20 מאמנים שונים עברו העונה בליגת העל, חמישה מהם הדריכו יותר מקבוצה אחת, חמישה אחרים פתחו את העונה ועדיין נמצאים בתפקיד. לרגל סיום העונה הסדירה, זה הזמן לדרג אותם. החוקים: הדירוג מתייחס לעונה הנוכחית בלבד ולא כולל מאמנים זמניים. אחרי שאתמול (רביעי) פרסמנו את מקומות 20-11 בדירוג, הגיע הזמן לחשוף את הטופ 10.
היום שאחרי סיום העונה הסדירה
שערי המרה: מספרי העונה הסדירה בליגת העל לעונת 2022/23
הפלייאוף ייצא לדרך בבאר שבע: מועדי המחזור ה-27 בליגת העל
בית"ר מול הפועל תל אביב במחזור הקרוב: לוח הפלייאוף התחתון
10. אייטור קראנקה (מכבי תל אביב ממחזור 15)
יש בקרב אוהדי מכבי תל אביב כאלה שמתייגים את קראנקה כמאמן הזר הגרוע ביותר בעידן גולדהאר. הגדרה מעט קשוחה עבור מי שבסך הכל נמצא כאן חודשיים. מצד שני, ממאמן שמגיע באמצע העונה ולא משנה הסיטואציה, מצופה שיביא משהו שונה ויטביע חותם. מלאדן קרסטאיץ' בוודאי לא היה הצלחה מסחררת, אבל השאיר אחריו נדוניה ולעד ייזכר כאיש שנתן הזדמנות ראשונה לאוסקר גלוך.
המורשת של קראנקה נכון לעכשיו היא חוסר היכולת להתכונן, להגיב, להילחם, פאק איט, אפילו להגיד משהו מעבר לבנאלי. החילופים מוזרים, ההכנה למשחק לא ברורה, השיטה לא עובדת. מכבי תל אביב דועכת ממשחק למשחק בקצב איטי וכדורגל משעמם. אחרי הנחה על כך שנזרק לסיטואציה מורכבת, בליגה זרה, איבד כוכב משמעותי ולא קיבל רכש, קראנקה מקבל מקום בדיוק באמצע – כראוי לקדנציה בינונית עם כוכבית.
9. רוני לוי (הפועל חיפה ממחזור 10)
רוני לוי הוא סוג של מאוריציו סארי ישראלי. יש לו היסטוריה של הצלחות ועבר במקומות מפוארים, כזה שמאפשר לו לבוא לשולחן המו"מ מעמדת כוח ועם שורה של דרישות. הוא רוצה שדברים יקרו בדרך שלו, שלא יערבבו אותו, לוקח זמן להתרגל אליו ומי שלא מיישר קו עף הביתה, לא חשוב שמות. רוני לוי זה אחד עם נוכחות, אחד שמרגישים.
זה קרה גם בהפועל חיפה. היו שינויים טקטיים והקבוצה התייצבה, הייתה מהפכה בסגל והיה בעיקר הרבה רעש. אי אפשר לפתור את המאמן שהדריך הקבוצה מעל חצי עונה סדירה מאחריות לכישלון, אבל על יצירת האפקט לשמו הוא הובא, רוני זוכה למקום בתחתית העשירייה הראשונה. כאן בדיוק טמון ההבדל מקראנקה. אי אפשר להשוות את מכבי תל אביב והפועל חיפה מבחינת מטרות, אבל במקרה של רוני לוי יש ציפייה לראות את תוצאות התהליך שלו בעונה הבאה, ובמקרה של קראנקה… נו, הבנתם לבד.
