למרות העונה הרעה בלשון המעטה שעוברת על מכבי חיפה, אוהדי הירוקים קיוו לקבל לפחות רגע אחד מתוק. אליפות או גביע כבר מזמן לא בתמונה, אבל ניתנה להם ההזדמנות לחבל בריצה של היריבה הגדולה, מכבי תל אביב, לאליפות.
באו להרוס ויצאו הרוסים. מה שמכבי חיפה עושה לאוהדים שלה העונה גובל בהתעללות, וזה רק הולך ומידרדר. הרגע הכי טוב שלהם בעונה הזאת יהיה השריקה לסיום המשחק האחרון במחזור הקרוב, שיעשה סוף לסיוט הזה.
נגד הפועל חיפה הם ספגו חמישייה, נגד הפועל באר שבע ארבעה, נגד מכבי ת"א שלושה "בלבד". עוד יהיה מי שידבר על גרף שיפור. איך קבוצה שרק לפני כמה שבועות סיימה בתיקו עם מכבי תל אביב בבלומפילד וניצחה בטדי מגיעה למצב שהמאמן שלה אומר אמש (שני): "אנחנו לא ברמה הזאת"? ההידרדרות הזאת בלתי נתפסת ולא מתקבלת – לא במועדון כמו מכבי חיפה, עם התקציב הגבוה בארץ ותנאי מועדון ברמה אירופאית.
ועכשיו מגיע ליאור רפאלוב. החברים לא בדיוק כיבדו את משחק הפרישה שלו, אבל זה כבר היסטוריה. רפאלוב היה איתם כל העונה, בכל מצבי הלחץ והקושי. הוא יודע היטב שמספר דו ספרתי של שחקנים לא ראויים למכבי חיפה וחייבים לסיים את דרכם.
יעקב שחר אמר על פיטורי בכר ואלברמן: "שלחתי הביתה". רפאלוב צריך לדחוף אותו לשלוח הביתה את האשמים העיקריים – השחקנים. אחרי החמישייה בדרבי התחייב זעזוע, אז על עונה שלמה כזאת? כמעט כל מי שלקח חלק צריך לסיים את דרכו, גם אם הבניה תיקח יותר מעונה אחת.
זאת זכות אדירה להיות חלק ממכבי חיפה. כמעט כל השחקנים שלובשים את החולצה שלה חתמו בהרגשה כזאת אך התבלבלו בדרך ונתנו לאגו, סוכנים ותקשורת לשכוח את המחויבות למועדון ואת הזכות להיות חלק ממנו. הם ישלמו על כך בגדול בקיץ הקרוב. מכאן הקריירה של רובם רק תלך אחורה.
מה דעתך על הכתבה?