1. החבר'ה מהכדורגל נוטים להיות אמוציונליים ולהיסחף, אבל השבוע בשיחה על מכבי תל אביב נשמע אדם אומר על רובי קין ש"מול סכנין הוא הגיע לשפל המדרגה". שפל המדרגה! לא פחות. מכבי תל אביב במקום הראשון. העונה באירופה הייתה לא רעה. עד עכשיו לא הייתה קבוצה בישראל שהשיגה יותר נקודות. שפל המדרגה, למשל, זה מאמן שמגיע באמצע העונה, לא מצליח לכבוש, ומפוטר אחרי עשרה משחקים בלי ניצחון, שבסיומם חמישייה בבית מורידה אותו מתחת לקו האדום. שפל המדרגה זה להפסיד 5:0 בדרבי. למה להגזים?
אין ספק שרובי קין עשה הרבה טעויות, אבל נדמה שאחת הבעיות הגדולות שניצבות מולו זה ה"מכביזם". לגיטימי שאוהדים בטוחים שהמועדון שלהם חייב להיות תמיד "הכי גדול, הכי יפה, הכי מצליח", אבל יש לזה מחיר. אולי יש מי ששכח, אבל גם לפאולו סוזה הם בעבר שרקו בוז (לא אהבו את הרוטציות). את פטר בוס רצו לפטר בגלל שיצא לוזר. את פאקו אייסטרן שלחו הביתה אחרי טרבל בגלל כדורגל לא מספיק טוב. ספק אם רובי קין ברמה של המאמנים האלה, וברור שמגיעה ביקורת, אבל לפעמים שילוב של תודעה כוזבת ומצבי לחץ גורמים לאוהדים לתפיסת מציאות משובשת, מעוותת (לטוב ולרע), שעושה עוול, ורק שנים לאחר מכן, אפשר להעריך את אמיתותה.
2. אין הכוונה לטעון שרובי קין הוא מאמן מושלם שעושה עבודה נהדרת, כי במדד מהותי הוא מאכזב: אין תחושה, או הוכחה נראית לעין, שככל שהעונה מתקדמת הקבוצה משתפרת. עדיין ההגנה נראית רעועה, לא מתואמת, ובכל משחק עושה לפחות שגיאה אחת מגוחכת. ההתקפה נראית תקועה, ותלויה בהברקות של מילסון. החילופים שלו, התגובות שלו להתפתחות של המשחק, לא מספיק טובים. בשורה התחתונה מכבי תל אביב מגיעה למשחק מכריע מול מכבי חיפה מהמקום הראשון, וכולם בטוחים שהיא תפסיד. לא זכור משחק עונה שלפחות לפניו מאזן הכוחות מרגיש כל כך חד צדדי.
ועם זאת, אחת התהיות הגדולות סביב רובי קין היא לאו דווקא מקצועית, אלא נוגעת לשאלת המנהיגות. אם לא גאונות טקטית או עבודה יסודית, אין ספק שהציפייה מקין היא לשדר עוצמה ולהעניק ביטחון מתוקף היותו רובי קין. השם הגדול, הדמות, ההילה. בכל זאת, בהיעדר ניסיון, על סמך זה הוא נבחר לתפקיד. הוא היה כדורגלן מצוין, סקורר מוכר ומוכח, שכיכב ב"רמות הגבוהות". עם זאת, לפחות מהצד, ספק אם הוא משרה את הרוגע שנדרש. הוא נראה עצבני ולחוץ על הקווים, מרבה לירוק ולסנן קללות, מתלונן על שופטים וכו'. חלק מהריאיון אחרי המשחק מול סכנין שידר איבוד עשתונות. הקבוצה בלחץ, בכך אין ספק.
