בשבוע שעבר הכריזה מכבי חיפה על חזרתו של ברק בכר לקדנציה שנייה במועדון החל מתחילת העונה הבאה. בכר, שרשם שלוש אליפויות ברציפות עם הירוקים, עזב לכוכב האדום שם לא הטביע חותם וכעת הירוקים מחזירים אותו במטרה להחזיר את הצלחת למקומה.
בכר הוא לא המאמן הראשון שחוזר לקדנציה שנייה אצל הירוקים, וסימן השאלה הגדול סביבו הוא האם יוכל לשחזר את הקדנציה הראשונה החלומית במועדון, או שלחילופין הוא לוקח סיכון שיתקשה להתמודד איתו. משלפנברג ועד מרקו בלבול – לא מעט מאמנים עשו קאמבק, אבל האם מדובר במתכון להצלחה או לכישלון? התשובות בכתבה הבאה.
אוטו שלפנברג (1952-4, 1962-3) – הגרסה המוקדמת של דגו
אוטו שלפנברג הוא אמנם שם שלא כל אוהד צעיר במכבי חיפה יכיר, אך למעשה מדובר בדמות מפתח בהיסטוריה של המועדון הירוק. שלפנברג החל את דרכו במועדון כשחקן ואף היה חלק מהקבוצה שהעפילה לליגה הראשונה. האוסטרי-ישראלי התמנה תחילה למאמן קבוצת הנוער ולאחר מכן קיבל את הקידום בקבוצה הבוגרת. בקדנציה הראשונה שלו הירוקים לא זכו ליותר מדי הישגים. אחרי שעזב את משרת האימון בשנת 1954 ופינה אותה לאלי פוקס, חזר שלפנברג אל התפקיד לקראת סוף עונת 1961/2 והחליף את המאמן הסקוטי אלכס פורבס. שלפנברג לקח את ההזדמנות החוזרת והוביל את הירוקים לגביע ראשון בתולדותיהם. בעונה שלאחר מכן התפטר שלפנברג, אך הקשר שלו למועדון לא הסתיים, ובנו שמעון שנהר שיחק במועדון.
אלי פוקס (1954-56, 1977) – הסיום העגום של אחד מאדריכלי המועדון
אלי פוקס היה מי שהחליף את שלפנברג בתום הקדנציה הראשונה שלו. נחשב למאמן ולשחקן שהצליח להחדיר את הירוקים לתודעה של הכדורגל הישראלי, כזה שהפך את המועדון מחובבני לחצי-מקצועני ובהמשך למקצועני במלוא מובן המילה. אלא שפוקס לא הצליח להטביע חותם בכל מה שקשור לתארים, ואחרי שעזב את הירוקים ואף רשם פרק אצל היריבה העירונית, חזר כעבור 21 שנים בתפקיד המאמן. הקדנציה השנייה לא דמתה לראשונה, והמאמן שנכשל פוטר וסיים סופית את הפרק שלו במועדון.
אנדור קיש (1956-7, 1962) – הזר שנשאר זר
אחרי שפוקס פוטר בתום הקדנציה הראשונה, בחיפה חיפשו מאמן בעל שיעור קומה שיצעיד את הירוקים עוד צעד אחד קדימה. לשם כך החליטו במועדון לצרף מאמן זר וההונגרי אנדור קיש היה זה שנבחר לתפקיד. קיש אכן הצליח במשימתו בעונה הראשונה כשסיים במקום החמישי, מקום שנחשב למרשים עבור הירוקים באותן שנים, אלא שהיחסים בין המאמן לשחקניו לא היו אדוקים בלשון המעטה ובעונה שלאחר מכן ההונגרי כשל ופוטר. חמש שנים לאחר מכן חזר קיש לקדנציה נוספת, אך גם זו לא הייתה מוצלחת בלשון המעטה וההונגרי סיים את הפרק שלו בישראל, הפעם באופן סופי.