8. חיים סילבס (בני סכנין מחזור 1-13, הפועל תל אביב ממחזור 18)
כן, כן, הרמתם גבה. NOTED. יש משהו מאוד אותנטי בסילבס שהופך אותו לאחד שקל להתחבר אליו. התגובות על הקווים, הכנות אחרי משחקים. הוא לא מתנצל ולא מחפש תירוצים, אלא עסוק במלחמת הישרדות תמידית תוך הבנה עמוקה שמחכים לו בכל רגע נתון. סילבס נקלע לרצף רע עם סכנין ופוטר אחרי סיבוב סביר של מקום שביעי. סילבס הגיע להפועל תל אביב והוציא מסגל על גבול ההזוי יותר מכל קודמיו כשהוא מקבל מעט מאוד בחלון ההעברות ומתנהל באי ודאות בצל החלפת הבעלים. גם אם לא ימשיך, והסיכוי לכך גבוה, סילבס יסיים עונה חיובית מבחינתו.
7. ולאדן איביץ' (מכבי תל אביב מחזור 1-14)
אולי קל לדבר בדיעבד, אבל משהו לא עבד בחיבור המחודש בין איביץ' למכבי תל אביב מהרגע הראשון. יש לזה קשר לציפיות בלתי אפשריות לשחזר את הנוסטלגיה והדומיננטיות משתי עונות באמת מיוחדות, אבל יש משהו מעבר. איביץ' ראה את הנולד. הוא לא היה מרוצה מהסגל, הוא לא היה מרוצה מהרכש, הוא לא הסתיר את העובדה שהוא לא יכול לשחק איך שהוא רוצה, הוא הבין לאן העסק הולך – ועזב כשהגיעה הצעה מפתה. השאיר אחריו אוהדים פגועים וכועסים שעכשיו כועסים קצת פחות. הם מבינים שאיביץ' אולי לא היה הפתרון, אבל הוא בטח לא היה הבעיה.
6. רן קוז'וך (מכבי נתניה כמאמן ראשי ממחזור 12)
קוז'וך נתפס כמוח כדורגל מבריק, אבל גם אחד שעלתה שאלה לגבי היכולת שלו להנהיג ולסחוף קבוצה. לא פיגורה, לא שם גדול, בדיוק מסוג האנשים "השקופים" בכדורגל הישראלי שיותר קשה להם לקבל הזדמנות להוביל קבוצה בליגת העל. למזלו של קוז'וך, אייל סגל סולד מהמימרים, או מכל דבר מיינסטרימי אחר למען האמת. הקטע שלו הוא לעשות דברים שונה מכולם.
העוזר שהתחיל כמאמן זמני, הפך לקבוע עד סוף העונה וצפוי לקבל הארכת חוזה. מעבר ל-62 אחוזי הצלחה, זכייה בגביע הטוטו, והעפלה לפלייאוף העליון ולחצי גמר גביע המדינה, קוז'וך גלש בקלות מרשימה לעמדת המאמן הראשי, ייצב קבוצה, איפס כוכבים ועבר בהצלחה את מבחן הרושם הראשוני. ההתחלה מבטיחה, עכשיו סגל יצטרך להראות שהוא הולך איתו גם כשיגיעו תקופות קשות יותר.
5. יוסי אבוקסיס (בית"ר ירושלים)
עבור מועדון שעמד בסכנה קיומית עד רגע לפני פתיחת העונה, אסף בקיץ שחקנים כדי שאפשר יהיה להתאמן ונבנה באמת רק תוך כדי העונה, מקום שביעי זה מעבר להצלחה. שלב ביניים הכרחי בדרך לעתיד (מעט) טוב יותר. אבוקסיס ובית"ר מצאו זה את זו ברגע קשה והחיבור ביניהם עובד. כמה סבלנות תהיה לאוהדי בית"ר להכיל קבוצה אטרקטיבית לפרקים שלא באמת יכולה להתחרות? איך יגיב הקהל כשהמועדון יתחיל גם למכור שחקנים? אלו שאלות חשובות לזמן אחר. בדירוג מאמני העונה, אבוקסיס נכנס לפלייאוף העליון למרות שהקבוצה שלו מצאה את עצמה בתחתון.