ייתכן שבעתיד רובי קין יהיה מאמן טוב יותר, והוא רק בתחילת דרכו. ייתכן שהוא צובר ניסיון, וישתפר. ספק אם ידע מראש להעריך עד כמה האווירה טעונה, מלחיצה ותובענית בליגה הישראלית הקטנה והרחוקה. וכמובן, יותר מהכל, ברור שהוא עובד בתנאים חריגים מאוד, בלשון המעטה, בתקופה איומה ואפלה למדינה, ואפשר להניח שבמהלך החודשים האחרונים לא פעם התחרט שהגיע לישראל ורק מחכה כבר להתחפף מכאן, למקום שבו יוכל להתעסק בכדורגל בראש שקט. הנסיבות ברורות, אבל השאלה עדיין באוויר: מעבר לבעיות הטקטיות, האם רובי קין מצליח להיות האדם שהשחקנים נושאים אליו עיניים ושואבים ביטחון?
3. כמו תמיד כשיש דמויות דומיננטיות, כל השאר "זוכים מההפקר" ונהנים מכך שתשומת הלב לא מופנית אליהם. כך למשל שחקנים כמו דור פרץ או גבי קניקובסקי, שהם שחקני נבחרת ישראל וחוליות חשובות במכבי תל אביב, יכולים להיעלם למשחקים שלמים, ועדיין הביקורת תהיה תמיד בעיקר על המאמן. יש גבול לכמה אפשר לבקר מאמן. השחקנים הם אלה שצריכים להכריע.
כאן מגיעה סוגיית ערן זהבי. קבוצות אלופות זקוקות לכוכב. עם כל הכבוד למאמן, בסוף השחקנים הם אלה שעושים את ההבדל. ברק בכר מאמן ענק, אבל בבאר שבע היה לו את טוני וואקמה, במכבי חיפה היה לו את עומר אצילי, ואומנם סביבם היו קבוצות מאומנות וחזקות, אבל לפעמים במאני טיים כשיש לחץ, קבוצה צריכה כוכב שיתעלה. יבריק, יפתיע, יפרוץ הגנה, יסובב לחיבורים, יספק מהלך אחד חריג.
גם לגבי זהבי, השאלה בנוגע אליו היא לא רק מקצועית, יבשה, ונוגעת לכיבושים או בישולים. בניגוד לחצי השני של העונה שעברה, שבו סבל מדעיכה בכושר ההבקעה והירבה להחמיץ מצבים קורצים, בשבועות האחרונים הוא לא מחמיץ כי הוא לא מגיע למצבים (וממש לא רק באשמתו). השאלה, כמו אצל קין, היא בנוגע למנהיגות. האם ערן זהבי מתפקד כמנהיג שמכבי תל אביב צריכה עכשיו?
מצד אחד, שחקנים במכבי תל אביב מעידים שהוא דמות חשובה, דומיננטי, אח גדול ודואג שנותן עצות. מצד שני, על הדשא, בזמן אמת, לפחות על פי מה שנראה מהצד, גם הוא משדר לחץ. הוא מרבה לנופף בידיים, בצורה שמזכירה את אבי נמני בשנותיו האחרונות: תחושה של הבעת אכזבה, תסכול, שלא לומר הפניית אשמה לעבר חבריו. תחושה שהוא גוער ונוזף. תחושה ששחקנים מוסרים לו מרוב פחד. היד שהוא מקפיד לשים על הפה בעודו מדבר נותנת תחושה שהוא אומר דברים קשים, אסורים, מרכל. זו לא מנהיגות.
4. אם לחזור לנקודת ההתחלה, מכבי תל אביב במקום הראשון. בשורה התחתונה, במבחן התוצאה, רובי קין בעונתו הראשונה כמאמן בתנאים חריגים מאוד עושה עבודה טובה. בשורה התחתונה, ערן זהבי נתן עונה טובה עם מספרים יפים. והכי חשוב, עד עכשיו העונה, מכבי תל אביב התאוששה מכל המשברים שהיו לה. למרות שבאירופה שיחקה בלי בית, למרות הפציעות והחיסורים, כמעט אחרי כל מכה שקיבלה העונה היא ידעה לקום, להשיג ניצחון בשיניים, להתאושש. מול מכבי חיפה היא שוב זקוקה לרוח מיוחדת, ונושאת עיניים למנהיגים שלה.
מה דעתך על הכתבה?