"הרכבתי פרוטזה ליאשין. היה לי עצוב על הגורל שלו"

"כחודש וחצי בתוך הלחימה בעזה, כשכבר היו לנו פצועים קטועי גפיים, טיפלתי בבחור צעיר לו הורכבה פרוטזה. הוא ביקש להזדהות עם פצועי הצבא וביקש שארכיב לו פרוטזה עם ציפוי מיוחד. הוא שלח תמונה עם הדוגמה שהוא רוצה וזה נעשה. עכשיו הוא מופיע בבתי החולים ומעודד את גיבורי לוחמי צה"ל".

שוער העבר יהודה פילוסוף נולד ב-14 באפריל 1952. "אבא ישראל ואמא רחל הגיעו מבולגריה, הסבא מצד אבא הוא מסלוניקי ואני אוהב את המוזיקה היוונית. אבא עלה לארץ ישראל לפני קום המדינה ויש לו תעודה בריטית של פלסטין, אמא הגיעה באוניית מעפילים. הם התגוררו בכפר ברוך, אבא היה חבר טוב של משה דיין בנהלל. בהמשך עברנו לחיפה ולשיכון ותיקים ברמת גן. למדתי ביסודי ב'ניצנים' ובהמשך באוהל שם, בו אמרו לי כי 'הכול בסדר, אבל מבחינת לימודים לא בבית ספרנו'. עברתי לאורט רמת גן".

היום הוא טכנאי פרוטזות בחברת י. ד. גפים. "אני בוגר ארבע מלחמות ישראל וטיפלתי בנושא הפרוטזות לחיילים שנים רבות. עכשיו, במבצע בעזה נגד החמאס, אני מטפל בשלושה לוחמים שנפצעו ובעוד אזרח שנפצע בקיבוץ רעים בתוך הממ"ד מצרור. החיילים המטופלים ואלו שאני פוגש בבתי החולים הם גיבורי על מרגשים עד הלב. הפצועים תמיד עם מצב רוח מרומם, מעודדים את הסובבים אותם ומאמינים במדינת ישראל ובמבצע המתנהל בעזה. אני זקוק להמון פסיכולוגיה בשיקום והמטופלים עם כוח הרצון שלהם ישובו לאיתנם".

מה עם האזרח המטופל?

"האזרח מהצפון, הוא בפוסט טראומה, קשה לו לקבל את המצב החדש שלו, הטיפול בו ממשיך".

הרכבת פרוטזה לשוער ברית המועצות לב יאשין.

"בשנות ה-60 הכרנו בעיקר את אלביס פרסלי והביטלס. אני הערצתי את לב יאשין, גדול שוערי העולם, וגם את פלה. ב-1989 באה לישראל למשחק ידידות קבוצת ותיקי נבחרת רוסיה, זאת שניצחה את ישראל ב-1956 ( 0:5 במוסקבה ו-1:2 ברמת גן – א.ג.) ולב יאשין הגיע עם המשלחת ופגש בין השאר את חודורוב, סטלמך, קופמן, חלדי, גלזר, מרימוביץ' ושאר אגדות העבר. מצבו של יאשין היה רע, קטוע רגל בשל סיבוכים רפואיים שונים. חברי דוקטור מרק רוסנובסקי הציע להתקין לו פרוטזה. כמעריץ של יאשין סוכם כי יקבל פרוטזה חינם מחברת גפים בתל השומר".

ואיך היו המפגש והתקנת הפרוטזה?

"יאשין הגיע, הבטתי בו בהערצה, כף היד שלו הייתה כמו מטקה של טניס. ביקשתי לשים את כף היד שלי על שלו, היא הייתה ענקית. כל אצבע של יאשין הייתה כמו שתי נקניקיות. עזרתי לסדר לו גם את השיניים, העברתי לו מכנסי ג'ינס, אבל יאשין המשיך לעשן ולשתות ואחרי שנתיים הלך לעולמו, היה לי עצוב על גורל האגדה. הפגישות והשיחות שלו בהרצליה עם סטלמך, גלזר וחודורוב עדיין עומדות לנגד עיניי".

