אחרי שהפועל באר שבע פספסה הזדמנות להשלים דאבל היסטורי, חזר אייל ברקוביץ' לאחת העונות הזכורות בקריירה שלו. בפודקאסט "הקוסם ובניו" מבית "הפודיום" סיפר קשר העבר על הזכייה בדאבל עם מכבי חיפה בעונת 1990/91, ונזכר בדרישות הבלתי מתפשרות של המאמן שלמה שרף – שגם לאחר זכייה באליפות ובגביע לא היסס לבקר בחריפות את שחקניו. ברקוביץ' שיתף בסיפורים יוצאי דופן מחדר ההלבשה ומחוץ למגרש, וחשף עד כמה רחוק היה שרף מוכן ללכת בשם הרצון לנצח.
ברקו פתח וסיפר על החגיגות לאחר הזכייה ההיסטורית: "הדאבל ההוא נחגג אצלי במושב, ברגבה – הזמנתי את כולם עם הנשים שלהם. כולם הגיעו לחגיגות – חוץ מאדם אחד מהקבוצה: שלמה שרף. הוא פשוט לא הסכים להגיע. שלמה היה ווינר מטורף, והוא לא היה מסוגל לסבול את העובדה שלמרות הזכייה באליפות, לא שיחקנו טוב במשחק ההכתרה. האמת? היינו על הפנים באותו משחק".
לדבריו, שרף אמר להם: "אתם ביזיתם אותי. אני לא בא למסיבות איתכם ולא רוצה לאכול איתכם. 3/4 מהשחקנים פה אני גם לא אזמין לאימון הראשון, אל תבואו".
"הוא העיף לא מעט שחקנים. לפעמים הוא גם היה מגזים, אבל תראה כמה קשה לזכות בדאבל. שלמה היה ווינר חולני, ווינר מטורף".
בהמשך החמיא לו ואמר: "שלמה הוא אבא, סבא, הכי טוב שיש. אין דברים כאלה. הוא אחד המאמנים הגדולים ביותר. אני לא יכול להגיד מי היה הכי גדול, אבל שלמה היה ענק בשלושה דברים: אינטואיציה עם שחקנים – וזה, לטעמי, הדבר הכי חשוב. הוא ידע מי שחקן, מי לא, מי בינוני, מי בכושר ומי לא, מי צריך לפתוח ומי צריך להיכנס מהספסל. הייתה לו אינטואיציה מטורפת. הוא חי את המשחק בצורה מטורפת".
עוד הוסיף: "את האימונים שלו הכי אהבתי. הוא היה ווינר מטורף, אבל בגלל הווינריות הזאת הוא לפעמים גם התנהג לא יפה".
כדי להמחיש את אופיו התחרותי של שרף, סיפר: "היינו הולכים לאכול אחרי משחקים. בדרך חזרה היינו עוצרים במסעדת הבית שלו בכפר סבא, אצל התימנים. אם היינו מנצחים, שלמה היה כמו מלצר. אבל אם היינו מפסידים? הוא היה נעמד מעליי ומסתכל לי בצלחת.
"'תיחנק. איך שנראית היום, אל תבוא בכלל בשבוע הבא. אין לך סיכוי לשחק. הלוואי שהפיתה תיתקע לך בגרון' – והוא היה רציני".
לסיום, השווה בין התקופה ההיא לכדורגל המודרני: "אין את זה היום. אם היום הוא היה עומד מאחורי מישהו ואומר לו 'הלוואי שתיחנק', היו מיד כותרות ובלאגן".
מה דעתך על הכתבה?