הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-32 התארח אלון חזן, קשר ומאמן נבחרת ישראל לשעבר ונציג בעלי מ.ס. אשדוד כיום. חזן, שהיה חלק מסגל הנבחרת בניצחון ההיסטורי על צרפת, זכה באליפות, שלושה גביעים והיה מלך הבישולים של ליגת העל בעונת 2001/2.
צפו בפרק ה-32 של "מחצית בשכונה"
קשר העבר, ששיחק בהפועל אשדוד, הפועל פתח תקוה, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, עירוני אשדוד, ווטפורד האנגלית ומ.ס. אשדוד, שיתף בסיפורים מהקריירה המרשימה שלו. ההכנות לניצחון הפארק דה פראנס, העונה המדהימה של מכבי חיפה והמחיר האישי שהיה עליו לשלם כמאמן. הוא הסביר מדוע לא היה מועד כלל לתפקיד המאמן במכבי חיפה, התייחס לסיפור החדר עם ערן זהבי ודיבר על האתגרים בניהול מ.ס. אשדוד.
על תחילת הקריירה בהפועל אשדוד: "בגיל 13 התחלתי לשחק כדורגל. זה לא כמו היום שבגיל 8 כל ההורים מתקשרים לכל מי שהם מכירים, כדי למצוא מי המועדון הכי טוב לבן שלהם. התחלתי קצת בכדורסל. הייתי רץ בין אימון כדורסל לאימון כדורגל, כי זה הסתדר לי בשעות, עד שכבר בחרתי בסופו של יום להתרכז בכדורגל. ומהר מאוד, מגיל 13 לגיל 15 ומשהו, זומנתי לנבחרת הנוער".
על הזימון לנבחרת הנוער: "שמואל פרלמן, זיכרונו לברכה, הזמין אותי. זה יפה מאוד שהזמינו מהפועל אשדוד, קבוצה שהייתה אז בליגה א'. עשיתי תקופה יפה מאוד שם, היה לנו טורניר חורף, שהיה אז טורניר עם פרסטיז'. פתאום התחילו להתעניין כל מיני קבוצות. מכל האפשרויות שהיו לי, גיורא שפיגל, כמו תמיד, היה זה שהרגשתי שאיתו אני רוצה ללכת".
על המעבר להפועל פתח תקוה: "פנו כמה קבוצות, דיברו עם אבא שלי ועם דוד שלי, שהיה אז מתעסק בעניינים שלי. דיברנו אז עם מכבי פתח תקוה, מכבי נתניה, היו עוד כמה מועדונים. גיורא שפיגל נפגש עם דוד שלי ועם אבא שלי. אנחנו הבנו שאיתו, זה המקום הכי טוב ללכת ולהתחיל את הקריירה בתור כדורגלן. וגם אני יכול לומר לך, גם בתור בן אדם שרוצה לבנות את עצמו כאישיות, אז איתו זה הדבר הנכון לעשות".
על החזרה להפועל אשדוד וההשאלה: "הכרטיסים היו שייכים למועדונים. הושאלתי לחמש שנים. היום היו משחררים אותך לחלוטין. ואז חזרתי לאשדוד, עם כל כך הרבה הבטחות שהיו שם בתחילת השנה. ההצעה הכספית שם הייתה פי שלושה ממה שקיבלתי בליגת העל. אבל זה גם לא כל כך עניין אותי, רציתי להמשיך".
על התקופה הקשה: "התחלתי לעבוד בעבודה אחרת, כי לא היה לי אפילו מה להתפרנס. אני וחבר שלי פתחנו איזושהי חברה של פוליש וחשבתי שאולי אני לא רוצה לשחק כדורגל יותר. עד שאברהם גרנט יום אחד התקשר אליי. שאל 'מה העניינים? איך אתה? מה אתה עושה?'. אמרתי לו 'האמת שאני עוד לא יודע מה אני הולך לעשות לקראת העונה הבאה'. ואז הוא אמר לי: 'אתה רוצה לבוא להיבחן אצלנו?'"
על הסיפור עם בני יהודה: "חזרתי להפועל פתח תקוה. היה לנו שני משחקי אימון. באמת הלך לי טוב. אני זוכר את זה גם. נגד הפועל באר שבע הבקעתי במשחק אימון שני שערים ופתאום הפכתי להיות מין מוצר מבוקש. לא הסתדרנו מבחינת התנאים. והלכתי, התאמנתי עם בני יהודה. גיורא שפיגל היה מנג'ר של בני יהודה והכינו אותי, זהו, אני חותם בבני יהודה. גיורא אמר לי להיכנס למשרדים בסיום האימון כדי לחתום.
