מכיר את הנושא מקרוב: המסר של המאמן שהיה בסיטואציה זהה למכבי ת"א ונכשל

זה כמעט זהה למצב הנוכחי: לפני 15 שנה, במאי 2010, התנהל מאבק צמוד על האליפות בין מכבי חיפה והפועל תל אביב, כאשר במחזור הסיום הגיעה מכבי חיפה לבלומפילד ביתרון של שתי נקודות – בדיוק כמו היתרון שיש כיום למכבי תל אביב על הפועל באר שבע. ביציעים בבלומפילד הכל היה ירוק, בדומה לצהוב שיהיה בשבת. מכבי חיפה הייתה זקוקה לניצחון על בני יהודה כדי להבטיח אליפות שנייה ברציפות, בדיוק כמו ששואפת מכבי תל אביב כעת, אך בשער בני יהודה עמד שוער בלתי חדיר – רן נוייר בופון קדוש, שלא אפשר לכדור להיכנס.

אלישע לוי עושה חילוף אחד כי הספסל שלו דל. הוא מכניס את הילד סינטאיהו סלליך במקום ליאור רפאלוב וגם זה לא עוזר. מכבי חיפה מסיימת בתיקו ושומעת במקביל שהפועל תל אביב עם ערן זהבי ניצחה את בית"ר ירושלים בטדי. האליפות אצל אלי גוטמן בכיס בפוטו פיניש בזכות יחס שערים טוב יותר. אם מכבי תל אביב צריכה תמרור אזהרה, אלישע לוי יכול לספק לה אותו.

"אם יש מסר ממה שקרה לנו ב-2010, הוא שבסוף אתה צריך לסמוך רק על עצמך. הגורל שלך נמצא בידיים וברגליים שלך. לא היינו צריכים עזרה מאף אחד, אלא רק מעצמנו", הוא אומר. "אני לא חושב שקרו יותר מדי מקרים בעולם למה שעברנו אז. היו אולי ספורים. הכלל הוא שקבוצה שמגיעה למחזור האחרון והדברים תלויים בה, תדע לעשות את העבודה ולסיים אותה. זה מה שהיינו צריכים אז לעשות ולקחת את האליפות".

– היו דברים שהצטערת עליהם? היו טעויות שעשית?

"שמע, הגענו למשחק עם הרבה חוסרים. כיאל לא היה, קולמה היה חסר, אייל משומר נעדר. אם עשיתי רק חילוף אחד, תבין את הסיטואציה. אבל עזוב, זה היה ברגליים שלנו. הקבוצה היתה מספיק חזקה ואיכותית כדי לגמור את המשימה ולנצח, גם אם ממול רן קדוש, היה מצוין".

– איך מתאוששים מזה? הרי לאזטיץ' או קוז'וך יצטרכו ללכת עוד הרבה זמן עם תחושה של אובדן האליפות.

"בסוף השאלה היא איך אתה לוקח את הדברים ואיך אתה קם מהם. עשרה ימים אחרי שאיבדנו את האליפות ב-2010, כבר הייתי עמוק בעשייה לקראת העונה הבאה ולראייה זו היתה האליפות הכי גדולה שלי במכבי חיפה. האליפות של 2011 היתה הגדולה יותר בתקופתי והיא הגיעה אחרי מפח הנפש שדיברנו עליו. זאת אומרת שזה אפשרי. אפשר לקום גם ממכות כאלה, להתאושש ולהמשיך לזכות בתארים".

– אלישע, במעבר חד, השבוע נפטר גדי קינדה. לאן זה לוקח אותך?

"זו טרגדיה עצומה. כאב בלתי אפשרי. וזה כמובן לוקח אותי ל-2016 כשזימנתי את גדי לראשונה לנבחרת ישראל הלאומית. הוא היה בן 22 ועשיתי סגל רחב. הוא היה חלק ממנו. מאז כמובן עברו הרבה שנים וגדי התפתח והפך לשחקן גדול אבל גם לפני תשע שנים, היה לי ברור מה יכול להביא השחקן המוכשר הזה עם הפנים הטובות כל כך. החיים מזמנים לנו רגעים בלתי נתפסים, כמו הפרידה בטרם עת מגדי קינדה".