שבת קרה, מרץ שנת 2000, מגרש שכבר לא משחקים בו. על כר הדשא שתי קבוצות עייפות מהחיים. האורחת גמרה את העונה עוד לפני סוכות, המארחת משוועת לנקודות בתחתית הליגה. זה היה אחד המשחקים הביזאריים שחזיתי בהם בחיי. האורחת עשתה הכל כדי לתת למארחת. חוץ מלהבקיע שער עצמי. עד כדי כך שבשלב מסוים קפטן האורחת, שחקן עם רקורד בינלאומי מפואר, תפס עצבים על חוסר היכולת של הקבוצה המארחת, ופרץ עם הכדור לרחבת ה־16 של קבוצתו, בניסיון נואש לאבד את הכדור כדי שמישהו ישים כבר גול. זה לא עבד. עמוק בתוך תוספת הזמן, נכנס אחד משחקני האורחת לרחבה, מסר לקפטן בתוך תיבת החמש, והמסכן – שממש רצה לעזור – נאלץ לעבור את אותו הבלם פעמיים וגם את השוער פעם אחת לפני שהבין שאף אחד לא יצליח אפילו לחטוף לו, וכבר לא נותרה לו ברירה, אלא לדחוק את הכדור פנימה. האורחת, שהתאמצה מאוד לתת את המשחק, ניצחה בלית ברירה.
עברו כמה שנים. הפעם המארחת מהסיפור הקודם כבר הייתה בים, ומולה קבוצה שכבר נעלמה. כל העולם ידע שהפעם זו שצריכה את הנקודות תנצח, סכומי כסף עצומים החליפו ידיים, כולם סימנו "2" חזק על המשחק. בזמן אמת, שדר הרדיו ב"שירים ושערים" (הייתה פעם תוכנית כזו, מה אתם יודעים), מצא את עצמו צועק, בערך בדקה ה־20, משהו בסגנון "הקוון, השופט והמגן הימני של המארחת נראים כאילו הם עושים בכוונה". איך זה נגמר? האורחת לא הצליחה להבקיע, ולקראת הסיום אחד משחקניה עשה פנדל שנע בין "מוזר" ל"מופרך". המארחת כבשה את הפנדל, ובניגוד לכל מה שדובר באותו שבוע – ניצחה במשחק. מפחיד לחשוב כמה כסף עשו הבוקיז על המשחק הזה.
וכמובן איך אפשר בלי חבר טוב, לא חשוב מאיזו עדה, שמשוכנע שכל תוצאות ה־NBA נקבעות לפי החשק של האנאליסטים היושבים בווגאס. האיש, שמנהל מחברת מסודרת המשווה את הליינים שניתנים למשחקי ליגת הכדורסל הטובה בעולם, מנסה כבר כמה שנים להתחקות באופן שיטתי אחרי מכירות המשחקים הצפויות ב־NBA. וילה בקיסריה הוא לא הצליח לקנות מזה, אבל לפחות זכה להנחיל לחוג מכריו את שתי אמרות השפר "מתה יוטה" ו"מת ג'ק ניקולסון", כהוקרה לשתיים מהקבוצות שהפילו אותו יותר מכולן.
שלושת הסיפורים האלה, שלצדם יש רבים אחרים, צפו ועלו לאחר שצפיתי בתחקיר המטלטל (לא באמת) של "זמן אמת" בתאגיד סביב מכירת המשחקים בכדורגל הישראלי. מי היה יכול לנחש שבעידן האינטרנט, כשחצי מהקבוצות נשלטות בדרך כזו או אחרת על ידי טיפוסים פחות נעימים, עדיין יש מכירות משחקים, כאילו אנחנו בשנות ה־60 וה־70, ותכף תכונס ועדת עציוני "לחקירה בעניין השמועות בדבר מתן תשלומי כסף כדי להטות משחקים בליגה הלאומית בכדורגל".
מכירות היו, יש ויהיו, בכל ענפי הספורט ובכל המקומות. אלא שאי אפשר היה לומר את זה בתחקיר, ולכן כל העטיפה הייתה דרמטית: מטעמי ביטחון שדה, נשמרה חשאיותם של המרואיינים שסיפרו איך קיבלו מעטפות של מזומנים או חופשה באחוזת שאול בגבול הצפון, קולות עוותו, פרצופים פוקסלו, וסאונד מאיים התווסף לכל סצינה. מה נאמר ומה נגיד, דרמה משובחת.
הנה הימור פרוע: מאחר שהתחקיר הזה לא חידש בדבר, גם לא יקרה כלום סביבו. פשוט כלום. לא תוקם ועדת חקירה, המשטרה לא תתערב (בכל זאת, יש אוהדי כדורגל שאפשר לפוצץ מחוץ לאצטדיונים, כמו השבוע בטדי, וזה הרבה יותר חשוב וקל), ההתאחדות לא תזיז אצבע (למי ייתנו פה רדיוס, לצ'יקו מהבטים?), וההימורים החוקיים ימשיכו להישלט על ידי מונופול אדיש, שהמרכולת שלו, בעידן של מידע כל כך נגיש, מפתה לא מעט אנשים לקחת את הסיכון ולבדוק את האופציות הלא חוקיות.
רוצים פתרון להיעדר היכולת של המשטרה וההתאחדות לטפל בזה? הנה אחד שישפר קצת את המצב: תפריטו את ההימורים החוקיים בארץ. תוציאו את העוקץ מהגורמים הלא חוקיים. תכריחו את "המועצה להסדר ההימורים בספורט" להתאמץ לתת יחסי הימור שמשתווים לאלה של בתי ההימורים המובילים בעולם, ובכך תשאירו את הכסף "לבן". מן הסתם, כשפחות כסף יזרום להימורים הלא חוקיים, ניתן יהיה להשפיע פחות (באופן יחסי, אנחנו לא נאיביים) על תוצאות המשחקים.
הפחד הישראלי מהפרטת ההימורים החוקיים לא מובן. תעשיית ההימורים מממנת את הכדורגל בכל העולם. המועצה להסדר ההימורים בספורט מזרימה כסף לכדורגל כאן, ומבלי לקרוא הסכמים עם מנהלות ליגה אחרות, מספיק לראות שחלק לא מבוטל מהקבוצות מפרסמות בתי הימורים על חולצות המשחק שלהן (40% מקבוצות הפרמייר ליג, למשל).
תוסיפו לכך את העובדה שהכספים שמהמרים משקיעים בהימורים הלא חוקיים הם כספים שהמדינה לא מרוויחה עליהם מס, והנה עוד מוטיבציה יפה להכשיר את כל העסק (הרי הכסף ממילא נשפך!). את המסים אפשר לייעד כהשקעה חוזרת לספורט הישראלי. בדיוק כמו מועצת ההימורים, רק בסכומים גדולים פי כמה. ויש עוד לא מעט סיבות, ואפשר לשבת בצורה מקצועית, ממוסמכת, אנליטית ולבדוק את הכדאיות של מהלך כזה ואת ההיקפים שלו ואת ההשפעות קצרות וארוכות הטווח על המשק וכו'. אבל כנראה שלא סתם נתנו בווינר יחס של 1.05 על זה שכלום לא יקרה. חבל.
מה דעתך על הכתבה?