רוני דיילה, המאמן המיועד של מכבי תל אביב, מגיע לישראל עם רזומה מרשים שכולל זכייה באליפות סנסציונית עם סטרומסגודסט בנורבגיה, שתי אליפויות עם סלטיק וכן קדנציות בסטנדרד ליאז', קלאב ברוז', ניו יורק סיטי ואטלנטה יונייטד. אבל עם כל הכבוד להישגים שלו, דיילה גם אב לשתי בנות שהגיעו לפסגות הגבוהות ביותר בענף הספורט שלהן.
מדובר בתאומות תאלה וליבה, בנות ה-26. שתיהן היו שותפות לזכייה של נורבגיה באליפות העולם בכדוריד לפני כחודש וחצי וגם לזכייה באליפות אירופה שנה לפני כן, כשתאלה גם הובילה את הנבחרת לזכייה במדליית הזהב האולימפית בפריז. היא נחשבת לאחת הכדורידניות הבכירות בעולם, ולאחרונה עזבה את אודנסה הדנית, איתה הפסידה בגמר ליגת האלופות, לטובת זו שניצחה אותה – גיור ההונגרית, שהיא אלופת אירופה בשנתיים האחרונות, שיאנית הזכיות עם שבע הנפות והקבוצה הטובה בעולם. "היא אחת המוכשרות בדורה", התגאה המאמן פר יוהאנסון.
תאלה הגיעה לנבחרת לפני ארבע שנים ואילו אחותה הצטרפה שנה לאחר מכן. ליבה שיחקה עם התאומה בפרדריקסטד בתחילת הדרך וב-2023 עברה לאסביירג הדנית, איתה זכתה בדאבל ב-2024.
אבא רוני נכח בגמר אליפות העולם ברוטרדם והתגאה בבנותיו לאחר הניצחון 20:23 על גרמניה והזכייה בזהב. "אני כאן כצופה וכאבא, וזה נהדר", אמר אז והחמיא לתאלה שכיכבה עם חמישה שערים. "חששתי בפיגור 19:18, אבל הן הראו את האופי והתרבות שיש בנבחרת הזו. תאלה טובה מאוד, ממש טובה. היא הצטיינה גם בקבוצה שלה לאורך זמן, אז אני לא מופתע. היא מתקדמת מדי שנה והפכה לשחקנית משמעותית בנבחרת, אז כיף לראות את זה".
אגב, הדוד של השתיים (אח של האמא ביורגון שהייתה שחקנית כדוריד אף היא) הוא סיגורד רושפלדט, חלוץ נבחרת נורבגיה בעבר שכבש בצרורות בימי הזוהר של רוזנבורג בסוף שנות ה-90', עדיין מחזיק בתואר מלך שערי הליגה הנורבגית בכל הזמנים (172 כיבושים) ושיחק גם בראסינג סנטאנדר ואוסטריה וינה.
בריאיון שנערך איתן בדצמבר 2024, סיפרו השתיים על בית תחרותי במיוחד. "זה הוטמע בכל מה שעשינו, אמרה ליבה. "יש לנו יצר ניצחון חזק ותחרותיות מאז שהיינו קטנות. שיחקנו גם כדורגל וגם כדוריד וכל דבר אפשרי עם כדור מאז שיכולנו ללכת. אמא ואבא, שניהם 'גרועים' באותה מידה. תאלה ואני לא יותר טובות בעניין הזה, אז כן, היו הרבה ריבים לאורך הדרך".
תאלה הוגדרה על ידי פרשן נורבגי כ"בלוק בטון בתנועה" ועל כך אמרה: "כן, אני יכולה לקבל את זה. אני רוצה שזה יהיה פיזי וכואב להתמודד מולי. אז אני מקווה שזה נכון. הייתי אומרת שתמיד הייתי חסונה במובן הזה, אבל אולי רק בחמש-שש השנים האחרונות הבנתי שאני יכולה להשתמש בזה לטובתי". אחותה פחות התחברה להגדרה: "יש שם חומה. צריך לומר את זה. כשפוגעים בה, זה כואב".
האם, שאימנה את שתי בנותיה במשך כמה שנים וכיום עובדת כמאמנת אישית, הדגישה: "את הפיזיות הן קיבלו ממני. כנראה שאת המנטליות הן קיבלו מרוני. יש הרבה אנשים ששואלים אותי על כך ששתיהן משחקות בנבחרת נורבגיה. והם פשוט אומרים: 'אלוהים, את בטח כל כך גאה'. ואני מאוד גאה. אבל בכנות, הדבר הכי חשוב בשבילי הוא שטוב להן".
מה דעתך על הכתבה?