הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-33 התארח עמיר תורג'מן, חלוץ העבר שכבש 241 שערים בקריירה – יותר מאורי מלמילאן, אלי אוחנה, גידי דמתי, נחום סטלמך ושייע גלזר. תורג'מן זכה באליפות עם מכבי ת"א, שיחק באירופה עם הפועל חיפה והיה חלק מהדור שהעלה את עירוני אשדוד לליגת העל.
צפו בפרק ה-33 של "מחצית בשכונה"
תורג'מן, ששיחק במכבי תל אביב, הפועל חיפה, מכבי חיפה, ביתר ירושלים, עירוני אשדוד, מ.ס. אשדוד ועוד, שיתף בסיפורים מהקריירה המרשימה שלו. המסע מעירוני אשדוד בליגה ב' למכבי תל אביב, ההרפתקאות באירופה מול קלאב ברוז' ואייאקס, האליפות הדרמטית בפוטו-פיניש, והעבודה עם מאמנים כמו אברהם גרנט ואלי גוטמן. הוא הסביר את האכזבות ממכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, התייחס למערכת היחסים עם ניר קלינגר ואבי נמני, סיפר על האכזבות מיוסי מזרחי ואורי מלמיליאן והעתיד שלו כמאמן.
על הקבוצה המיוחדת בעירוני אשדוד: "הייתה לנו קבוצה מאוד מאוד טובה באשדוד. ז'אן טלסניקוב, עופר טלקר, עוד הרבה שחקנים. אבא של ז'אן היה המאמן, סשה טלסניקוב זכרונו לברכה, והוא פשוט עשה אותנו קבוצה ברמה מאוד גבוהה. לימד אותנו את רזי הכדורגל מרוסיה, הביא את כל התוכניות, את כל האימונים מרוסיה. והמשמעת".
על תהליך הכניסה לנבחרת הנוער: "הגיעו לראות את את המשחק שלנו מול הפועל תל אביב, לקראת הבנייה של הנבחרת של שנתון 1972, ואנחנו ניצחנו 0:3. הזמינו אותנו לנבחרת, למבחנים של 100 ילדים. התחלנו עם מאה, ולאט לאט צמצמו. היינו מסיימים סשן של יומיים או שלושה של אימונים, נוסעים מאשדוד לרמת גן, ביום השלישי מודיעים על ה-40 שעוברים לשלב הבא. בשלב האחרון היו כבר היה 20, לפני הנסיעה שלוקחים רק 16".
על המעבר למכבי תל אביב: "איזי שרצקי אמר לניסים סידי, 'בואו נוסעים לאשדוד לראות איזה נער, ויאללה אולי ניקח אותו'. מגיעים אלינו הביתה, צריך לשחרר אותי מאשדוד, ישבו ודיברו עם אבא שלי זכרונו לברכה. אמרו, 'טוב, אנחנו רוצים אותו לארבע שנים'. התשלום: 20 כדורים ושני סטים. בסוף ארבע שנים מכבי הייתה צריכים לשלם 40 אלף דולר לעירוני אשדוד".
על ההתחלה הקשה בנוער: "שנה ראשונה הייתי בנערים, שיחקתי בנוער. הייתה עונה בסדר אבל שברתי את הרגל באותה עונה. קבוצת הנוער נכנסה לקשיים מאוד מאוד גדולים, כמעט ירדנו ליגה. שמעון קורק זכרונו לברכה בא ואומר, 'תקשיב, קבוצת הנוער לעולם לא ירדה ליגה. אמר לי אם אתה מצליח לשמור על הקבוצה בליגה, יש משחק נגד מכבי חיפה, אתה משחק'. נכנסתי לעניינים בנוער, התחלתי לתת גולים, תשע או עשרה גולים בשמונה מחזורים".