אברהם מנצ'ל (1965-1969, 1974-1972) – בלי תארים, עם סיפורים
ביום שבת, רגע לפני שריקת הפתיחה למשחק בין מכבי חיפה להפועל באר שבע, נערך טקס מרשים למי שנחשב אגדה בעיני אוהדי מכבי חיפה, אברהם מנצ'ל. מי שהיה שחקן מוביל בשנות השישים אימן את הירוקים גם בשתי קדנציות שונות ונחשב לאחד מהסמלים הכי גדולים של המועדון לאורך השנים. מנצ'ל החל את קריירת האימון כבר בגיל 30 כשהחליט לפרוש. במכבי חיפה עוד ניסו לשכנע את מנצ'ל להמשיך כשחקן בלבד, אך הוא היה נחוש להחליף את המדים באימונית ולעבור לקווים. את השרביט קיבל מנצ'ל דווקא לאחר שהירוקים ירדו לליגה השנייה, אחרי 18 שנים רצופות בליגה הראשונה.
מנצ'ל הוכיח את עצמו כבר בעונה הראשונה כשהירוקים "פירקו" את ליגת המשנה ואף הצליחו להפתיע את כולם כשהגיעו מהליגה השנייה עד לחצי גמר גביע המדינה, כשבדרך הם מדיחים את מכבי תל אביב. גם בליגה הראשונה מנצ'ל רשם עונות מרשימות, אך אחרי ארבע שנים במהלכן חיפה לא הצליחה לזכות בתארים או באמת לאתגר את הטוענות לכתר, הוא עזב את הקבוצה ואימן בהפועל באר שבע והפועל ירושלים. אחרי שרעה בשדות זרים חזר מנצ'ל לקדנציה שנייה בעונה שזכורה לכולם בעקבות מלחמת יום כיפור.
הקדנציה השנייה של מנצ'ל זכורה בעיקר דווקא בגלל סופה. המאמן רצה לעשות מהפכה בסגל הקבוצה, והשחקנים הוותיקים יצאו כנגדו מה שהוביל לפיטוריו. אבל כשלא נשא בתפקיד רשמי, מנצ'ל המשיך להיות קרוב למועדון ואף מילא תפקידים בקבוצת הוותיקים של המועדון. כך או אחרת, לאורך כל השנים דורות של אוהדים גדלו על סיפוריו.
יונתן (ג'וני) הרדי (1970-2, 1977-8, 1979-82) – הסמל שעשה הכל
עבור חובבי הכדורגל בישראל, הסמלים הידועים של מכבי חיפה הם יניב קטן, אריק בנדו, ניר דוידוביץ', ראובן עטר ואחרים – אך השם של ג'וני הרדי עדיין עולה בכל פעם שמדברים על המילה "סמל". הרדי עשה הכל במכבי חיפה, בתחילה כשחקן מהמובילים שידע המועדון ולאחר מכן כמנהל קבוצה וכמאמן. הרדי קיבל בפעם הראשונה את משרת האימון כאשר הירוקים תחת אדמונד שמילוביץ' רשמו עונה לא טובה בלשון המעטה, זאת לאחר שבעונה שקדמה לה סיימו במקום השלישי שהיווה שיא מרשים עבור הקבוצה. הרדי לקח את ההזדמנות והצליח להשאיר את הקבוצה ליגה.
בעונה שלאחר מכן הרדי הצליח לסיים במקום השביעי, כשאת הקדנציה הראשונה סיים הרדי עם מעבר מפתיע במיוחד ליריבה העירונית. בהמשך חזר הרדי למועדון בהזדמנויות שונות, כשבין היתר אימן את קבוצת הנוער וזאת למרות שאימן כבר כאמור את הקבוצה הבוגרת בעבר. בהמשך הרדי אף התמנה לתפקיד מגלה כישרונות במועדון, ולמעשה סיים את חלקו במועדון רק בשנת 1996. הוא נחשב כאמור לאחד מהסמלים הכי גדולים בתולדות המועדון.