"הייתה חתונה של גיל סבו מהפועל פ"ת באותו ערב. אמרתי לו שאני אלך לחתונה ונחתום מחר כי אני נורא ממהר. הלכתי לחתונה, ישבו לי שם על הראש וחתמתי בהפועל פתח תקווה. בני יהודה זכתה באליפות בשנה הזאת, הסגנית הייתה הפועל פתח תקוה. אבל אתה יודע, בגלל שהיום אני גם נמצא במקום אחר של אמונה, אני אפילו לא מסתכל על זה אף פעם לאורך הקריירה כפספוס".
על השנים בהן הפועל פתח תקוה סיימה כסגנית שלוש פעמים: "הפועל פתח תקוה של אותם שנים, הייתה סגנית שלוש פעמים והייתה נס רפואי. בכדורגל היום היא אפילו לא מצליחה להשתרבב למאבקים של הישרדות. לא בגלל פציעות, המועדון התנהל ברמה כלכלית נורא בעייתית. השחקנים לא מקבלים משכורות חודשיים, שלושה. בכל מקום אחר, השחקנים לא מגיעים. ואנחנו המשכנו לבוא, ולהישבע מתוך עצמנו, כי אהבנו ורצינו והיה חשוב לנו המועדון, ואהבנו את המשחק".
על המעבר למכבי חיפה: "הייתה לי הצעה גם כלכלית הרבה יותר טובה במכבי תל אביב בסיום העונה הזו, והרווחתי פחות במכבי חיפה, אבל ידעתי והייתה לי תחושה שהבחירה שלי ללכת למקום הזה עם גיורא, ועם יעקב שחר שלקח את הבעלות באותם שנים, היא בחירה במקום שיעשה לי יותר טוב".
על ההשפעה של מכבי חיפה על חייו: "מכבי חיפה השפיעה על החיים שלי, לא רק על הכדורגל שלי. השפיעה על החיים שלי, יותר מכל מקום אחר. כי שם, הפכתי להיות גם בן אדם אחר, עם מערכים אחרים. יענקל'ה עזר לי לבנות ולסדר את החיים שלי בצורה טובה. למדתי במכבי חיפה מה זה להיות במועדון ענק וגם איך להפוך את עצמך לדמות, שמחויבת ומחוברת למועדון. לפני מכבי חיפה, הייתי שחקן כדורגל, בולט בכדורגל הישראלי, בהרבה שנים הייתי פוטנציאל גדול, שלא הצליח ליצור איזושהי קביעות".
על העונה ההיסטורית של 1993/94: "כל שבוע שעבר רק העצים אותנו יותר, ביכולת שלנו, בתחושה שאתה חזק מנטלית, כי היו משחקים בעונה הזו שעמדנו להפסיד. היינו בפיגור פעמיים, אני חושב ש-2:0 בבאר שבע ובנתניה והצלחנו לחזור, אתה מרגיש שזו קבוצה שקשה מאוד לנצח אותה".
על ה-0:5 הענק מול מכבי תל אביב: "במשחק הזה הנתון הזה מכבי חיפה הייתה קבוצה אדירה. קבוצה אדירה וחזקה. במשחק הזה הכל היה לא נכון. כמה ימים לפני כן התאמנו בנבחרת ברמת גן, ואם אתה זוכר, שבת לפני כן היה משחק ברצלונה מול ריאל מדריד, ונגמר 0:5. ואז אחד העיתונאים – בזמן שהלכנו לכיוון מגרש האימונים ברמת גן – שאל 'למה בכדורגל שלנו לא יכול להיות דבר כזה?' אמרתי לו, 'לך תדע. הכל יכול להיות'. לא שהאמנתי באותו רגע שזה יכול להיות 0:5, אבל שבוע לפני כן ראית שתי קבוצות מול ריאל וברצלונה עושות 0:5. אבי כהן היה חסר? גם עם אבי כהן הם היו מקבלים 0:5".
על המשחק הגדול בפארק דה פראנס בו שישה שחקנים בסגל היו ממכבי חיפה: "אני לא חושב שיש לזה השפעה, כי מכבי חיפה של אז סיפקה את אותם שחקנים גם בהפסד מול פינלנד לאחר מכן. עם זאת, אני חושב שמכבי חיפה של אז הייתה השלד הגדול של הנבחרת. פארק דה פראנס הוא ניצחון ענק, אבל לצערי הרב הוא חד פעמי. במשחק הזה היה את כל מה שהכדורגל הישראלי לא יכול להתמודד מולו, משחק שכבר שלמה שרף נפרד מהשחקנים לפני כן, גשם שלא טוב לכדורגלן ישראלי, בטח לשחק בתנאים כאלה עם מגרש בוצי והכל".
