יחיאל המאירי נולד בישראל ב-20 באוגוסט 1946. "אבא ישראל עלה ארצה לפני קום המדינה מריגה, לטביה. הוא היה בפלמ"ח והעלה מעפילים מאירופה מאוניות לחוף, נגד אישור השלטון הבריטי. אמא שושנה היא מלונדון אנגליה והם הכירו כאן. אנחנו שני אחים ושתי אחיות. הם היו תקופה קצרה בבנימינה ועברו לקיבוץ כפר בלום, שם נולדתי. אני נשוי פלוס בת, ובן וחמישה נכדים אהובים".
איך התחיל החיבור שלך לספורט?
""הספורט בקיבוצים בצפון היה אהוב מאוד על התושבים של אז, בקיבוץ דן הייתה קבוצת כדורעף מעולה בליגה העליונה וגם קבוצת כדורגל בליגה נמוכה. בילדות שלי כמעט ולא היה קשר למרכז הארץ מבחינת ידע על כדורגל מלבד עיתוני הערב שהגיעו. לא הכרנו עד תחילת שנות השישים את כוכבי הספורט במדינה, לא ראינו אותם בפעולה. אני החלטתי להיות שוער כדורגל, תפקיד אחר לא עניין אותי. בגיל 15 וחצי הפכתי להיות השוער של הפועל כפר בלום בליגה ב', ותוך אותה עונה, 1962/63 עלינו לליגה א', המקבילה של הליגה הלאומית היום, שם פגשנו קבוצות כמו מכבי נתניה, הפועל כפר סבא, הפועל חדרה ועוד. המשחקים שלנו עוררו אז עניין רב, קהל רב הגיע לצפות במשחקי הבית מכל קיבוצי הצפון".
מי היו השחקנים הבולטים בקבוצה?
"היה זמי גליק שעבר להפועל פתח תקווה וזכה איתה באליפות, יוני גולדברג, יצחק קנר ושחקן נפלא בשם זיו גורדון שסירב לעזוב ולעבור להפועל תל אביב".
הוא היה גם כדורסלן מחונן. "לכפר בלום הייתה קבוצת נוער נהדרת בכדורסל, הגובה שלי, 1.80 ס"מ, נחשב אז לגבוה, עם ניתור טוב. בגיל 16 זכינו באליפות מרכז הפועל, ניצחנו בגמר בקיבוץ יגור את הפועל תל אביב".
אחד הסיפורים שהוא זוכר היה כשכפר בלום אירחה את הפועל כפר סבא, בשורותיה שיחק שייע גלזר. "הכדור יצא לחוץ, וגלזר לא החזיר מהחוץ למגרש, בטענה שהוא חושש לעבור את הגבול לסוריה", הוא מספר, "בשנות החמישים והשישים הסורים ירו על חלק מהקיבוצים, אבל כפר בלום לא חשה בזה. בששת הימים צה"ל כבש את הרמה הסורית שהפכה לרמת הגולן. היום המלחמה נגד החיזבאללה שונה, רוב תושבי הצפון עזבו, אין עדיין פיתרון של שקט בצפון. אני מתגורר כבר שנים בגבעתיים, אבל שומר על קשר ומגיע לקיבוץ מדי פעם לבקר".
הוא הגיע בזכות המלצה לנבחרת הנוער. "בעונת 1965/66 התנהל מאבק על כרטיס העלייה מהליגה השנייה לעליונה בין מכבי חיפה להפועל כפר סבא. כפר בלום שיחקה בחוץ נגד כפר סבא, היה לי משחק מצוין שהסתיים בתיקו מאופס. האיש החזק אז בכדורגל הישראלי היה מיקה אלמוג ז"ל, איש כפר סבא. אלמוג שוחח עם מונדק שפר, מאמן נבחרת הנוער, והמליץ לו להזמין אותי לסגל נבחרת ישראל. הייתי תקופה בנבחרת, השיא היה באליפות אסיה במנילה בפיליפינים , השוער הראשון היה יוסף סורינוב ז"ל, אני שיחקתי במשחק אחד".
הוא קיבל הצעה והתאמן שנה במכבי חיפה. "הם ביקשו לצרף אותי, המאמן אברהם מנצ'ל ז"ל הביא אותי כשהשוער שלהם היה יחזקאל גרשוני ז"ל. התאמנתי במכבי חיפה של דני רום ז"ל, לובצקי גרשגורן ואחרים. האכזבה שלי הייתה ענקית, אהבתי את החבר'ה שם, אבל מרכז הפועל מנע בווטו גדול את המעבר שלי, הם הבהירו כי ימנעו העברת תקציב לכפר בלום".
אז הפועל חיפה מבקשת אותך?
"היה ויכוח על דמי ההעברה שלי, הנושא הועבר לבוררות במרכז הפועל אצל יהודה ליליאן. בסופו של דבר, מנהלי הפועל חיפה יחד עם המאמן דה יונג הגיעו בדעה 07:00 בבוקר לקיבוץ, וכעבור חצי שעה הם עזבו עם טופס השחרור ביד. התמורה שהובטחה הייתה מצחיקה, סט תלבושות חדש שלא הועבר עד היום. הפספוס של לשחק במכבי חיפה היה יכול לעשות לי המשך קריירת שוער שקטה ומבטיחה , חבל".
היכן היה השרות הצבאי שלך?
"שירתתי בפיקוד הצפון בראש פינה, שירתו שם גם מספר שחקנים נוספים מהליגה העליונה. שם בצבא הכרתי נערה חיפאית בשם רחל שהיא הפכה לאשתי".