על הקשיים שלו בתחילת הדרך עם גרנט: "באותה שנה התחלתי את ממש טוב. הפסדנו 2:1 למכבי חיפה, נתתי את הגול. אבא אמר לי, 'שמע, אתה יכול לשחק שבוע הבא?' לא שיחקתי. ייבש אותי איזה שלושה חודשים, ארבעה חודשים. ואז היה שינוי משמעותי שאברהם עשה, ניצחנו שלושה עשרה ניצחונות ברצף. ואז לא היה לי מקום גם להיכנס. להגיד את האמת, אני חושב שגם לא הייתי מוכן מנטלית לשחק משחקים שלמים בתקופה הזאת".
על העזיבה: "למכבי הייתה התלבטות, האם לשלם את ה-40 אלף דולר כי זה בעצם מה שהחוזה אמר, או לשחרר. והחליטו לשחרר. באשדוד מאוד רצו שאני אחזור, ואני גם מאוד רציתי לחזור לאשדוד לשחק. זה כבר היה לי יותר מדי הישיבה על הספסל".
על העונה המוצלחת בעירוני אשדוד: "ראיתי שאני אוכל לשחק, לצבור ניסיון וביטחון, לתת גולים, לא ידעתי כמה ניתן, אבל ידעתי שאני רוצה להראות את עצמי. ועלינו ליגה, נתתי 20 גולים."
על המאמן ניסים בכר: "הוא הביא הרבה מאוד מהתפיסות של מכבי. לא להיות זחוחים אחרי ניצחון, להתאמן קשה. הוא היה לפעמים מפרק אותנו, אבל ידענו שזה ממקום טוב. הוא אמר לי ולטלקר 'מה, אתם פשרנים? אתם לא תהיו בנבחרת האולימפית, אני אומר להם שאתם לא הולכים יותר'. אבל מצד שני ידענו שהוא עושה את זה ממקום שהוא רוצה לקדם אותנו".
על הכדורגל באשדוד: "הצעירים רצו לעבור לקבוצות יותר גדולות, מכיוון שהרגשנו שאין את היכולת הכלכלית, אולי גם המנטלית, לעשות דברים גדולים בכדורגל הישראלי. המועדון התנהל בצורה מצוינת, אבל לא היו המעוף והמשאבים לקחת את המועדון לרמה יותר גבוהה של אליפויות".
על פיצול המועדונים באשדוד: "היו חילוקי דעות מאוד מאוד קשים בין ראשי המועדון של מ.ס. אשדוד לבין עירוני אשדוד לבין הפועל אשדוד, וככל שעבר הזמן הקרע הלך וגדל. לא הצליחו למצוא את הזהות, ואני חושב שזאת אחת הבעיות. כי אין קהל, ברגע שאין קהל אין לך מספיק משאבים".
על ירידת הליגה במחזור האחרון של עונת 1994/95: "הייתה ירידת ליגה כואבת מאוד מאוד. ז'אן טלסניקוב מרסק לגיא לוזון את האצבע במשחק נגד מכבי פתח תקוה. הם התעצבנו והורידו אותנו ליגה, פשוט התעצבנו".
על הדרמה במשחק הזה: "אנשים שברו רגליים, קפצו מהחומה של יציע הכבוד, של הטריבונה, נפלו. זה היה שוק. ואז כן החלטתי, זהו, ידעתי שאני עוזב בכל מקרה באותה שנה. לא הרגשתי שהמועדון יכול לקפוץ למדרגה לטופ 5, טופ 6. וטלקר עבר כבר, אמרתי יאללה, הנה הוא עבר, אני שנה הבאה גם עובר".
על המעבר להפועל חיפה: "הייתה לי הצעה טובה ממכבי חיפה, הייתה לי הצעה טובה מהפועל חיפה, והחלטתי לעבור להפועל חיפה. רובי שפירא ז"ל שכנע, הייתה לי שיחה טובה עם רובי ועם אבי קאופמן. זה היה באמת מועדון גדול בהתבססות, שהיה צריך לעבור איזשהו דרך".