שלמה שרף (1983-1987, 1990-1992) – הקאמבק שעלה על ההתחלה
שלמה שרף נחשב בעיני רבים לאיש שהפך את מכבי חיפה מקבוצה בינונית עם קהל, נאמן לאימפריה בכדורגל הישראלי. שרף לא הגיע למכבי חיפה על תקן מושיע, אלא הצטרף כמאמן אלמוני יחסית, אבל המאמן הססגוני הצליח להתחבר בצורה מושלמת עם השחקנים המקומיים דוגמת משה סלקטר, ברוך ממן, אבי רן ואחרים. ההתחלה של שרף לא הייתה מזהירה והיה נראה שהירוקים שוב בדרך לעונה בינונית, אלא שמאמצע העונה הירוקים החלו ברצף מרשים כשחזרו מפער של 13 נקודות עד לאליפות ראשונה והיסטורית.
בעונה שלאחר מכן שרף הצעיד את הירוקים לאליפות נוספת והטביע את חותמו כאחד המאמנים המובילים בישראל. את העונה שבאה אחר כך שרף יזכור במיוחד בזכות השער של גילי לנדאו שאושר למרות נבדל ברור, ומנע אליפות שלישית ברציפות משרף והירוקים. אחרי שעזב את המועדון, שרף חזר אליו לקדנציה שנייה מרשימה לא פחות, כאשר שיאה היה דאבל היסטורי ויחיד עד ימים אלו שרשמו הירוקים. מחיפה שרף המשיך לנבחרת ישראל וביסס את מעמדו כאחד מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה של הענף.
רוני לוי (2003-5, 2015-6) – אם לא אליפות, לפחות גביע
עוד לפני מסאי דגו, היה זה רוני לוי שקיבל את ההזדמנות לקפוץ ממאמן נוער ישירות למאמן הקבוצה הבוגרת. הקדנציה הראשונה של לוי הייתה כמאמן "חירום", כשהחליף זמנית את אלי כהן השריף. הפעם הראשונה שמונה באמת למאמן הייתה מיד לאחר העזיבה של יצחק שום, אחרי עונת שיא כולל השתתפות ראשונה של קבוצה ישראלית בשלב הבתים של ליגת האלופות. כנגד כל הציפיות, לוי הצעיד את הירוקים לשלוש אליפויות ברצף כשהוא מוכיח שההחלטה של יעקב שחר לתת אמון במאמן הנוער הייתה נכונה. לוי רשם היסטוריה אישית והפך בזמנו למאמן הצעיר ביותר שזוכה באליפות, כשהוא עושה את זה בגיל 38 (שיא שנשבר לאחר מכן על ידי ברק בכר).
אחרי ההצלחות בחיפה ושתי עונות פחות טובות לאחר מכן, לוי חזר לקדנציה נוספת. המאמן אמנם לא הצליח "לדגדג" את מאבק האליפות, אך זכה עם הירוקים בגביע המדינה. בסופו של דבר עזב לאור חילוקי דעות עם המנהל המקצועי.
מרקו בלבול (2015, 2018) – האיש למשימות הצלה
הפעם הראשונה שמרקו בלבול הגיע כמאמן למכבי חיפה הייתה על מנת להחליף את אלכסנדר סטנוייביץ' הסרבי, שהגיע בקול תרועה רמה. יעקב שחר החליט להציב את שחקן העבר של הירוקים בתפקיד ובתור התחלה בלבול בעיקר ייצב את ההגנה, אך לא הצליח לקבל את הקרדיט להמשיך במסע שלו וסיים את דרכו בתום אותה עונה.
כמה שנים עברו ובלבול שוב חזר כדי "להציל" את המועדון אחרי העזיבה המהירה של אלי גוטמן בשל סיבות רפואיות. שוב בלבול היה זה שייצב את ההגנה הירוקה ואף הוביל את הקבוצה עד למקום השני בתום אותה עונה. הפעם בלבול קיבל את הקרדיט לעונה נוספת וסיים שוב במקום השני כשהוא בונה את השלד עבור ברק בכר שהחליפו והוביל את הירוקים לשלוש אליפויות ברציפות.
מה דעתך על הכתבה?