אקס בית"ר ירושלים: "אמרתי למאמן שאפיל אותו כמו קובייה בשש-בש"

הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-19 התארח קאלה דרשלר, אחד השוערים הזרים המצליחים בתולדות הכדורגל הישראלי, ששיחק בין השנים 2006 ל-2015 במכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע והפועל חיפה.

צפו בפרק ה-19 של "מחצית בשכונה"

דרשלר, שהחל את דרכו בקרואטיה ועבר דרך שוויץ לפני הגעתו לישראל, מספק הצצה לקריירה מלאת הצלחות וסיפורים מרתקים. שוער העבר בן ה-51, שכיום מאמן שוערים צעירים, משחזר את המסע המיוחד שלו – מהמלחמה ביוגוסלביה ועד להפיכתו לאחד מהשוערים האהובים בישראל.

על השם והזהות היהודית: "השם הפרטי היה פעם טברטקו, היום השם הפרטי הוא קאלה, שם המשפחה היה קאלה אבל כולם קראו לי ככה. את שם המשפחה לקחתי מהשורשים של סבתא שלי היהודייה. ידעתי כל החיים שיש לי סבתא יהודייה, אבל לא ידעתי שבמדינת ישראל הולכים לפי האמא בנושא הדת. יש שתי מדינות בעולם שהולכות לפי האמא – הונגריה וישראל. כל השאר דרך האבא".

על סבתא שלו והשואה: "סבתא שלי הייתה בשואה. את סבא רבא שלנו הרגו במחנה ריכוז. סבתא שלי הייתה יהודייה משוגעת. הגיעה משטרה לפתח הדלת עם כרטיסי טיסה לישראל. היא אמרה 'אני לא הולכת לשום ישראל, אני פה נולדתי ואני פה אמות'. היא נתנה סטירה לשוטר כי הוא תפס יהודי עם כיפה. כל החיים רדפו אחריה בגלל זה".

על ההגעה לישראל והאולפן: "נחתתי בתל אביב ב-22 ביוני 2006. פחות מחודש, הייתי באולפנים. ביקשתי ממכבי תל אביב לברר לי לגבי אולפן, אמרו 'אנחנו יכולים לבדוק בשבילך, אבל אתה צריך לשלם'. אמרתי אין בעיה. שילמתי אלף שקל, ארבעה חודשים, פעמיים בשבוע. היו שם דיפלומטים סינים, יפנים, קולומביאנים – 30 איש מכל העולם. אף אחד לא ידע עברית. ראיתי דיפלומט יפני יצא משם עם עברית כאילו נולד בארץ, משהו קטלני".

על המאבק הממושך לאזרחות: "שלוש שנים הייתי נגד מדינת ישראל, בתי משפט בירושלים. אילן בומבך היה עורך הדין שלי, ניצחנו. אנחנו בשבת בבית, פתאום טלפון. תשע בבוקר, שבת, מי שולח מייל? אשתי רואה 'gov.il', אומרת 'וואו, זה משרד הפנים'. היא לא פותחת, בוכה, אומרת 'קיבלת אזרחות!' בשבת!"

על החתימה במכבי תל אביב: "הייתי ארבעה ימים במחנה אימונים. אמרתי לאלי דריקס 'תודה על האירוח, יש לי טיסה'. הוא אמר לי 'רגע, תתקלח, תשב פה עשר דקות'. חוזר עם ויקי פרץ ועוד אנשים. אמרו לי 'אלי כהן לא רוצה אותך, אבל כל האנשים פה מאוד רוצים אותך. לחצנו עליו לקחת אותך כי אין לנו זמן ואין כסף. הוא רוצה שוער מצרפת שדורש חצי מיליון דולר'".

על התקופה בהיידוק ספליט: "יום אחד, לא יודע מה היה לו, באמצע אימון, המאמן מירוסלב בלאזביץ' בא וצעק 'למה אתה לא מתאמן?' התחיל לדבר איתי בשפה גסה. אמרתי לו 'וואלה, אני עייף'. הוא אומר 'מה אתה עייף?' אמרתי למאמן הכושר 'תגיד לו שאם הוא פונה אליי עוד פעם ככה, אני אפיל אותו כמו קובייה בשש-בש. זו הפעם הראשונה והאחרונה'. סיימתי שם, אמרתי לו 'אני לא משחק יותר, תשים אותי איפה שאתה רוצה'".