על הקשיים בהפועל חיפה: "לא כל הזמן, אבל במקומות מסוימים שזה ממש היה קשה לי, אז כן, הייתי חייב להוציא את זה. אני בדרך הביתה מחיפה, ואני מקבל טלפון מרובי שפירא. הוא אומר, תשמע, אתה לא בסדר, אתה לא במועדון שלי. וזה היה באמצע השנה, עברתי למכבי חיפה, הבקעתי איזה שבעה שערים".
על עונת 2000/1 הטראגית, בה זכה בגביע עם מכבי ת"א, מכבי חיפה זכתה באליפות, הפועל חיפה ירדה ליגה ורובי שפירא ז"ל שם קץ לחייו: "לא הייתה לי עונה כל כך טובה. זה היה מאוד קשה, באמת מטלטל".
על המפגש עם קלאב ברוז': "המשחק הראשון נגמר 1:3, באמת היה משחק מדהים שלנו. הובלנו 0:3, הבקעתי גול ועוד גול, וג'ובאני רוסו הבקיע גול. כשעברנו למשחק בברוז', הבנו למה השער המצמק שלהם היה קריטי. קודם כל הם התחילו בליץ, 0:3 להם היה אולי אחרי עשרים דקות, פיצוצים, מכות, מרפקים. ג'ובאני נתן את ה-3:1. ואז הם צריכים את ה-1:4 כדי לסיים את הסיפור. איכשהו עלינו להתקפה, רוסי בעט, השוער נגע, נתתי את הגול, 2:4".
על המשחק מול אייאקס: "אנחנו בארץ היינו לוחצים מצוין. ואז גוטמן אמר לנו, בואו נמשיך, אנחנו לא חוזרים אחורה. אבל אנחנו רוצים לעשות לחץ שכולם עושים אותו ב-100%. העניין הוא שהרמה הטכנית של השחקנים של אייאקס, השקט הנפשי, הדרך שהם מטפלים בכדור, לא נגענו בכדור. ואז הם הצליחו להגיע, היה כבר 2:0 ואחרי זה עוד אחד, נגמר 3:0. מה שעבד בארץ לא עבד בחוץ. ואז אלי אמר, אוקיי, סתרנו את המשחק בבית, אנחנו בחוץ נעשה הפוך. נעמוד, נחכה, נצטופף, ונצא מהר קדימה. היה לנו פנדל, דקה 20 רוסו החמיץ, אחרי זה עוד פנדל, הוא הבקיע, וניצחנו 0:1".
על אברהם גרנט: "אברהם ידע לגעת בכל שחקן ושחקן בחולשות שלו, בחוזקות שלו. יש לו את היכולת לגעת בשחקנים ולהניע אותם למקום שהם מגיעים לקצה גבול היכולת, בלי להוריד אותם. לשמור עליהם עם ביטחון, ידע להגיד את המילה הטובה גם, מה שהרבה מאמנים בתקופה הזאת לא ידעו. רק מכות בראש. אברהם, זה היה משב רוח מרענן".
על אלי גוטמן: "אלי, אני חושב שזו פעם ראשונה שלמדתי טקטיקה אמיתית. עד אותה נקודה שיחקנו כדורגל, אבל אלי, האימונים שלו היו דידקטיים. כנף צריך לדעת בדיוק מה הוא צריך לעשות, יוצא למגן, חוזר לאמצע, חלוץ עובר בין שני הבלמים. הוא יוצא לנו ממש סימולציות לפני המשחקים, אחרי המשחקים. ואם לא עשית את זה, הוא היה מוציא אותך. העניין הטקטי, שכל הקבוצה עובדת ביחד, הלחץ, העמידה, זה פריצת דרך לדעתי".
על שלמה שרף בנבחרת: "לי אישית היה לי מאוד מאוד קשה איתו, גם כשהייתי בתקופות טובות ומצוינות לא נתן לי לשחק, ידעתי שזה הגיע לי בהרבה מאוד משחקים. אבל גם הוא ידע להעביר את המסרים שלו בצורה טובה. פחדו ממנו מאוד, מה שהיום לא בטוח שזה היה הולך 100%. חיבבו אותו מאוד. וגם הוא ידע להעביר את המסרים לפני המשחקים בצורה מאוד מרתקת".
