מאז עונת 2012/13 לא הייתה קבוצה שצברה את מלוא הנקודות לאחר חמישה מחזורים ואנחנו מדברים על פחות מ-10 מוליכות כאלה מאז קום המדינה. מזה 74 שנים לא כבשה קבוצה 20 שערים ומעלה לאחר 5 מחזורים. מאז קום המדינה לא הייתה קבוצה שצברה את מלוא הנקודות וגם כבשה 20 שערים לאחר 5 מחזורים, כשהכובש הבכיר שלה כובש 7 מהם.
הפועל ב"ש 2025/26 היא כזו.
הייתה פה להקה התקפית קטלנית כמו מכבי ת"א של גלזר, מירמוביץ' ואחר כך רפי לוי בשנות ה-50, והפועל פ"ת של 5 אליפויות רצופות, ומכבי ת"א של שפיגל ונתניה של שפיגלר ונתניה של השישיות, ועוד 15, ובית"ר של אורי ואלי, ודדש וגאידמק, ומכבי חיפה על כל עוצמותיה, והפועל ת"א הגדולה של ורמוט ושכטר, ועידן מיטש גולדהאר וערן זהבי וברק בכר ואלונה ברקת. אפילו מכבי חיפה של ליגה האלופות עם אצילי, ופיירו ודין דוד וצ'ארון שרי לא עשו פתיחה כזו מעולם.
אפשר לדבר על הפועל ב"ש 2025/26 במונחים היסטוריים, בלי להגיד "עמה יעמיק" אחרי כל משפט. זו פתיחה היסטורית, זו קבוצה קטלנית, וגם כשהיא לא טובה היא מנצחת מכבי חיפה יומרנית, ועוד בסמי עופר הגועש. יכול להיות שהיא לא תנצח את הפועל ת"א במחזור הבא, ובדף 'פליימייקר' כבר ילגלגו על העיתונות התל אביבית, כהרגלם. עדיין, הפתיחה הזו של הפועל ב"ש תיחשב לגדולה ביותר בליגה הבכירה בישראל מאז קום המדינה.
היסטוריה.
עכשיו ניגש ברשותכם לפרקטיקה. כל השושלות האדירות שדיברנו עליהן למעלה הושתתו על שוער טוב, הגנה גמישה וכלים התקפיים קטלניים. באר שבע עצמה חוותה שתי שושלות, זו של ברד, נומה, רפי אליהו ובעונת האליפות השנייה שלום אביטן, ואחר כך מליקסון, ברדה ובוזגלו. יש היום לבאר שבע כלים התקפיים מרשימים. אתמול שיחקו אצלה שישה שחקנים שכבר חלפו על פני 10 שערי הליגה בקריירה שלהם, שלושה מהם עם ממוצעים מרשימים – קאנגווה, זלאטנוביץ' ותורג'מן – ודן ביטון אחד שכובש כבר עשרה משחקי ליגה רצופים, אחד משלושת הרצפים הארוכים בהיסטוריה. למכבי ת"א לדוגמא היו שלשום בדוחא רק 5 שחקנים עם דאבל פיגר שערים בליגה.
כשיש לך ארסנל כזה, גם משחק לא טוב מסתיים בניצחון. מצד אחד מתן בלטקסה גולש ומוציא גול מטריבנטה סטיוארט ומהצד השני, אין שחקן הגנה של מכבי חיפה שיעוט על הריבאונד מההדיפה הלא טובה של שריף כיוף, אבל לבאר שבע יש ריבאונד התקפה. ככה זה שהקבוצה מאוזנת, יודעת לחפות על חוסר דומיננטיות בהגנה חזקה ובהתקפה קטלנית ומענישה.
נתעכב רגע על דן ביטון שכבר אמרנו שנכנס עכשיו למשבצת של המוציא לפועל העיקרי, למרות שהגיע רק אתמול, בגיל 30, ל-40 שערי ליגה. ביטון היה כמעט כל הקריירה שלו שחקן משלים. הוא השלים בבאר שבע, באשדוד, בלודוגורץ, אפילו אצל דוניס במכבי ת"א. אחר כך הגיע ואן לוון וביטון השלים מניין ביציע. כשאתה הופך בגיל 30 לשחקן מוביל, שחקן הרכב בנבחרת, כשאתה בשל וחסר עכבות, כל הקבוצה מתרוממת מדרגה. אין לבאר שבע כוכב אחד, וזו העוצמה שלה. ביטון, הצנום, והדריבליסט, הוא לכאורה הכוכב הכי נוצץ. אלופות פה ניזונו משחקנים עוצמתיים, באר שבע, גם כשהיא לא טובה, עוצמתית בזכות הכלים ההתקפיים שלה. צריך לראות איך היא מזיזה כדור, איך התיאום עובד, איך היא משחקת בקישור כדי לייצר מצבי הבקעה. לא כדורים ארוכים לשחקן פיזי, ומעברים מהירים מהאגפים, אלא ממש הנעת כדור קדימה ואחורה כדי לחפש פרצה.