הכדורגל קרא לו בילדותו. "בשכונה במשחקי החברה אהבתי את תפקיד השוער, מגרש הכדורגל עליו שיחקה בית"ר רמת גן מליגה ב' היה אז ליד הר נפוליאון בשיכון ותיקים, לשם עברתי לנוער בגיל 14 שנים".

בבית"ר רמת גן שיחקו איתו שניים שהתפרסמו בתחום קצת אחר מכדורגל. "עוזי חיטמן, הזמר ומלחין הענק, היה כישרון גדול בקישור, אבל העדיף מוזיקה במקום לעבור לבית"ר תל אביב. שיחק איתנו גם ארנון צדוק, המוכר מ'מאחורי הסורגים' המאמנים שלי היו יהושע וקסלר ומשה חליבה. בגיל 16 וחצי העבירו אותי לבית"ר ת"א יחד עם משה לרמן, ודוד שמש. השוער של הקבוצה היה שמואל דוד המצוין, הוא למד בטכניון, מיעט להתאמן ואני שיחקתי הרבה תחת יוסלה מרימוביץ'. עלינו מליגה א' דרום לליגה העליונה, אז הלאומית.

"נבחרת הנוער השתתפה בטורניר קאן, הייתי השוער הראשון, ניצחנו את צ'לסי 0:1, במשחק אדיר שלי, אי אפשר היה להכניע אותי בשום מצב, לפניי שיחקו מוני ניניו ושרגא טופולנסקי. לקראת הסיום נפצעתי ונלקחתי לבית חולים, אחרי יומיים ברחתי מהטיפול. במקומי נכנס לשער אבי בנימין ששיחק בניצחון ההיסטורי על ברית המועצות 0:1. בצ'לסי רצו אותי, הם פנו ליו"ר המשלחת יצחק לנד, אבל אז מי ידע מה זה מעבר לאנגליה, לא ידעתי מה להגיד כמו טמבל והנושא נפל . כשחזרנו לישראל הוזמנו אל שר החוץ יגאל אלון שדיבר על ההישג ההיסטורי נגד הרוסים. הוזמנתי לנבחרת הנוער והשתתפתי בשתי אליפויות אסיה עם שפר ופעם עם שוויצר".

מוני ניניו, תן את הזווית שלך.

"פילוסוף היה שוער אמיץ ביותר בתקופה ההיא, שוער ללא חת, שלדעתי היה צריך להיות שוער של קבוצות גדולות".

במקביל לכדורגל החל לעבוד ב"גפים": "לפני הצבא לא עשיתי כלום, התברברתי ברחובות. בת של מנכ"ל החברה שלמדה איתי ביקשה מאביה לקחת אותי לעבודה בחברה כדי שלא יצא ממני פושע. כך התחיל הרומן עם חברת הפרוטזות".

הוא הגיע לבית"ר תל אביב, שם זכה לסוג של פרוטקציה. "רציתי לשחק ולא להיות שוער מחליף של שמואל דוד, שעזר ותמך בי באימונים, הוא בן אדם וספורטאי נפלא. פניתי להנהלה וגם למיקי מנדלבליט. הייתי חבר של הבת שלו פזית, וגם מרימוביץ' אהב אותי וקיבלתי יותר משחקים בהרכב הפותח".

סיפור כואב ועצוב עם אבי בנימין.

"הייתי איתו בחברות, שוער מעולה ששיחק גם באוסטריה. כעבור שנים, מצבו הרפואי הידרדר, הסוכרת חגגה אצלו, קטעו לו רגל והורכבה לו פרוטזה. בנימין קיבל אירוע ואושפז בבת ים. ביקרתי אותו יום יום, בחודש האחרון לחייו, דיברתי איתו והייתה כוונה שלי להכין לו פרוטזה לרגל השנייה, אבל לא הספקתי, הוא הלך לעולמו. ניסיתי במקביל לסדר לו משחק הוקרה בין הפועל תל אביב למכבי יפו, זה לא הסתדר בסופו של דבר".