על ההחלטה לחזור למכבי ת"א: "כשעזבתי בגיל 21 אמרתי לעצמי, ואמרתי גם לאברהם, כי אברהם אמר לי, 'אל תדאג אתה תצליח'. הוא אמר לי לזכותו, בגיל 21, 'תקשיב, תן גולים, תראה שתתן גולים ותהיה טוב, אתה תצליח'. ואמרתי לו, 'אבל תקשיב, אני אחזור'. אני שמתי למטרה, אני אחזור למכבי תל אביב. זה המועדון שגדלתי בו. ורציתי לקחת אליפות, אליפות שאתה מוכיח, שאני נמצא בה, לא שאני נותן גול אחד ומשחק אולי ביחד 90 דקות".
על ההכנות המנטליות: "ידעתי שאני צריך לעשות איזושהי קפיצת מדרגה ברמה המנטלית, להפוך לשחקן בקבוצת צמרת, מוביל בקבוצת צמרת, ומשחק אחרי משחק להופיע. והרגשתי איזשהו עניין מנטלי בתחילת העונה. הלכתי לפסיכולוג, דיברתי על המון המון דברים אבל הרגשתי שהוא משחרר אותי. ידעתי שאני צריך לשחרר משהו פנימי עמוק אצלי, ולקחו לי כמה חודשים טובים אם לא אפילו יותר מזה".
על ניר קלינגר והאמון: "קלינגר קורא לי, הוא התמנה למאמן, הוא אומר תקשיב, אתה לא בתוכניות שלי, אתה יכול ללכת איפה שאתה רוצה. היה לי חוזה לעוד שנה, אמרתי לו כבר אז הרגשתי שאני יודע שאני הולך לעשות עונה טובה. אמרתי לו תקשיב אני נשאר, אתה לא רוצה שאשחק אל תיתן לי, בסוף השנה אתה תודה לי שנשארתי. היה מחנה אימונים, נסעתי למחנה אימונים ושם נתתי מלא גולים. ומה שקרה שבאירופה, שיחקתי ונתתי גולים, בליגה הוא לא נתן לי דקות".
על האולטימטום שהציב: "ג'קי (בן זקן) התקשר אליי ואמר 'תקשיב די מספיק, מה אתה רוצה לשבת בספסל כל שנה? בוא תחזור לשלוש שנים הרבה מאוד כסף, בוא לאשדוד אתה תהיה פה מלך'. נכנסתי לניר, הוא רואה אותי באימונים, רואה אותי במשחקים. אמרתי: 'זהו, זה השבוע האחרון, אני עוזב'. זה היה ביום שלישי, ביום רביעי כבר תכננתי את המעבר. אימון אחרון בבוקר, עושה אימון מצוין, הלכתי אליו לחדר אמרתי לו: 'תודה רבה'. אומר לי: 'לך לרענן (סובול), אנחנו רוצים לבדוק עוד איזשהו משהו'. אומר לי רענון: 'תקשיב אנחנו רוצים אותך'. הם היו פראיירים חבל על הזמן. אמרתי לו: 'תשמע, אני רוצה לשחק' ואני רציתי להישאר. נתתי לעצמי צ'אנס אחרון – לקחתי אליפות, אני נשאר. אם לא – לא".
על הסיטואציה עם אבי נמני וניר קלינגר: "אתה צריך להבין שאבי הוא גיסי וניר קלינגר מאמן, והיה לי כל הזמן דיסוננס. אבי לעולם לא הלך לניר, לא דיבר ולא אמר תקשיב אל תשחק, לעולם לא. היה לו קשה מאוד, ברור שהוא אכל את עצמו בפנים, אבל יאמר לזכותו ואנחנו היינו בהמון ארוחות, אני יודע שהוא לא דיבר על ניר. ניר חתך, הוא חתך אחר כך אותו אחרי שנתיים, אבל חתך באותה נקודה, לא נתן לו לשחק".