הייתה גם הצעה מג'רי בית הלוי?
"מכבי תל אביב הציעו לי הצעה טובה, הם רצו אותי אצלם, הגעתי לביתו של בית הלוי. ההצעה הכספית הייתה טובה, אבל התנאי שלהם היה שאני אביא בכוחות עצמי את השחרור וכרטיס השחקן מכפר בלום. ג'רי ידע שמרכז הפועל לא יאפשרו את המעבר הגדול למכבי תל אביב. חבל, כי כמו הפספוס של מכבי חיפה, יכולתי לשחק לצידם של רוזן, בלו, שטמברג, טלבי, ניסים בכר עסיס וגיורא שפיגל".
הוא הגיע להפועל חיפה, בשורותיה שיחק אליהו בניש ז"ל. "בניש היה השוער הראשון, אבל המאמן דה יונג החליט כי שנינו נשחק, שבוע הוא, שבוע אני. ההחלטה והאימון מי ישחק כבר נקבעה באימון יום חמישי וזה היה מובן וברור לבניש ולי".
ואז יש משחק גביע, דרבי נגד מכבי חיפה.
"ידעתי לפני המשחק שבניש ישחק, נסענו לדרבי במוניות כפי שהיה נהוג בזמנו ועצרנו לרענון בדרך. ניגשו אלי איציק אנגלנדר ויוחנן וולך ואמרו לי להתכונן לפתוח בין הקורות, כי בניש לא ישחק בשל בעיה שלו מול ההנהלה. היה לי משחק מצוין בניצחון 0:2 ומאז הפכתי לשוער הראשון. אגב, בשלב חצי הגמר הפסדנו למכבי שעריים בבעיטות הכרעה מ-11 מטר לאחר 120 דקות".
הוא היה בסגל הרחב של שפר למונדיאל ב-1970. "הוא בחר למונדיאל את ויסוקר, נוסובסקי ואותי, בהחלט בחירה מרגשת. ויסוקר היה כמובן השוער ששיחק במקסיקו בכל המשחקים".
אחרי השחרור מהצבא הוא לקח שנת חופשה מהקיבוץ: "עברתי להתגורר בחיפה, ורק אחרי שנתיים, אחרי מקסיקו, שבתי לכפר בלום".
כלכלית בהפועל חיפה עזרו לך?
"ממש כמעט כלום, הייתי קיבוצניק נאיבי, לא הבנתי בנושא הכלכלי, נבחרתי בהפועל חיפה פעמיים לשוער העונה , אבל כלכלית לא עזרו , לפחות כמו לחלק מהשחקנים".
הוא הצטרף, כמו ברבים באותה תקופה, לאגד. "אשתי רחל היא בת חבר בקואופרטיב, נכנסתי כחבר, הייתי במשך שנים נהג על קו חיפה-קריית שמונה. התעוררתי בשעה 04:00 ואחרי יום עבודה הגיע הכדורגל".
היום אימוני השוערים הם משהו אחר לחלוטין.
"ממש כרחוק מזרח ממערב. המאמן דה יונג היה עושה לי אימון שוערים מיוחד לפני כל אימון ולאחר מכן מצטרפים שאר השחקנים. היום יש צוות אימון ארוך, מאמני שוערים והכול מקצועי לעומת החובבנות של אז".
פציעה קשה מנעה ממנו לשחק בגמר הגביע 1974 נגד הפועל פתח תקווה. "במהלך הקריירה היו לי מספר פציעות שכול השוערים מכירים, עליהן התגברתי אבל ב-1974, תחת המאמן יעקב גרונדמן ז"ל בדרבי נגד מכבי חיפה, פגע בי חלוץ מכבי חיפה עג'מי בעצם הבריח. החמצתי את גמר הגביע בו שיחק אליהו בניש, פציעה שהשביתה אותי לתקופה ארוכה ולמעשה סיימתי את התקופה שלי כשוער הפועל חיפה, שאגב דרכה יכולתי גם להגיע לעבוד בנמל חיפה כמו רבים משחקני הקבוצה".
אתה מתאושש ועובר להפועל עכו.
"אחרי כמעט שנה וחצי בחוץ, מאמן הפועל עכו אריה קוך, שהיה המורה לספורט של רחל אשתי, ביקש ממני להגיע לשחק בקבוצתו. הקבוצה העפילה לקראת עונת 1976/77 לליגה העליונה".
סיפור מצחיק שבו אתה מסיים בעכו את דרכך?
"המאמן היה שמעון שנהר ז"ל, מאמן מאוד קפדן וחלוץ עבר במכבי חיפה. התגוררתי בקריית ביאליק ושנהר היה אוסף אותי מביתי לאימונים ולמשחקים. לפני משחק ליגה המתנתי לשנהר שלא הגיע. ברכב עבר אבא של שחקן הקבוצה קובי דרך, שאסף אותי למפגש הקבוצתי. הגעתי באיחור של 7 דקות, שלא באשמתי, אבל שנהר החליט להדיח אותי מההרכב הפותח. הוא הודיע שאני מתלבש אבל לא משחק. הודעתי שאם כך אני לא מגיע יותר, עזבתי בכעס את הפועל עכו".
התחנה האחרונה היא מכבי טמרה.
"שחקן הפועל עכו לשעבר אלברט אדרי,אימן את טמרה וביקש שאגיע לקבוצה. פציעה ברגל הובילה לפרישתי מכדורגל פעיל בגיל 40, קריירה שחלפה במהירות, במבט לאחור".
מה דעתך על הכתבה?