"את ה-21 בינואר 1999 לא אשכח עד יומי האחרון. היום התחיל בנסיעה רגילה לאימון מכבי חיפה, את הרכב החניתי בתחנת הדלק שמעבר לכביש. דניאל בריילובסקי, שהתגורר בנתניה והיה ראש הצוות המקצועי במועדון, אסף את עמוס סאסי, לירון וילנר ואותי. השוער הראשון ניר דוידוביץ' היה פצוע , מאמן השוערים גיורא אנטמן עבד ושיפר אותי מאוד בין הקורות. בסיום האימון נאמר לי שאני צריך להתכונן למשחק הקרוב, בו אני אמור לפתוח, והם בוטחים בי. הייתי מאושר, לאחר האימון יצאנו כל הקבוצה לקניון חיפה, לאירוע פתיחת עסק של הבעלים יעקב שחר. הגיעו אוהדים רבים ובסיום עלינו, לירון וילנר ואני, לרכב של בריילובסקי.
"ברבע לתשע בערך דניאל הוריד אותי ואת וילנר והמשיך כנראה לתל אביב. וילנר החליט להמשיך רגלית לביתו, אני התכוננתי לחצות את הכביש הראשי, בעל שלושה נתיבים, בו לא היה מעבר חציה מסומן כחוק. עברתי בשלום שני נתיבי תנועה, נותר נתיב נוסף. ראיתי רכב מאותת ימינה, הייתי בטוח שהוא נכנס לתחנת הדלק לפני הפנייה ימינה לכפר יונה ובית יצחק. הרכב פגע בי, בום אדיר בראש, חושך כבד תהומי ירד עלי, איבדתי את ההכרה, פינו אותי לבית החולים".
זאת הייתה הפעם היחידה שחצית את הכביש הסואן בחושך?
"לא בפעם הראשונה, עשיתי זאת הרבה פעמים קודם, אבל אז היינו שלושה, השגחנו אחד על השני, חשבתי שאצליח לעשות זאת שוב, כי לי לא יקרה שום דבר".
ואז הגיע טיפול קשה.
"אחרי הניתוחים וההנשמה הארוכים, הועברתי לטיפול בבית לוינשטיין לשיקום ארוך. הייתי מחוסר הכרה , בתרדמת ומונשם מספר חודשים, ההתעוררות שלי הייתה במצבי מאוד איטית. הייתי שנה וחצי בשיקום, למדתי הכול מחדש, למדתי ללכת קצת, יצאתי מדי תקופה לחופשת שבת וחזרתי שוב".
מה אובחן וטופל בהמשך?
"הפגיעה של הרכב הייתה בצד שמאל של הראש, זה השפיע על תפקוד רגל ימין, הכניסו לי פלטינות, אני סוחב את רגל שמאל".
לימוד הכול מחדש – מה הפירוש?
"למדתי לנהוג ברכב, עשיתי טסט ועברתי אותו במכה הראשונה , למדתי לדבר, כשהנשימו אותי היו לי בעיות".
מי פגע בך?
"ברכב נהגה אישה מבוגרת, אבל בפירוש,אני הוא האשם, לא חוצים בשום פנים ואופן כביש בחושך ובאופן מסוכן ולא חוקי".
אתה מרצה עכשיו על כללי התנהגות.
"בשנים האחרונות אני נותן הרצאות לילדים, לשמור על כללי הזהירות בדרכים, לא להגיד יותר 'לי זה לא יקרה', אני אישית חזרתי במזל לחיים".
איך כל זה השפיע על חיי הנישואין?
"בזמן התאונה הייתי נשוי עם בת בגיל 4 וחצי, שקד, ובן, אפיק, שהיה בגיל חצי שנה. בגלל התאונה אבל לא רק התגרשתי והיום אני מתגורר עם אישה אחרת".
יהודה בוארון נולד ב-11/91965. "אבא אפרים ואמא פורטונה נולדו בלוב ועלו לישראל בשנות החמישים, תחילה עברנו למעברת פרדסיה ומשם לנתניה. אנחנו ארבעה בנים, אני מספר 2. בבית הספר היסודי למדתי ב'בארי' ובתיכון באורט נתניה, מכניקה עדינה".
אבא אפרים היה אוהד כדורגל?
"אבא היה חלוץ בקבוצת כדורגל בנתניה בליגה נמוכה, אהב את מכבי נתניה, רכש לשני הילדים הבוגרים מנוי למשחקי הקבוצה בקופסה, מקום קבוע במשך שנים. גם לאחר שהמנוי אבד הכניסו אותו".
אסון במשפחה עוד לפני בר המצווה שלך.
"אבא לא חש בטוב, אח של אבא שלי לקח אותו ברכב לבית החולים, בדרך הרכב החליק בשל רטיבות, פגע במעקה הביטחון. אבא שישב מאחור לא היה חגור, עף החוצה ונהרג. זה היה בינואר 1977, הייתי בן 12. כאן התחילו החיים שלי מחדש בשל האסון. אימא, אישה מיוחדת וצדקת, נותרה לבד בגיל 33. היא גידלה בכבוד 4 ילדים, נתנה עבורנו את כל חייה, אהבתי אותה מאוד. אמא הייתה מאושרת כשמדי פעם הייתה באה למשחקים בנתניה לצפות בי משחק. היא הלכה לעולמה לפני שלושה בסוף ספטמבר, מספר שעות לפני כניסת החג. ישבנו עליה שבעה רק שלוש שעות".