על המשחק בקריית אליעזר בו מכבי ת"א ניצחה 2:3: "קבוצה מדהימה עם הספסל, עם כל הרעש. זה היה לי קשה להיות ככה כשאבי יושב בחוץ ואנחנו ככה מנצחים וצוחקים. זה היה מבחינתי משחק מאוד חשוב ברמה האישית, כי זה היה אחרי תקופה שלא שיחקתי בליגה או שיחקתי מעט מאוד, ונתתי איזה גול. מאותה דקה הזאת העונה התהפכה לטובתנו, וברוך דגו היה בעונה מצוינת".
על הפוטו-פיניש של עונת 2002/3: "היינו בחדר ההלבשה, היה שקט, דממה. אבי אמר 'יאללה שלא נתבזה, שלא נצא מהמשחק הזה, שלושים אלף צופים, קודם כל בוא ננצח אחרי זה מה שיהיה'. היו 38 אלף, הצטדיון מפוצץ מלא כמעט. ושלומי אדרי אני חושב החמיץ לבד מול השוער. זה היה מתוק, אני חושב שאף פעם לא היה ככה פוטו-פיניש".
על האכזבה אחרי האליפות: "מאוד רציתי להישאר במכבי, אבל ניר לא העלה את התקציב. בדיוק נולד לי ילד זה היה ב-2004. הייתה לי אכזבה גדולה בתקופה הזאת ממכבי, מכיוון שלקחנו אליפות. אל תפרקו, אנחנו בשיא, בני 30, 31, אל תפרקו תמשיכו, תשנו, תביאו כמה שחקנים אבל תשמרו על אותו תלכיד. אבל הם היו עם תקציבים אחרים".
על בית"ר ירושלים: "אחלה חבר'ה, הצעירים היו ממש חמודים, וראינו כישרונות וראינו יכולות. אבל בבית"ר הייתה בעיה של חדר הלבשה. היו מספר שחקנים וזה אף פעם לא יצא, כי הם היו מקורבים, אני לא אגיד שמות. חדר ההלבשה לא היה מספיק טוב, הכל יצא החוצה, כל דליפה, הרבה לכלוכים בין שחקנים, וזה יצר המון המון כעסים. יכולנו להוציא יותר? כן, יכולנו להוציא הרבה יותר, לא הוצאנו".
על התקופה במ.ס. אשדוד עם יוסי מזרחי: "יוסי אחלה מאמן, מצד שני היה לו את הפייבוריט שלו שזה היה שי הולצמן. אני התחלתי את העונה לא טוב, ויש מאמנים כאלה, הכל תלוי בחודש הראשון או בשבועיים הראשונים. לא הייתי במיטבי, ולא נכנסתי טוב לעונה הזאת, והוא קטלג אותי כשחקן ספסל. אבל אני ידעתי וחשבתי ואני עדיין חושב שיכולנו לשחק ביחד וזו הייתה יכולה להיות התקפה קטלנית".
על הסגנון שלו כחלוץ: "בשלב מסוים הבנתי שאין לי סיבה להילחם עם הבלמים. אני לא בגובה שלהם, לא בחוזק שלהם, אבל יש לי זריזות ומהירות שלהם אין, וגם חוכמה שאני יודע להיכנס למקומות הנכונים. אז למה להילחם בכוח? נלחמתי עם החוזקות שלי, זה בעצם מה שעשיתי בהרבה מאוד מקומות".
על הירידה לליגה לאומית: "התלבטתי מאוד, ידעתי שאם אני יורד הסיכוי של לעלות חזרה לליגת העל קטן. רציתי להישאר ולסיים את השנה. כבר הרגשתי בוגר, הרגשתי חונך, הרגשתי שאני לא עכשיו משחק על איזה אליפות. לקחתי גביע, לקחתי מלך שערים של הליגה, הייתי מלך שערים אני וחיים רביבו ביחד. רוצה להנות בשלוש ארבע שנים האחרונות מהכדורגל בליגת העל".