4. זיו אריה (הפועל ירושלים)
זיו אריה איז טרנדינג. קבלו את מהפך השנה. איך הפך זיו אריה מגימיק חצי מעצבן-חצי מצחיק, אויבם של שדרי הקווים, לאחד המאמנים המצליחים של העונה? התשובה פשוטה: הוא לא השתנה. הוא עדיין שונא תקשורת ובז לראיונות, הוא עדיין חי כדורגל באובססיביות מבוקר עד ערב ולא מתעסק לרגע במה חושבים עליו והוא עדיין האיש הכי אדיר פה.
זאת התקשורת שבניצחונות מכילה יותר טוב את השיגעונות שלו. הדרך של זיו אריה והבוסים של בהפועל ירושלים הוכיחה את עצמה. העובדה שהפועל ירושלים סיימה בפלייאוף העליון שנה אחרי ששרדה בקושי עונה מזעזעת שמה את זיו אריה כמועמד די בכיר לקפיצת מדרגה. אולי שני רק לבא בתור ברשימה.
3. רן בן שמעון (מ.ס אשדוד)
כשרן בן שמעון חזר לאשדוד מקפריסין, היה ברור לו שמדובר בפרויקט חייו. ההצלחות הנקודתיות בהפועל תל אביב ובמכבי פתח תקוה לא דבקו בו והאליפות ההיסטורית עם קריית שמונה הפכה לזיכרון רחוק. הוא היה זקוק לסיפור הצלחה מתמשך בקבוצה קטנה. הוא קיבל גב מלא והתיישר עם צרכי מועדון שחייב למכור שחקנים כדי להתקיים. שלוש שנים אחרי, הפרויקט הוכתר בהצלחה. פלייאוף עליון, חצי גמר גביע, קהל שמתעורר, קבוצה שלו והייפ מתגבר. איך כתב השבוע יניב טוכמן כאן? הדבר הכי קרוב לאליפות.
2. אליניב ברדה (הפועל באר שבע)
ההתלבטות הייתה קשה, הקרב היה צמוד, ברדה ראוי למקום ראשון בזכות עונה סדירה פנומנלית של באר שבע, בסיומה היא נותרת כאלטרנטיבה יחידה במאבק האליפות. בניגוד די גמור לכל הציפיות המוקדמות ולמרות פער איכותי מסוים ברמת הסגל. ברדה הולך ומסתמן כמאמן מסוג מאמן.
הוא מביא את אותו שקט ועוצמה פנימית שהיו לו כשחקן לקווים. מנהיג לא מתלהם, טיפוס ששחקנים הולכים אחריו. לא פשוט לסמל כמוהו לכבוש את לב האוהדים גם כמאמן, אבל ברדה בינתיים מצליח איפה שכשלו רבים לפניו במועדונים אחרים. הוא עומד בראש באר שבע הכי חזקה ורלוונטית מאז האליפות האחרונה. כזאת שבאמת יכולה לקרוא לעצמה מועמדת לאליפות.
1. ברק בכר (מכבי חיפה)
בזכות ההעפלה ליגת האלופות, בזכות היכולת להחזיק סגל מפוצץ באגו ולהמשיך לעמוד גם בתקופות קשות של נפילת אנרגיות, כי הוא עדיין מייצר הרתעה מעצמו, מפתיע, מאלתר ולא מפסיק לחדש. זאת לא מכבי חיפה הכי מבריקה של תקופתו, אבל כן הכי עוצמתית. זה שלו.
בכר בשיא שלו השנה. הוא יודע את זה, מכבי חיפה יודעת את זה, כולם יודעים את זה. היום שבו בכר ישאל את עצמו האם הוא השיג כאן מספיק, רגע אחרי שעוד שושלת שלו מגיעה לפיק, מתקרב. הרגע שבו יבחר לקחת אתגר מעבר לים מתקרב. בינתיים, הוא עדיין מעל כולם. מאמן העונה הסדירה.