על אלון מזרחי ועבודה קשה באימונים: "לאלון מזרחי הייתה תשוקה שאני מאחל לכל ילד שמשחק כדורגל לשערים. הוא ידע לעשות את העבודה ואת התנועה עבור השחקנים שלו. הוא אף פעם לא ויתר על האפשרות של להרוויח מטר במאמץ ובספרינט כדי להגיע לאזור בו הוא יכול להבקיע שער. בישלתי לו המון שערים, ואייל ברקוביץ' בישל המון שערים, אבל שוב, היינו קבוצה שמביאה את עצמנו, עם כל כך הרבה שחקנים. אלון היה האפשרות הטובה ביותר, כי הוא תמיד היה במקום הנכון. כולם עבדו מאוד קשה באימונים, אני, אלון, אייל, ראובן עטר. כאילו, תמיד ניסו לצייר לעטר תדמית של עצלן. הוא עבד קשה מאוד, זה שהוא ניחן בכישרון נדיר במיוחד, אז זה עדיין לא פטר ממנו לעבוד. וערן זהבי עובד, תסתכלו על ערן זהבי באימונים. צריך ללמוד קודם כל איך הוא מתאמן, לא איך הוא מבקיע".
על ההשוואה בין אלון מזרחי לערן זהבי: "קח את ערן זהבי שים אותו במקום אלון מזרחי בתקופה הזו, זה אותו דבר. קח את אלון מזרחי לתקופה של מכבי תל אביב, גם הוא יעשה את המספרים האלה. שני שחקנים שלמרות שהתקופה היא שונה ויש פער שנים גדול מאוד, האיכויות שהיו להם כחלוצים, כל אחד היה יכול לתרגם אותן גם בתקופה אחרת. ואני לא יכול להגיד לך מי יותר טוב, כי אלון היה מכונת שערים, וערן היה טיפה אולי יותר מגוון".
על עזיבת הפועל תל אביב: "הקבוצה הייתה חייבת לנו כספים. הייתה חייבת לנו איזה חודשיים או שלושה. כשחזרנו לארץ, כבר באנו לאימון פתיחת עונה ואז קיצצו לנו שלושים אחוז מהשכר. הייתי בטירוף, הרי אתם שיגעתם אותנו להתאבד על המועדון כדי להשאיר את הקבוצה בליגה, זו לא ההסתדרות כבר, אתם כבעלים תעמדו בהתחייבות שלכם. לא הסכמתי להישאר בהפועל תל אביב, בשום פנים אני לא הסכמתי. עזבתי אותם, הלכתי לעירוני אשדוד, שיחקתי ובאמצע העונה קיבלתי הצעה מאנגליה. אני זוכר שכשהייתי באנגליה והיה משחק השרוכים עם בית שאן אמרתי 'אולי יש קארמה בחיים'. עד כדי כך כעסתי".
על השנה בווטפורד: "בהתחלה מפחיד. אני מקבל כדור, אני בא עם הגב ועוצר את הכדור על החזה, ואני שומע פתאום רכבת מגיעה מאחורה, ממש קול של רכבת, ואתה בום באוויר. כולם פיזיים, כולם חזקים, מהירים. עבדתי קשה, אני אומר לך קשה מאוד. עבדתי שם כמו שלא עבדתי בחיים שלי. זה הייתה חוויה אדירה, ממש אדירה".
על אלטון ג'ון, נשיא ווטפורד לשעבר ואמו: "הייתי פצוע בשריר הירך האחורי וחיפשתי כיסא באצטדיון. פתאום מישהי מבוגרת אמרה לי, 'יש פה מקום'. באתי וישבתי לידה. נגמרה המחצית, ומישהו אומר לי, 'אתה יודע מי זו?' אמרתי לו, 'לא יודע'. אמרו לי שזו אמא של אלטון ג'ון. היא הגיעה למשחקים, הוא גדל מעבר לחומות האצטדיון, זה היה הקשר שלו לווטפורד, ואמא שלו נשארה אוהדת. היו עוד פעמים שהוא בעצמו נכנס לחדר ההלבשה. פתאום הייתה נפתחת הדלת בסיום המשחקים, בעיקר בבית, ונכנס אלטון ג'ון להגיד שלום לשחקנים. נכנס עם משקפי שמש יחד עם מלוויו, בחליפות הצבעוניות שלו".