היה גם סיפור עם שחקן בשם סבג.

"שמואליק סבג שיחק איתי בהפועל נתניה, קשר מצטיין. ראיתי אותו על כסא גלגלים בבית לוינשטיין, זיהיתי אותו, הוא זכר אותי וביקש ממני לעזור לו להתקין פרוטזה דרך ועדה מיוחדת. שנינו בכינו ללא מעצור בפגישה הזאת. דאגתי שיעשו לו פרוטזה, אבל כעבור שנתיים הוא הלך לעולמו".

מה היה עם דוביד שוויצר בחזרה מבנגקוק?

הוא צוחק: "חזרנו עם גביע אסיה מבנגקוק, וגם עם המון קניות במזוודות. שוויצר הבטיח כי לא יבדקו אותנו במכס, מכירים אותו ואותנו. במכס עצרו אותנו, הפשיטו אותנו ועשו בעיות. דוביד פשוט נעלם לו מהמקום".

פילוסוף עבר למכבי נתניה. "דרשתי לעזוב את בית"ר תל אביב, עברתי למכבי נתניה, בעסקה שבא הגיע לבית"ר שרגא טופולנסקי. הייתי המחליף של מיקי שיינפלד ואחרי שנתיים פדיתי את כרטיס השחקן שלי, עברתי להפועל נתניה תחת אמנון רז".

בהמשך נדד בין קבוצות שונות. "אחרי הפועל נתניה עברתי להפועל ירושלים, משם המשכתי לעונה אחת בהפועל פתח תקווה. המשכתי להפועל חדרה אותה אימן נחום סטלמך האגדי, שיחקתי בחדרה שנתיים, המשכתי להפועל רמת גן".

סיפור מהדרבי נגד הכח.

"הייתי אז אוהד של שתי הקבוצות, הפועל רמת גן והכח, משחק שנערך במגרש המכתש. חלוצי הכח רפי ג'רבי וזיגי מנצור חיפשו לעצבן אותי בכל קרן ובעיטת שוער. באחת הפעמים, בקליטת כדור מול מנצור, שברתי את הצלעות. הסתובבתי וראיתי אותו, התחלתי לחנוק אותו, אמרתי לו שאני גידלתי אותו וכך הוא עושה לי. מנצור ביקש סליחה, אבל עם הצלעות השבורות המשכתי לשחק, והוא המשיך לעצבן אותי, משחק שהפסדנו בו 1:0".

בהמשך עבר להפועל ראשון לציון, חזר לבית"ר תל אביב והמשיך לבית"ר נתניה שעלתה לליגה הלאומית. בגיל 40 החליט לפרוש מכדורגל. "היום אני לא הולך, אבל נפגש הרבה עם חברים כדורגלנים מהעבר, החל מנבחרות הנוער וכל הקבוצות שבהן שיחקתי. אני מחבר את העבר עם ההווה, הזמן ממשיך לדהור מהר".

הוא נשוי פלוס 3, שישה נכדים, בהם אריאל בן ה-11 שמצטיין בפינג פונג ובשנה הבאה יתחיל לשחק כדורגל מסודר במועדון בהפועל ראשון לציון. הוא מחובר מאוד לדת: "לפני 30 שנים חזרתי בתשובה, בעקבות מיסטיקה וקבלה. במשפחה זה היה לא פשוט, המחשבה שאהיה 'הילר', רב עם ציציות. אבל אנחנו מסתדרים".

כסף גדול מהכדורגל יצא לך?

"החוזים אז לא היו גבוהים, דאגתי למענק חתימה ושכר שידעתי לא לבזבז. הסתדרתי כי הייתה לי עבודה טובה".