אחרי שהודיע על פרישה מכדורגל בגיל 37, חלוץ העבר איתי שכטר עלה לשידור בתוכנית הספורט של 103FM, סיכם את הקריירה העשירה שלו והתייחס גם לעתידו בענף שהוא כל כך אוהב.
האזינו לדברים
שכטר פתח את דבריו ואמר: "אני עדיין בתוך הסערה הזו ועוד לא מעכל שיותר לא אשחק כדורגל, שזה דבר שעשיתי מגיל 6 והוא האהבה הכי גדולה בחיים שלי. אני מאמין ויודע שאקבל סוג של מכה בקרוב, כשאבין שאני כבר לא קם לאימונים וכבר לא משפיע. נראה לי שעכשיו אני אעזור הרבה יותר לאשתי בבית".
האם הוא מתכוון להישאר בענף: "להיות שחקן כדורגל ולהיכנס לצוות אימון זה שונה לחלוטין. ברגע שאתה כבר לא משפיע על הדשא בתור שחקן, כל הדיסקט שלך משתנה. מצד שני, אני אחרי קריירה מאוד ארוכה ואינטנסיבית, יכול להיות שבשנה-שנתיים הקרובות אני אקח פסק זמן מהדשא – קצת ללמוד דברים ולראות דברים מבחוץ. אני בתופת הזה כל כך הרבה זמן, ואני מרגיש שגם הנשמה שלי צריכה טיפה להירגע. אשאר בכדורגל, אבל קצת מבחוץ.
"לאמן? אני רוצה בשנה-שנתיים הקרובות לקחת אוויר ואני עוד לא במחשבה הזו. יש לי חברים טובים בני גילי שמאמנים והם נראים 40 שנה מעליי מהלחץ הנפשי שהם עוברים, וזה כל שבוע מחדש. שחקן ומאמן זה שונה לחלוטין. מאמן בישראל זה אחד המקצועות הכי קשים. גם המשכורת וגם מה שקורה מסביב, אני לא יודע אם זה שווה מבחינה נפשית. ההנאה של מאמן בליגת העל היא ממש קטנה, רגעים שאתה זוכה בתארים, ואז אתה כבר מתחיל את העונה החדשה ועוד פעם לחץ, קהל ותקשורת. מאוד קשה להיות מאמן בישראל".
על ההחלטה לחתום בהפועל פתח תקוה: "אתה אף פעם לא יודע מה יהיה בכדורגל. ההצעות שהיו לי בתחילת העונה – שיחה קצרה עם אלמוג כהן ממכבי נתניה, שהייתה מחשבה שאחזור לעונת פרישה, והיה לי את מ.ס. אשדוד והפועל פתח תקוה. קרץ לי מאוד להגיע להפועל פתח תקוה בגלל הקהל והאנרגיות. אני לא מצטער על כלום, כל הקריירה שלי הייתי מלאה בהצלחות ואכזבות, ולקחתי מכל מקום את הדברים הטובים והפחות טובים. מאוד עצוב לי שככה סיימתי את הפרק שלי בהפועל פתח תקוה ושאני לא יכול לעזור על הדשא בזמן שהקבוצה נמצאת במצב לא טוב מבחינה מקצועית. אני מודה להם על התקופה הפחות טובה שלי במועדון".
מאמן אחד שלקחת ממנו הכי הרבה: "אלי גוטמן לקח אותי מכבי נתניה ועשה אותי כביכול כוכב אמיתי בכדורגל הישראלי ולימד אותי הרבה דברים. אתה לוקח מכל מאמן דברים מסוימים, יש את איביץ' במכבי תל אביב ואת לאודרופ שאימן אותי בחו"ל ולכל אחד היו את הנגיעות שלו בקריירה שלי. לותר מתיאוס? לקחתי גם ממנו דברים, אני לא כועס עליו, אני מבין. הוא היה קריזיונר בלשון המעטה, אבל את מוסר העבודה ולדעת ששום דבר לא מובן מאליו – יש לו גם חלק בקריירה שלי".
על חגיגת השער המפורסמת עם הכיפה: "זה רגע מאוד מרגש בקריירה שלי, סבא וסבתא שלי היו בשואה ומבחינתי להוציא כיפה דווקא בתקופה כזו על אדמת אוסטריה, זה משהו שריגש את אבא שלי ואת המשפחה שלי. לא עשיתי את זה בשביל להתריס אלא מאמונה אמיתית".
מה דעתך על הכתבה?