על ההבטחה שאורי מלמיליאן לא עמד בה: "אורי אמר לי 'תקשיב, הבטחה. בוא להכוח רמת גן. אם אתה מעלה אותנו ליגה אני משאיר אותך בקבוצה'. התחלנו את העונה ככה וככה, גם אני ברמה אישית. ככל שעברה העונה התחלתי לעניינים, נתתי 14 גולים מאוד משמעותיים, עלינו ליגה. טסתי לתאילנד, באותו יום במוצאי שבת אני מקבל טלפון מאורי 'חשבתי, אני לא משאיר אותך'. אמרתי 'אורי אבל הבטחת, סגרנו, כבר הייתי בטוח שאני נשאר. אורי אתה הבטחת'. לא, אני מביא חלוץ זר, וסגרתי איתו'. אורי היה גבר אמיתי, אבל הוא הפר הבטחה. הם ירדו ליגה במחזור ה-20, ידעתי שזה מה שיקרה".
על מלמיליאן כמאמן: "אורי ידע לחבר את השחקנים ביניהם ואיתו, בעיקר על ידי שיחות קבוצתיות. לא היה טקטיקן, אז הוא ידע כן לחבר, אבל באחד על אחד לא תמיד הוא אמר את הדברים הנכונים. לפעמים אתה צריך לשמוע מהמאמן דברים שידליקו אותך או מביא אותך ללהבה, כמו שדיברנו על אברהם. לפעמים כשהייתי נכנס לא הרגשתי שאני יוצא ממנו עם אקסטרה. הרבה פעמים השיחות האלה עם המאמן זה היה אקסטרה שאתה צריך אחר כך במגרש. אבל הוא היה מאמן ישר, וכן ההבטחה הזאת והאכזבה הזאת היא הייתה מאוד גדולה מבחינתי, בטח כשאני בדיוק נוסע לתאילנד".
על התקופה שלו כמאמן: "הייתי בבית"ר רמלה, היה מצוין, הבאתי הרבה שחקנים. בית"ר תל אביב רמלה שהייתה בעצם קבוצת הבת של מכבי, הרבה שחקנים הגיעו משם. עשינו עונות יפות, שתי עונות יפות מאוד. אני הגעתי לליגת העל עם אשדוד, ואחרי זה עם סכנין שהיה מאוד מאוד קשה, פיטרו אותי אחרי חודשיים שלושה, ועם נס ציונה".
על התקופה בהפועל כפר סבא: "כשהתחלנו את העונה היה מצוין, היינו במקום תשיעי. הפער בין התוצאות ובין כפיות הטובה של יצחק שום, שמה שאני עושה זה לא מספיק, זה לא טוב. ובסוף אמרו שהם לא רוצים אותי. אז פה בנקודה הזאת נשברתי ואמרתי 'מה הטעם? אני טוחן מים, לאיפה אני רוצה להגיע?' והיה חשוב לי גם הבית והשקט בבית, וגם ידעתי שיש לי יכולות לעשות דברים אחרים, אז החלטתי לעשות דברים אחרים לא קשורים לליגת העל ולאימון".
על התחרותיות: "התחרותיות הזאת היא לא נעלמה, אני קצת מרדים אותה כי אין לי איפה להציג אותה. אבל התחרות קיימת לעד, ובסופו של דבר אני כן רוצה לעשות משהו שממלא אותי עד הסוף. וכן תהיה כפיות טובה, וכן יהיו משברים בדרך, אבל אני יודע שאני יכול להגיע גם לליגת העל וגם מעבר לזה, אבל זה עניין של החלטה. אם אני כן, בסוף זה רק אני עם עצמי, וברגע שאני ארצה אז גם ההצעות יגיעו".
מה דעתך על הכתבה?