה של ערן לוי שפגעה שידו הצמודה של עומרי בן הרוש. אלון יפת לא עשה זאת כשדור מלול פגע בידו הצמודה של יובל שפונגין. היום צריך מד נפח כדי להחליט אם היד שנגעה בכדור – בדרך כלל כדור ירוי – הגדילה את נפח הגוף או ממש הייתה צמודה. פעם לא הייתה שאלה כזו. שופט היה צריך להחליט אם היד שיחקה בכדור (פנדל) הוא שהכדור שיחק ביד (לא פנדל). פעם שתי הבעיטות האלה לא היו מניבות פנדל, היום הן מניבות שיפוט לא אחיד. פעם היה גם חוק 18 (חוק ההיגיון). מבקרי השיפוט במגרשים כנראה לא מאפשרים את השימוש שבו.
מה דעתך על הכתבה?