על התקופה בבית"ר ירושלים: "ארקדי גאידמק תמיד אמר 'קאלה זה מנהיג, קאלב זה בן אדם שמארגן'. היה לנו כבוד ואהבה, למרות שמעולם לא שתיתי איתו קפה. בסוף איציק קורנפיין הגיע ואמר 'אם אתה רוצה להישאר, אני יכול לתת לך מאה אלף דולר'. אמרתי 'ההפרש גדול מדי'. היה לי עצוב שאחרי כל כך הרבה הצלחות היסטוריות של בית"ר שאני צריך לעזוב"..

על הגול ההיסטורי בבאר שבע: "אני עם פריקת כתף, לא יכול להרים את היד. אסי רחמים אמר 'גם עם חצי גוף, אתה יותר טוב מכולם'. בדקה 75 אני צועק לויקו חדד 'תן לי לעלות! אני נותן היום גול!' בדקה 90, אני עומד על אמצע המגרש, אומר לדוד רביבו 'רגע, תחכה לי'. הוא מרים, אני עולה עם החליפה הצהובה, נותן גול בראש. השוער הראשון בהיסטוריה של ישראל שכבש גול במשחק חי ולא בפנדל או בעיטה חופשית!"

על ארבע השנים בהפועל חיפה: "המשכורת הייתה פלוס – לא איחרו אפילו ביום. מה הבעיה? דברים קטנים. יואב כץ שאל 'איך אתה מגיע?' אמרתי 'עם האוטו'. הוא אומר 'אוטו עליך, דלק עליך'. כתבנו בחוזה, אבל היו איחורים בתשלום הדלק. ביקש קבלה על כל תדלוק – היה לי תיק שלם של קבלות!"

על שבעה באוקטובר: "ראיתי את האירוע. אמאלה ואבאלה של ההחלטה, מי נתן להם בכלל חמישה קילומטר מהגבול לעשות פסטיבל מוזיקה על הפרצוף שלהם? אתה חשוב שהם לא ידעו שיש פסטיבל? הם נתקלו בזה בדרך במקרה? אני אומר לך, כשהייתי חייל במלחמה הבלקנית, אנחנו לא התעסקנו בכאלה דברים – פשוט שולחים חיילים, מפרקים אותם וזהו".

על הכדורגל הישראלי והצעירים: "אנחנו לא במפה של הכדורגל. 60 ומשהו שנה, לא נכנסנו לאירופה, לא למונדיאל. למה? תעצרו את הליגות עד גיל 15! מגיל 7 עד 10 – כמו חוג. מגיל 10 עד 15 – בנייה טוטאלית. רק בגיל 15 תחרות. המאמנים שעובדים עם צעירים צריכים להיות הכי יקרים בעולם".

על המלחמה ביוגוסלביה: "הייתי חייל במלחמה הבלקנית, לוחם בשטח. מלחמה בשבילי זה שאתה לא יכול להיות ברחוב כמו בן אדם רגיל, אתה חייב להיות עם נשק. איבדנו 200 אלף חיילים, עד היום לא יודעים איפה הם. כשהגעתי לישראל ואמרו לי על הטילים מלבנון, אמרתי 'איזה טילים? תל אביב עומדת, הכל בסדר'".

על דניאל פרץ והעתיד: "דודו אוואט – השוער הכי טוב שהיה למדינת ישראל. 11 שנה בליגה הספרדית! אולי דניאל פרץ יהיה כמוהו, אבל בגיל של דניאל, דודו כבר היה בחו"ל. שוער היום זה 20-30% מהקבוצה. כשדניאל שיחק נגד צרפת ובלגיה בלי לספוג – וואו!"

לסיכום, דרשלר סיכם את המסע שלו: "אני בן אדם שאוהב לקחת סיכונים, בלי סיכון אין הצלחה. הגעתי לארץ בגיל 31 וחצי, עשיתי קריירה של תשע שנים עם שלושה גביעים. היום אני מלמד שוערים צעירים – תקחו סיכונים, אבל מחושבים. הכל התחיל באותו יום ב-2006, כשהחלטתי ללמוד עברית ולהיות חלק מהחברה הישראלית".