לא יודע למה כל כך מעצבן אותי לשמוע שירדן שועה שוקל לעזוב את בית"ר ירושלים כבר בינואר. לא מזלזל ברצון של אדם להרוויח עוד כסף ולהגדיל משמעותית את ההכנסות שלו, חלילה, לא קל לדחות הצעה כספית מפתה, לא קל לחיות במחשבה שיכולת עכשיו להרוויח הרבה יותר. שועה אומר לעצמו שהוא בן 25, בשיאו, סוף סוף מממש את הפוטנציאל, והקריירה קצרה, זה הזמן למנף אותה, זה הזמן לממש אותה גם בכסף, זה הזמן לצאת.
אבל שועה בן 25 (רק בן 25? מרגיש שהוא איתנו לנצח), עבר לא מעט בקריירה, ולכן צריך לדעת שמה שיש לו עכשיו בבית"ר ירושלים הוא לא סטנדרטי ולא כדאי לוותר עליו. זה לא משהו שזורקים כל כך מהר. זה לא משהו שנוטשים בכזו קלות, רק כי מגיעה הצעה טובה יותר. הרי שועה כבר היה אבוד, כבר היה עצוב, כבר יודע כמה נדירה היא ההצלחה ושאסור לקחת אותה כמובנת מאליה. כסף זה טוב, כסף זה חשוב, אבל אין מחיר לתחושת השליחות של קפטן בית"ר ירושלים, בעונה שבה היא רצה לאליפות.
ושוב, אין פה כוונה לזלזל בפרנסה, שכר הוא מרכיב מכריע בשיקולי כל אדם, גם של ספורטאי. אבל עם כל הכבוד לכסף, יש לשועה הזדמנות לעשות משהו הרבה יותר גדול: להיות שחקן העונה שמוביל את בית"ר ירושלים לאליפות. הייתכן שהוא לא מבין מה זה אומר? שהוא מפספס את גודל המעמד, את המשמעות? הרי מדובר פה במשהו שהוא נצחי. היסטורי. מהעונות שאחריהן בונים פסלים שלך. הזדמנות להיכנס לרשימה לצד מלמיליאן ואוחנה. זה עניין רציני מאוד. רציני מאוד.
אם פונה אליו קבוצה בכירה עם הצעה מפתה, ניחא. אבל אם האופציה היא כסף גדול ממועדון קטן, ייתכן שהכסף לא יצליח לנחם את שועה בלילות הקרים והבודדים, שבהם יצפה בטלוויזיה בבית"ר משחקת בטדי, בלעדיו. או אם לומר זאת במילים פשוטות, הרי שכסף זה חשוב; להיות שחקן העונה שמצעיד את בית"ר ירושלים לאליפות, זו כבר משימה קדושה.
אם נבחן את הנסיבות, הרי שזה לא עד כדי כך מופרך. מכבי תל אביב ומכבי חיפה, שזכו בשש האליפויות האחרונות ואמורות להיות מעל לליגה, נראות פגיעות מתמיד. כרגע התחושה היא שאין בהן את הרעב וההתלהבות, ולא את האנרגיות והאיכות. הפועל באר שבע נראית לוהטת, המועמדת מספר אחת, אבל לא משהו בלתי עביר. בית"ר, עם חיזוק נכון, יכולה לשנות את התמונה. זכורים פה כבר כמה מהלכי ינואר שערבבו הכל מחדש.
אולי שועה מושפע מהנהירה של הכדורגלנים הבכירים בעולם לערב הסעודית, שעושים ויתור מקצועי בשביל סכומי עתק. הוא יגלה שחלקם עברו רק אחרי שעשו משהו גדול בקבוצות שלהם, וחלקם מרגישים חסרי חיים אחרי שמכרו את נשמתם. אולי הוא מושפע מעומר אצילי, שמיובש על הספסל אבל חוגג עם הכסף מהמפרץ. כדאי שיזכור שאצילי זכה פה בכמה אליפויות גדולות לפני שהחליט שהגיע הזמן להתפשר מקצועית.
ואולי שועה מושפע מהציטוט המפורסם והמקומם של ניב יהושע, שחקן מכבי פתח תקוה, בחור צעיר שלא עשה כלום וכבר הצהיר שהמטרה שלו היא "לתת עונה טובה ולברוח מפה". אולי זאת המגמה של כדורגלנינו הצעירים, שיודעים שמספיק לתת עונה אחת טובה כדי "לברוח מפה" לעבר חלום רחוק וחמקמק, כאילו הליגה הישראלית קטנה עליהם. ואולי הם כולם יודעים שאין בעזיבה שום סיכון, כי אוטוטו יילחמו עליהם כ"ליגיונרים חוזרים".
אבל יש את הכאן ועכשיו. ומה שקורה כאן ועכשיו בבית"ר נראה נחמד מאוד. יש מקום לאופטימיות. זה משהו ששווה להילחם עליו, למצות את כל האפשרויות. שועה כבר אמור לדעת שהצלחה של קבוצת כדורגל היא דבר נדיר. זו אלכימיה מורכבת, ומאוד שברירית. זה יכול להיגמר בשנייה. זו תהיה טעות מצד שועה לוותר על זה, בלי לדעת שעשה הכל, שמיצה את כל האפשרויות. ואם יישאר, ראוי להזכיר שלא יעשה זאת בשכר מחפיר.
מה דעתך על הכתבה?