ההבדל הטבלאי כרגע בין הפועל ב"ש למכבי ת"א הוא אותו פנדל לקורה של שגיב יחזקאל שלשום בדוחא, ויתכן שהפתיחה הזו של באר שבע היא כמו הפתיחה של מכבי ת"א בעונת 1993/4, בה התהפכה המגמה באותו 0:5 מהדהד של מכבי חיפה בקרית אליעזר. ועדיין, צריך להסתכל על הדרך שבה באר שבע משחקת, על מי משחק בשבילה, ואיך העבודה מתחלקת, כדי להבין שפתיחה היסטורית יכולה גם להפוך לעונה היסטורית.
אליאל פרץ איזן אתמול את הכוחות, כששלח את גיאורגי ירמקוב לקבל אבחנה לפציעת כתף, ושלח למערכה את שריף כיוף מול אופיר מרציאנו שהחליף כבר לפני מספר משחקים את ניב אליאסי הפצוע.
שוער משנה הוא מקצוע, הוא גם אופי. אתה צריך לדעת שאתה שוער משנה, אתה צריך להתאמן טוב ולהיות מוכן בכל רגע להיות שוער ראשון. יש לא מעט מקרים של שוערי משנה שלקחו הזדמנות, אפילו לא בגלל יכולת ירודה של שוער ראשון, והשתלטו על האפודה הראשונה.
להיות שוער משנה בגיל 36 זה לא כמו להיות שוער משנה בגיל 24, בפרט ששניכם עמדתם בנבחרות, והייתם שוערים ראשונים. אופיר מרציאנו, עושה רושם, יודע לחיות עם זה, זו משמעות הניסיון האירופי שלו. כיוף נראה מבוהל, כזה שאיבד את מקומו לשוער רכש ולא לשוער צעיר, עתיד המועדון. אליאסי הוא עתיד המועדון, גם כיוף היה.
שוער מבוהל, או חסר די ניסיון, יכול לתת מספר הצלות, אבל אם ההגנה לא סומכת עליו, תסתכם היכולת שלו בבינוניות במקרה הטוב. הוא לא יביא נקודות. במקרה של חיפה השער אתמול הוא לא רק של שוער שהדף לא טוב, אלא גם של הגנה שלא עטה על הכדור השני. במקרה של כיוף, לא רק שלא סומכים עליו, הוא גם לא צריך לסמוך עליהם.
ורק להזכיר לכיוף, מכבי חיפה תשחק בבלומפילד ביום ראשון, מול מכבי ת"א.
וזה בעניין מכבי חיפה. ליגה שבורחת במחזור חמישי ב-7 נקודות, תברח ב-17 במחזור עשירי. חיפה שיחקה עד כה משחקים קשים, שלושה מהם מול יריבות משמעותיות, כולל בדרבי, והיא הוציאה 2 מ-9 וכבשה שער בודד.
יותר מזה שדייגו פלורס מתנדנד בכסאו, הוא גם מנדנד אותו בעצמו כשהוא מוותר לחלוטין על קשר הרכש פיטר אגבה, ששיחק בדרבי 29 דקות ואתמול אפילו לא דקה.
כנראה שהרכב שמושתת בקישור על גוני נאור ואיתן אזולאי, שחקנים נחמדים, אבל לא עוצמתיים, מתאים יותר לפלורס. הוא צריך להבין, שעם רזומה כמו שלו, של עוזר מאמן ברוב המקרים, הוא לא יכול להרשות לעצמו לא להשתמש בכלים הכי נוצצים שלו, בפרטי בכלים אותם הביא מנהל הרכש ליאור רפאלוב.
לא רוצה להמר איך זה ייגמר, אבל לשלושת המאמנים הזרים האחרונים שפתחו עונה במכבי חיפה מאז דושאן אוהרין – אלכסנדר סטנוייביץ', רנה מולנסטיין ופרד רוטן – לא היו אחרי 5 מחזורי הפתיחה יותר נקודות מפלורס והם לא סיימו את העונה. גם אוהרין לא סיים. מאמנים זרים במכבי חיפה לא מסיימים עונה.
מדהים לא פחות מהפתיחה של הפועל ב"ש היא איך שהליגה מסתדרת אחרי 5 מחזורים. בחמשת המקומות הראשונים, חמש הגדולות, שהשתיים הכי דומיננטיות בעונה שעברה, הן גם המוליכות. במקומות 6-8 מתייצבים עוד שלושה מועדוני פאר, שזכו יחד ב-33 תארים, מהם 12 אליפויות.
יש שיגידו ליגה כהלכתה, ממש כך, בוודאי כש-80 אלף צופים הגיעו כבר במחזור הרביעי למשחקים. ויש, כל בעלי האינטרסים, שיעוטו על הדומיננטיות הזו ויכריזו על מגמה להקטנת הליגה.
אז לא, זה קיים ברוב הליגות באירופה, במקומות שהכסף מדבר. ושם לא תמיד יש 5 קבוצות גדולות. 3 לכל היותר. העובדה שבליגה יש 8 קבוצות בכירות וכל ה-8 במקומות הראשונים, רק מצביעה על כך שהליגה בסדר גמור. יש פערים, אבל כשיש 8 קבוצות דומיננטיות זה אומר 86 משחקים בין גדולות בעונה מתוך 240 משחקים, יותר משליש.
מה דעתך על הכתבה?