את אנחת הרווחה שנשמעה אמש בטרנר עם שריקת הסיום לעונה שמעו עד זאגרב. כל כך הרבה אנשים במועדון הדרומי ייחלו לרגע הזה כבר חודשים ארוכים, והמשחק אמש הראה פעם נוספת את הפער הנוכחי בין שני המועדונים המצליחים ביותר בעשור האחרון בכדורגל הישראלי. הפועל באר שבע שוב התפרקה כפי שקרה לה לא מעט פעמים העונה. היא הייתה חלשה בכל פרמטר ובכל אספקט במשחק.
ההחלטה לאפשר למליקסון לסיים את העונה בטרם הסתיימה, הדברים של בכר במסיבת העיתונאים לפני המשחק כשאמר שאין סיכוי שב"ש תובס 4:0 והבחירה להעניק להרוש שלא שיחק זמן רב את חולצת ההרכב, כל ההחלטות האלו העבירו את המסר כאילו העונה כבר הסתיימה, וכך גם נראתה הקבוצה – כשזו שנמצאת בחוף הים. כשמולה התייצבה קבוצה כל כך רעבה זה היה לא כוחות מהדקה הראשונה.
קשה לסכם עונה שלמה בטור אחד ולכן החלטתי לגעת בכמה נקודות חשובות שישפיעו על העונה הבאה. לא מדובר על שחקן כזה או אחר שצריך ללכת או להצטרף, את זה נשאיר לצוות המקצועי של הקבוצה. נאמר בבירור, הצוות שבחר את הזרים בעונה שעברה שהסתיימה – כשל כישלון חרוץ, והם יודעים זאת. הקבוצה תקום או תיפול בעונה הבאה בבחירת הזרים שלה. עדיין לא ברור כמה שחקנים זרים חדשים יגיעו, כשעתידם של טאפוקו, סאבו והאסלביינק נזיל. אליניב ברדה, ראש מערך הסקאוטינג, יחד עם הצוות המקצועי, תרים אחר חיזוק מזה חודשים רבים, וגם אם יפגעו בול רק בשני זרים זו תהיה תחילתה של בניית קבוצה לשנים הבאות.
הנקודה השנייה ובעיניי המשמעותית ביותר היא הצד המנטאלי. מכל בחינה, מכל זווית שלא תסתכלו על זה, הכישלון הכי גדול של האלופה היוצאת העונה היה התחום המנטאלי – כישלון קולוסאלי. כמובן שליועץ המנטאלי יש חלק משמעותי בזה, כמי שמוביל את המערכת בתחום, אבל כל אחד, מברקת ועד אחרון השחקנים, חייב לשאול את עצמו מדוע הקריסה המנטאלית הייתה כה גדולה העונה. רצפי ההפסדים, ההתרסקות המקצועית על הדשא בכל פעם שספגה שער וחוסר היכולת ברוב המקרים לצאת מפיגור, הפכו את באר שבע לפגיעה אפילו בטרנר. המגרש אמנם נשאר בייתי מאוד על אף ההפסדים אבל ניכר שהיריבות כבר לא חוששות לנסות לנצח את באר שבע בביתה.
תומר יוספי חייב להיות הסנונית הראשונה לעתיד מבחינת הקבוצה של ברק בכר. אני לא יודע אם ב"ש מסוגלת להחזיר את דן ביטון, אבל יחד עם עמית ביטחון, יוספי ואולי שבירו שעוד צפוי להיבחן, באר שבע חייבת לתת להם דקות משחק כדי לייצר זהות ואולי גם קבוצה איכותית עם מחויבות גדולה יותר ובתקציב נמוך יותר.
השנה החולפת הייתה גם שנת מבחן לקהל האדום שקיבל אין סוף מחמאות בשלוש העונות של האליפויות. כולם סברו שכמה משחקים רעים יחזירו את הקהל לימי וסרמיל הלא עליזים עם קללות, איומים וחוסר תמיכה. מהר מאוד הבנו, כבר בתחילת העונה, שהקבוצה מהדרום פשוט לא טובה השנה,, אבל הקהל הוכיח שלשינוי שחל בו יש כבר שורשים עמוקים שהפסד כזה או אחר לא ישנו. לשיא הגיעו האוהדים בהפסד השני הרצוף בטרנר, למכבי נתניה "הפחות אהודה" בקרב אוהדי ב"ש, שם במפגן תמיכה יוצא דופן נתנו את הדחיפה הראויה שהעניקה מספיק כוח כדי לזכות בכרטיס לאירופה לא מעט בזכות חולשתן של אחרות.
אוהדי הפועל באר שבע. צלחו את שנת המבחן (מאיר אבן חיים)
כדי שבאר שבע תתאושש היא צריכה סדר, צריכה שקט, זקוקה לניהול יציב וגם לחזון מחודש. את כל אלה יצרה אלונה ברקת במועדון במשך שנים ארוכות עד שקטפה פירות מתוקים. לוקח זמן רב לבנות את מה שאפשר להרוס ברגע, את זה כולם יודעים. ברקת עברה שנה מטלטלת ברמה האישית. הכישלון להגיע לליגת האלופות ומיד אחר כך גם לליגה האירופית, ההשתוללות ברכש שלא הביאה תוצאות ואיבוד האליפות ללא מאבק. לאחר מכן העזיבה המתוקשרת לפוליטיקה וההתרסקות ביום הבחירות, כל אלה השאירו אותה פגועה וחבולה.
אלונה מחויבת למועדון על כל חלקיו, ללא צל של ספק. אך היא חייבת לשאול את עצמה מה ששואל את עצמו כל כדורגלן אחרי שנים של עשייה: האם הניצוץ עדיין קיים? האם אש ההצלחה עדיין בוערת? האם חלום ליגת האלופות הוא כלי שמניע אותה, או שמא היא בשלב בו איבדה עניין? התשובה לשאלה הזו תשפיע על הקיץ הקרוב ואפילו על העונות שבדרך. השאיפה למציינות של ברקת תשפיע על כל המערכת ויהיה לה קשר ישיר למיקום הסופי בסיום העונה הבאה. חופשה נעימה!
אלונה ברקת. הניצוץ עדיין קיים? (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?