למרות האכזבה הקשה, לא היה אחד בהפועל תל אביב שהופתע מכך שהקבוצה ירדה אתמול (שבת) לליגה הלאומית לאחר ההפסד הביתי 2:0 למ.ס. אשדוד. "הישארות הייתה בניגוד למציאות שהייתה כאן העונה. כל כך הרבה טעויות, כל כך הרבה חוסר ניסיון. הגענו לפיניש כל כך רע, שעם כל הכבוד לרוח שמביא איתו סלים טועמה, זה לא מספיק", סיכמו במועדון.
כל הנפשות הפועלות בהפועל תל אביב מצביעים על החזרה מה-7 באוקטובר כתחילת ההידרדרות. מייקל ולקאניס הלך, בורחה למה מונה כי "היה נאמן במלחמה", זה נמשך לינואר עם רכש שפרט לסתיו טוריאל לא תרם דבר, ומנגד שוחררו יהב גורפינקל וחוסה רודריגס, שני שחקנים משמעותיים בהרכב, מבלי שיגיעו מחליפים ראויים. זה כבר הפך את הבינוניות לחולשה של ממש.
המשבר בין ברק אברמוב ליוסי אבוקסיס נתן תקווה שלמשוך את המאמן יהיה הגשמת חלום, אך אבוקסיס התבוסס בתוך המעבר, הקארמה והבעיות שנגררו במועדון – ולא הצליח להשפיע. הקבוצה הגיעה לשלב הזה של העונה כשהסגל ברובו לא מתפקד, עם בעיות קשות במרכז ההגנה, קישור לא דומיננטי, התקפה אנמית ולכל זה התווסף שוער צעיר וחסר ניסיון במשחקי ההכרעה, שהמעמד היה גדול עליו.
כשעומרי אלטמן לא היה כשיר טועמה חיפש פתרונות, אך לא היו לו כאלה. בסוף הוא נאלץ לזרוק את אלן אוז'בולט למערכה, אותו אוז'בולט שלא באמת היה עם הפועל בחודשים האלה מאז המתיחות שהתגלעה בין הצדדים. בסופו של דבר אוז'בולט נשאר ללא חוזה לעונה הבאה ובסיטואציות כאלה הוא האחרון שייתן את הגוף ויסכן את עצמו עבור הקבוצה. גם טועמה אמר בסיום: "זה לא שהיו לי אופציות אחרות במקום אלטמן. זה מה שהיה. אני שומע ומבין מה מדברים על הפרצופים וכל ההתנהלות מסביב, אבל זה משהו שהתחיל כבר לפני מספר חודשים, ובסוף אני צריך חלוץ כשיר שישחק ואין לי יותר מדי ברירות". היה גם מחליף לאוז'בולט, בובקאר טאמבדו, שהוא בכלל שחקן כנף שכבר מזמן עזב את הארץ. עוד פרק בקלאסיקה של העונה הזאת.
טועמה עבר עם הפועל תל אביב רגעי שיא ותקופות שפל, אבל רואים בעיניים שלו שהוא לא מתפלא. הוא מבין שלא היה לו עם מי לצאת למלחמה הזאת. אפילו כשאריאל הרוש ניגש אליו בסיום, הוא אמר לו: "מגיע לכם להישאר, באתם כמו גברים, היום וגם בכל הפלייאוף". טועמה שומר בלב הרבה דברים על ההתנהלות העונה ("אל תכניסו אותי לפינות, יש דברים שאני מעדיף לא לדבר עליהם"), על חוסר הניסיון והטעויות. הוא יודע שהוא אמור לחזור להיות מנהל הקבוצה, ומעדיף להשאיר את זה לאחרים, אך בתוך תוכו הוא "מדמם" ואמר לאחד מאנשי הפועל בסיום: "פשוט בושה לאן שהבאנו את המועדון".
השחקנים חשבו בסיום לגשת לאוהדים, אך הראשון שהלך כבר קיבל שריקות בוז והשחקנים הבינו שעדיף שלא יעשו זאת, כאשר הם יורדים לחדרי ההלבשה וסופגים קללות, בעוד מאות אוהדים מחכים בחוץ אך גם מאות שוטרים מוכנים לכל אירוע שלא יתרחש. אט אט גם האוהדים התפנו והתחילו להבין שכבר אין להם על מי להוציא את העצבים, וכדאי להתחיל לחשוב על העונה הבאה, בתקווה לבעלים אחר שיעשה סדר במועדון.
כל זה קורה ביום בו הפועל תל אביב ממלאת את בלומפילד באדום בפעם הראשונה מאז שופץ האצטדיון. התפאורה באדום והתמיכה נראו כל כך טוב לפני המשחק ובתחילתו, אבל רק השחקנים לא הגיעו להצגה. אוהדים מובילים הדגישו השבוע כי העובדה שבלומפילד יהיה מלא, מצביע על גודלה וחוסנה של האימפריה שנקראת הפועל תל אביב. האמת היא שזה מתחיל אפילו עוד לכן, עם קרוב לעשרת אלפים מנויים שבאים בכל שנה ומלווים גופה מקצועית שמנהליה עשו הכל כדי לגרום למועדון להתרסק. בלומפילד מלא זה בונוס, הבסיס זה הקהל הקבוע שתמיד ילך אחרי הפועל. הוא יהיה שם גם בלאומית.
בסופו של דבר, הניהול מנצח או מפסיד – לא משנה אם אתה הפועל תל אביב או מ.ס. אשדוד. אם הפועל תל אביב תמשיך להתנהל ולעשות טעויות כפי שעשתה בשנים האחרונות, אם היא לא תשנה פאזה, היא אולי תעלה בתוך עונה אחת אך תחזור לאותה פוזיציה בליגת העל. גם אם אדמונד ספרא ירכוש אותה, לא מדברים במועדון על סכומים ברמות של שלושת המועדונים המובילים כאן, כך שללא ניהול נכון וחכם, המועדון יישאר באותו לופ של השנים האחרונות ונשמע על פרוייקט צעירים או המצאה חדשה אחרת. כזאת שלא מתאימה למועדון גדול.
מה דעתך על הכתבה?