על החזרה לישראל: "היו עניינים של בריאות של אחות של אשתי, שהיה מאוד מאוד קשה לה. אז לא היה פייסטיים, וכל הדברים שאתה יכול להתנהל איתם, הכל היה רק טלפונים. הרגשתי שזה פוגע בייחוד של החיים שלנו, כי אשתי מתנהלת מול אחותה ואמרתי שעם כל הכדורגל וכל הכסף, יש דברים יותר חשובים. נכנסתי לגרהאם טיילור למשרד ואמרתי לו שאני נוסע לארץ. 'אבל יש משחק אליפות' הוא אמר לי. לא, אמרתי לו, אני חוזר לישראל".
על הנבחרת המוכשרת שלא הצליחה להעפיל לטורניר גדול: "הנבחרת ששיחקתי בה, זו הנבחרת הכי מוכשרת אי פעם בכדורגל הישראלי. נבחרת מקסיקו 70, לדורי דורות תיזכר כנבחרת הגדולה שהשיגה את ההישג. אבל אני אומר לך, הנבחרת שהתחלנו עם שלמה שרף, זה דור הפלטינום, אפילו לא הזהב של הכדורגל הישראלי. עם השנים הנבחרת צמצמה פערים. אתה רואה את הפתאום כשאנחנו משחקים נגד פולין ובולגריה ואפילו מול צרפת והכל צמצמנו פערים. אבל אתה צריך לעשות עוד קפיצת מדרגה. וקפיצת המדרגה הזו יכולה הייתה להיות מול אוסטריה במשחק של הדקה 90 עם אנדי הרצוג".
על פרשת נערות הליווי: "היו בדיקות, היה הכל. אני זוכר שיום אחד התקשרו לגברי לוי, אמרו לו להגיע לחקירות. קראו לי גם. באתי, ישבתי איתם. התארגנו כל הנבחרת כקבוצה, כי אתה מבין שפה מדובר בעוול. היה משהו? אין לי מושג מה היה. אם דיברו על זה, אז אולי אפשרי, אבל לא יודע".
על עבודתו כמאמן נבחרות צעירות: "בהרבה מאוד מקרים, עבדתי עם דור של שחקנים שיש להם גם ערכים והם מחונכים. איפה שהרגשתי שיש אנשים שיכולים לפגוע לי אולי במערכת, גם אם הם מוכשרים, אז העדפתי להזיז אותם הצידה. אני יכול לומר לך שבהרבה מאוד מקרים גם מאמנים אחרים, לא בגלל חשש כזה או אחר, אלא כבסיס לבנות ערכים לשחקני כדורגל, ולא רק לתת להם כלים מקצועיים, הביאו את הנבחרות לשנות את הגישה המשמעתית".
על ההבדל בין מאמן קבוצה למאמן נבחרת: "ההבדלים המשמעותיים הם שמאמן של קבוצה מתעסק באינטנסיביות יומיומית שמערכת יחסים כזו או אחרת עם אחד השחקנים או בכלל יכולה להיות שונה מיום ליום. ובנבחרת יש לך זמן, ולפעמים זה חיסרון משמעותי כי אתה אחרי משחק פחות טוב אתה מת לתקן אותו במשהו אחר, אבל פתאום אתה יכול לחכות חודשיים, שלושה או חצי שנה. בקבוצה אתה יכול בשבוע אחד לשנות את זה".
על פרשת ערן זהבי והחדר: "ערן בא והציב את האולטימטום שלו. הוא לא ישן עם אשתו, אז מה? עם כל הכבוד לא. זו בחירה שלו. מנור סולומון מקצוען, אחרים מקצוענים, ערן לא המקצוען היחיד. יש לך דברים שאתה מקבל אותם בנבחרת והם שונים מקבוצה. בכל הנבחרות הגדולות בעולם, יש מצב ששחקנים ישנים עם אחרים ולא קורה כלום. אבל אל תבוא עם אולטימטום. הבנתי שהוא שחקן חשוב, אבל אני אף פעם לא חשבתי שמישהו יכול להציב אולטימטום לנבחרת. נבחרת זה הרבה יותר גדול מלהיות שחקן כדורגל".
על ההחזרה של זהבי: "ברגע שהוא התרצה, מה אני אגיד לו? אם אמרנו שהבעיה היא עניין החדר, ועכשיו הוא מוכן לוותר על הדרישה שלו, איך אני אגיד לו לא? בדיעבד, אני אומר לך בכנות, לפעמים כשאני יושב עם עצמי אני שואל את עצמי אולי לא צריך היה להחזיר אותו. אבל באותה תקופה המדינה הייתה במצב שפל, והרגשתי שכל דבר שיכול לקרב בין אנשים ולתת תחושה שאנחנו יודעים להיות פייסנים ולחבר את כל הרבדים במדינה – אתה עושה דברים כאלה באופן אינסטינקטיבי".
