זה הזמן לפרוש כנפיים: השחקן שליגת העל כבר מזמן קטנה עליו

על האש

שלוש שנים וחצי חלפו מאז אותו גמר ישראלי היסטורי, כאשר נבחרת הנוער גררה את אנגליה להארכה בטרנבה ורק אז הפסידה 3:1 והסתפקה במדליות הכסף. אל יורו 2022, הגיעה ישראל עד גיל 19 עם ליגיונר אחד: תאי עבד ממילואי פ.ס.וו איינדהובן. בעקבותיו יצא אוסקר גלוך, כיום משחק איתו בליגה ההולנדית גם סתיו למקין וב-MLS עושים חיל עילי פיינגולד, עידן טוקלומטי ודור תורג'מן. כולם יצאו מליגת העל תוך זמן יחסית קצר, ואליהם ניתן להוסיף את ענאן חלאילי שנופה לפני היורו, חבר לנבחרת הזו מחדש במונדיאליטו וכבר הספיק לזכות באליפות בלגיה.

דווקא רוי רביבו, שהספיק להופיע יותר מכל אחד מהם בנבחרת הבוגרת, עדיין משחק בישראל. משחק מעולה, ללא ספק, אבל האם זה משרת את הקריירה שלו? אחרי ארבע עונות בוגרים, רביבו ג'וניור כבר היה צריך לעשות את הצעד קדימה. ביטול המעבר לקופנהגן דחה את היציאה, אבל החלון נפתח מחדש וכדאי לנצל אותו, גם אם ינואר זה לאו דווקא התזמון האידיאלי.

ליגת העל כבר קטנה עליו. עם ארבעה בישולים, סחיטות פנדלים, כדרורים למכביר ויצירת מצבים רבים לחבריו – רביבו הוא שחקן ההגנה הכי דומיננטי מבחינה התקפית בליגה. ובמצבה הנוכחי של מכבי תל אביב, הוא הרבה מעבר. הוא גם הפליימייקר וגם שחקן הכנף הכי משפיע. התלות בו הולכת וגדלה, כפי שניתן היה לראות למשל בניצחון הדחוק 0:1 על בני סכנין בשבת, אבל מצד שני הוא כבר היה צריך לעמוד בפני אתגרים משמעותיים יותר בשלב הזה של הקריירה, וכשהוא ארבעה חודשים לפני יום הולדת 23. זה הזמן לפרוש כנפיים.

על הדרך

לשמחתה של הפועל תל אביב, היא מתחילה כרגע רצף של ארבעה משחקים בבלומפילד. אבל מה קורה לה מחוץ לאצטדיון הביתי? יש משהו באוטובוס? זו תלבושת החוץ הלבנה? פערים כאלה קיצוניים בין הבית לחוץ כמעט לא נראים בכדורגל המודרני. אליניב ברדה הצליח להפוך את בלומפילד למבצר בליגה הלאומית, ועושה את זה ביתר שאת בליגת העל. מאז מינויו, האדומים עדיין לא הפסידו על הדשא במשחק ביתי. העונה יש להם מאזן מושלם, פרט כמובן לאותו הפסד טכני בדרבי, וזה מציב אותם כקבוצת הבית הטובה בליגת העל. אפילו מעל הפועל באר שבע.

אלא שמדי פעם, כך קובע הלו"ז, צריך לצאת מיפו. ומחוץ לבלומפילד, הסיפור שונה לגמרי. בשבת ספגה הפועל תל אביב שלישייה ראשונה העונה, וגם החזרה ל-3:3 מול הפועל חיפה לא שינתה את השורה התחתונה. יש לה ניצחון אחד בלבד כאורחת העונה וסך הכול שבע נקודות חוץ. רק נועלת הטבלה מכבי בני ריינה מציגה נתון גרוע יותר. וכנ"ל מבחינת ספיגות: רק ארבעה שערי חובה בבית (לא כולל השלישייה הטכנית) לעומת 16 ספיגות בחוץ. כאילו מדובר בקבוצה אחרת.

התהליך של הפועל תל אביב העונה חיובי ביותר. לא הייתה קפיצה מעל הפופיק והשתוללות עם הכסף של ספרא, אלא התקדמות מדודה ויצירת בסיס שבאמצעותו ניתן יהיה לבנות מועמדת לאליפות בעונות הבאות. השלב הבא בתהליך חייב להיות ניצחון ראשון בדרבי מאז 2014. אולי הוא גם יעזור לשפר את מאזן החוץ המחריד.

על הדבש

עומר פרץ ביצע כמה ניסיונות בעמדה מספר 10 במהלך חצי העונה הראשונה, עד שגילה שהפתרון נמצא ממש מתחת לאף. חובבי הליגה הלאומית קיבלו טעימה מהכישרון של רועי דוד בעונה שעברה, אבל קשה להאמין שמישהו חשב שהוא יצליח לשדרג את המספרים שלו תוך זמן כה קצר. בעונת הבכורה שלו בליגת העל, דוד מעורב בשער כל 87 דקות. יש לו חמישה שערים ושני בישולים ב-612 דקות (סך הכול שש הופעות בהרכב).

שתי ההופעות האחרונות שלו – צמד ובישול ב-1:4 על בני ריינה ושער ובישול ב-1:4 על עירוני טבריה – היו מאסטרפיס של פליימייקר מודרני. כזה שמסוגל למצוא את החלוצים בכדורים מתוחכמים, אבל גם יודע להצטרף מקו שני ולהוות איום על השער. הדינמיות של הקשר בן ה-22 הורידה לספסל זר מוכח כמו ג'יימס אדניי והפכה את הפועל פתח תקוה למסוכנת ואטרקטיבית אף יותר ממה שהייתה, ברמה שמזכירה נשכחות. שחקן בית שמצעיד את המלאבסים להצלחות? זה לא קרה בערך מהימים שאבא פרדי אימן את הקבוצה.

על העוקץ

יוסי אבוקסיס הוא המפוטר השלישי העונה בליגת העל. באופן מפתיע, גם בעונה שעברה היו בסך הכול שלושה מפוטרים באמצע ינואר. נכון לכתיבת שורות אלה יש עוד כיסא מתנדנד אחד, אבל אפשר להגיד שההנהלות מגלות קצת יותר סבלנות מבעבר (או שפשוט חשות כי אין אלטרנטיבות ראויות). בכל אופן, אבוקסיס יוצא מהשידוך הזה במצב טוב יותר מאשר מכבי נתניה.

למרות היכולת הרעה בתקופה האחרונה, הספיגות המרובות וההתקבעות על מערך שלושת הבלמים שלא הניב תוצאות, אבוקסיס עדיין שמר את מכבי נתניה בתמונת הפלייאוף העליון וצלח את מכשול פתיחת העונה שהפיל את כל קודמיו. הפיטורים שלו לכל הפחות תמוהים, בניגוד לסיטואציה שהייתה בהפועל תל אביב ואיימה להוציאו מקרוסלת המאמנים בליגת העל.

וכשמבינים שהרעיון להיפרד ממנו ליווה את בעלי מכבי נתניה עוד מתחילת העונה, הדבר מקבל משנה תוקף וצריך להדליק נורה אדומה למאמן הבא. אם הכוונה היא רק להשביח שחקנים, ודרישת הבעלים היא להביא צעירים מהליגות הנמוכות בברזיל, אין לרוני לוי למשל מה לחפש בנתניה. וגם לאוהדים, שכבר חלמו על שחזור ימי הזוהר ברגע שהמועדון החליף ידיים, יש יותר מסיבה אחת לדאגה.