"היה רק אחד שמחליט – וזה הייתי אני"

בריאיון מיוחד לפודקאסט "מחצית בשכונה" מבית ספורט1, בהנחיית רון עמיקם, מאמן הכדורגל סלובודאן דראפיץ' סיפר בהרחבה על מערכת היחסים המיוחדת והעבודה המשותפת עם שי ברדה – בבית"ר תל אביב רמלה, מכבי נתניה ובית"ר ירושלים.

צפו ב"מחצית בשכונה" עם סלובודאן דראפיץ'

על כך שהשותפות עם ברדה תרמה משמעותית לקריירה שלו, הוא הסביר: "בהתחלה התנהלנו כמאמן ועוזר מאמן. אני הייתי המאמן והוא היה העוזר, אבל שי אף פעם לא רצה להיות עוזר – הוא רצה לדחוף את עצמו קדימה, ואני מאוד אהבתי את זה. מאוד אהבתי לעבוד איתו. היה בסדר גמור, שמתי את האגו בצד וזה לא עניין אותי מה אנשים אומרים".

לדבריו, באחד הרגעים במהלך משחק נתן לשותפו יותר חופש פעולה על הקווים: "הוא עמד על הקווים במחצית השנייה ואמרו: 'מה הם עושים? אמרתי לשי: 'אתה רוצה לעמוד? יש לך בעיה עם זה?' הוא אמר: 'לא, הכול בסדר, אני יכול איך שאתה רוצה'. אמרתי לו: 'תעמוד, אני קצת אשב ואראה את המשחק אחרת'. כשאתה עומד על הקו וכשאתה יושב – יש תחושה אחרת, ראייה אחרת".

עוד הוסיף כי העניק לשי מרחב פעולה מתוך אמון מקצועי: "נתתי לשי גם לעמוד בקו וגם לנהל, וראיתי שהוא הולך לכיוונים נכונים. נתתי לו לפרוח וללכת עם זה. אחר כך זה הפך לשני מאמנים. אם שי ברדה עומד על הקו ורוצה לעשות שינוי – מה הוא עושה? מתייעץ איתי. מי קובע? אני. אז כל הזמן בינינו ידעו מי מספר 1 ומי מספר 2, וגם השחקנים ידעו את זה".

לדבריו, הדינמיקה ביניהם דמתה לשותפות מאוזנת: "זה היה כמו אמא ואבא. עם שי השחקנים יכלו לדבר יותר, עד שמגיעים לסלובו וסלובו הוא זה שצריך להחליט. במערכת היחסים שלנו אנשים מבחוץ לא באמת ידעו מה קורה. יש רק אחד שמחליט – וזה הייתי אני".

בהמשך התייחס גם להשפעה המקצועית של ברדה עליו: "שי קידם אותי מאוד גם מקצועית. יש לו את הראש ואת היכולת לדבר עם שחקנים. הוא מאוד ורבלי ואני פחות. הייתי יותר נוקשה – מזרח אירופה, סרבי. שי היה ישראלי וידע לדבר עם ערן לוי, דיא סבע, וגם קצת עם אצילי, איינבינדר, שכטר ורוקאביצה.

לסיום סיכם את העבודה המשותפת בצורה אישית יותר: "היינו מסתדרים מאוד יפה, כמו בעל ואישה. אף פעם לא רבנו. שי ידע בדיוק מתי לגשת אליי ומתי לא, אם אני עצבני. הוא ידע ללוות את הסירה הזאת בצורה יפה".