על אי העלייה למונדיאל: "מאכזב זה עניין של פוזיציה של כל בן אדם ובן אדם. מבחינתי, האכזבה היחידה זה שלא הצלחנו להעפיל, אבל אני לא אוהב לתרץ, אני אוהב להגיד דברים רק כעובדות, אף פעם לא כתירוצים. אם לא קורה מה שקורה בשבעה באוקטובר, סליחה, אנחנו עולים. אחת וחצי. הנבחרת שלנו נבנתה בעייתית, אבל היא נבנתה טוב. לצאת למשחקים הקריטיים של הנבחרת שלך, שיכולים לגרום לך שאתה יכול להעפיל לאן שאתה צריך להעפיל, מתוך מלחמה שפורצת בישראל, וזה לא מלחמה שעכשיו דו-קרב, אנחנו והחיזבאללה, אלא עם כל הטראומה שקרתה פה. הליגה מופסקת לשבועיים, שלושה, לדעתי אפילו חודש, ואחרי חודש אין כדורגל בישראל, פתאום אתה צריך להתכנס ולצאת לעשרה ימים של ארבעה משחקים".
על ההתפטרות: "ברגע שאני יודע עוד לפני כן מה ההחלטה, אז אין שום סיבה שאני אבוא לעשות איזושהי הצגה יפה של לחיצות ידיים ותמונה ידידותית, וזה ממש לא. באתי כי אני מכבד את המקום שעבדתי בו, ואני מכבד את האנשים שמנהלים את הכדורגל הישראלי. אני חשבתי שלאור מה שאנחנו עברנו שם בתקופה הזאת, זה לא היה כדורגל פרופר, עם כל הכבוד לכולם. לקחת שחקנים שלא משחקים חודש, מתאמנים חודש בכדורגל הישראלי, ותוך כמה ימים לנסות להכין אותם למצב שאתה משחק ארבע משחקים בעשרה ימים".
על האפשרות שהיה מתמנה למאמן מכבי חיפה במקום ברק בכר אחרי פיטורי דייגו פלורס: "אני לא מתייחס לאמירות כאלה או אחרות. גם כשהייתי כדורגלן הייתי מועמד להרבה מועדונים, ואף פעם לא הרגשתי שאני מועמד. ידעתי מול מי אני מתנהל ואיך אני מתנהל. אני חושב שברק בכר בן אדם סופר ראוי. אני גם הבעתי דעתי שבשנה הקודמת הפיטורים זה לא נעשו הדרך המכובדת כלפיו, ובטח לא כלפי מכבי חיפה. אני איש של אמונה, אני יודע שיש דברים שנעשים לא נכון ולא מגיעים אולי גם לא למכבי חיפה. גם לברק בכר בסופו של דבר יש דרך שמתקנת את עצמה, ואני מאחל לו בהצלחה, גם לו וגם למכבי חיפה".
על העתיד שלו באימון: "כרגע אני באמת לא איש – בטח לא בגילי ועם כל מה שעברתי בחיים שלי – שיושב בבית ומתעסק ב'מה אם'. 'אם' היא מילה שלא מובילה אותך לשום מקום. כשיש דברים רלוונטיים, אתה עושה חושבים, אתה מתייעץ עם האנשים הנכונים, ואתה מקבל החלטות. אני באמת לא איש של 'אם'. אני באמת בורר איפה אני, מבין מה האנשים שאני עובד איתם, מסתכל על הכיוונים שאני רוצה ללכת אליהם, ולפי זה אני עושה את הצעד הבא שלי".
על מ.ס. אשדוד והאצטדיון החדש: "האצטדיון החדש יגרום להרבה אנשים שרוצים להיות חלק מחוויית כדורגל, אי אפשר לבוא ולהיות שם. היום אנחנו כמועדון עובדים על הרבה דברים לקראת הכניסה לאצטדיון כדי לגרום לאנשים להיות חלק מהמועדון. אי אפשר לבוא ולהגיד, 'יש אצטדיון חדש, בוא תצטרפו'. אנחנו עושים הרבה דברים. GSP משקיעה המון המון מחשבה וכסף כדי לראות איך אנחנו מחברים את המועדון מחדש, ואני מאמין שהדברים ייראו אחרת".
מה דעתך על הכתבה?