איך החל עידן הכדורגל?
"בבית הספר ובמשחקי השכונה אהבתי לשחק בעמדת השוער. הלכתי להיבחן במכבי נתניה בילדים, ניפו אותי ואחרי שאבא נהרג בבית"ר נתניה קיבלו אותי בזרועות פתוחות, עברתי את כל הקבוצות הצעירות. בצבא שירתי בשריון בחוליה טכנית של טיפול בנגמש"ים באזור ובהמשך בעפולה במחנה עמוס. העבירו אותי לבית"ר כפר יונה מליגה ג'. עזרתי לקבוצה להעפיל לליגה ב', בעונת העלייה, עצרתי 18 פנדלים, רק פעמיים הצליחו לבעוט את הכדור לתוך הרשת.
ואז חזרת לבית"ר נתניה.
"השוער שלהם שמעון לביא היה הנערץ עלי, אמא שלי ושלו היו אחיות. שיחקתי בקבוצה מספר שנים, קבוצה נהדרת יחד עם משה גלאם". רגע שזכור לו במיוחד מהמועדון הוא המשחק מול מכבי יבנה ב-1989/90. "הם נלחמו מי עולה, הם או הפועל תל אביב, ואני היחד שלא הסכמתי לוותר על המשחק. הפסדנו רק 4:0 והפועל תל אביב הביסה את רמת עמידר 0:6. הם עלו ובסוף המשחק ביבנה דקרו אותי בכתף".
הוא גורר בכאב אמירה של המאמן בשלהי גיל הנוער. "אימן אותנו בחור בשם יחזקאל זכאי. הוא ערך אסיפת קבוצה וקבע את שמם של ארבעה שחקנים להם יש עתיד בליגה העליונה. אותי הוא לא ציין כלל. בסופו של דבר, רק גלאם ואני שיחקנו בליגת העל מכל החבורה, אבל את האמירה שלו אני סוחב בליבי עד היום".
יום אחד מגיע שלמה שרף למשחק של בית"ר נתניה.
"שרף לא החמיץ אף שחקן ששמע עליו או שהמליצו לו מהליגות הנמוכות. הוא הגיע לצפות למעשה בגלאם הנפלא. שרף גם התלהב ממני, הציע לרכוש אותי, אבל המאמן שלנו אלי חג'ג' וההנהלה סירבו בכול תוקף".
בסופו של דבר אתה נרכש ע"י מכבי נתניה הגדולה.
"מכבי נתניה שלא רצו אותי בנערים קנו אותי, זה היה המאמן שמוליק פרלמן שהביא אותי, בשל עזיבה לעונה אחת של השוער קובי בלדב".
היו לך משחקי שיא בגביע המדינה בעונת 1992/93.
"בשלב רבע הגמר נגד בית"ר ירושלים, לאחר תיקו 0:0 בתום 120 דקות, הלכנו לפנדלים, עצרנו שניים והדחנו את בית"ר עם 7:8, משחק שבו כמעט ולא יצאנו מרחבת ה-16. בחצי הגמר נגד מכבי תל אביב הייתי מצוין בתיקו 1:1 וההכרעה מ-11 מטרים, הפסדנו 4:3 מפנדל ניצחון של איציק זוהר".
בלדב חזר בתום העונה. "המאמן ויקו חדד לא רצה אותי במכבי נתניה משום מה, עברתי למכבי הרצליה כמחליפו של השוער שולי גילארדי. הוא שיחק חלק מהעונה פצוע בכתף, הוא בחור ספורטיבי ובן אדם נהדר, היו לי בהרצליה מספר עונות טובות".
בריילובסקי מביא אותך למכבי חיפה.
"דניאל שיחק איתי במכבי הרצליה, הוא חזר למכבי חיפה לעמדה בצוות המקצועי והאימון. היה במועדון המאמן הצ'כי דושאן אוהרין והגעתי למכבי חיפה, כשהייתה לי גם הצעה טובה מהפועל חיפה".
היה מקרה משעשע עם אוהרין.
"בתום האימון השני שלי, נשארתי עם מספר שחקנים לעשות מתיחות. הוא ניגש אלי והודיע לי כי מחר יש לי אימון בנבחרת ולא להגיע. הסברתי לו שאני לא ניר דוידוביץ', אני נראה בוגר, אבל אני השוער המחליף".
סיפור ממחנה האימונים באוסטריה.
"מכבי חיפה הייתה במחנה אימונים באוסטריה, קיבלנו יום חופשי לקניית מתנות הבייתה, אשתי הייתה בהריון מתקדם, לא היו אז מכשירי הטלפון כמו היום, המתנתי לטלפון מהבית. בערב הייתה לנו אספת קבוצה, הבעלים יעקב שחר הגיע לביקור, שחר פתח את האספה ואמר 'יש לי בשורה משמחת, נולד עוד ילד ירוק, מזל טוב לשוער יהודה בוארון שנולד לו בן' שמו אפיק".
והילד ירוק?
"בהחלט. רכשתי שני מנויים למשחקים של מכבי חיפה, אפיק ואני מגיעים לכל משחקי הבית באצטדיון סמי עופר של הירוקים, לא מחמיצים משחק".
מה אתה עושה היום?
"אני עובד במשרד נדל"ן, הכול בסדר , אין בעיות".
מה דעתך על הכתבה?