בשבועיים האחרונים משודרת בתאגיד השידור הציבורי "מלכת השכונה", סדרה שחושפת את הקרביים של קבוצת כדורגל כושלת – במקרה הזה בני יהודה של עונת 2024/25. מרתק לראות את האינטריגות, המתחים, הבחישות הקטנות ועוד יותר מרתק להבין שזה קורה בכל קבוצה, גם באלה המצליחות יותר.
אחת מהן היא הקבוצה שבבעלות האיש שבזכותו בני יהודה ירדה לליגה הלאומית – בית"ר ירושלים של ברק אברמוב, האיש והטריאקי הלא כל כך טעים. באופן לא מפתיע, גם בקבוצה שעברה עונה מצוינת יחסית – סיימה במקום השני, הניפה את גביע הטוטו וזכתה לעוף מול בני יהודה ברבע גמר הגביע – יש בלגאנים. ופתאום, כשקוראים בין השורות (או את השורות עצמן) מבינים שבין המאמן ברק יצחקי למנהל המקצועי אלמוג כהן יש מתחים – סביר שבימים הקרובים נשמע הרבה יותר מ"מקורבים" של שני הצדדים. איזה יופי, בית"ר ירושלים נורמלית.
לאברמוב, זה כמובן בא בסבבה לגמרי: למה להתאמץ להשאיר את יצחקי, שהוביל את בית"ר למקום השני בעבודה משותפת עם כהן, כשאפשר להוריד פונקציה של איש מערכת אחד (בעצם: לחסוך כסף) ועדיין להיות איפשהו בצמרת? הרי בית"ר פחות או יותר תשמור על הסגל שלה, כנראה, וסביר שגם אם אני אעמוד על הקווים היא תדורג בין 1 (די די) ל-5 (בעונה רעה). אז למה לא לחסוך קצת?
אבל הבעיה היא המסר. קודם כל – מה בעצם שווה מאמן כדורגל בכדורגל הישראלי? האם הוא רק מסדר קונוסים, מסמן למי שצריך לקום מהספסל כדי להתחמם ומתראיין בסיום המשחק לטלוויזיה אגב פיזור קלישאות משמימות? ובמקרה של יצחקי – איפה הקרדיט שמגיע לו העונה הכי טובה של המועדון ב-18 השנים האחרונות? וזה עוד לפני ששאלנו על תחומי האחריות – איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים, ומי אחראי על מה? ומה עושה בעצם המנהל המקצועי? גם פה, אגב, אפשר לצפות רגע במאור בורג קורס תחת הלחץ ב"מלכת השכונה" ולשאול שאלות לגבי תפקיד המנהל המקצועי בישראל – האם הוא מתערב במערכים? האם הוא זה שמתווה את פילוסופיית הכדורגל? ומתי הוא זה שמקבל בראש, אם בכלל, על כשלונות?
עכשיו יש פה הימור די רציני של כולם: בפעם הראשונה בחייו אלמוג כהן יעמוד על הקווים בקבוצת כדורגל, ועוד לא בסתם קבוצה אלא במי שכמעט הייתה אלופת המדינה ויצרה לעצמה רף ציפיות רציני מאוד לקראת השנה הבאה. וכל זה בשנה שבה מלבד הנוכחות של הפועל באר שבע, קשה להאמין שמכבי ת"א לא תתחזק כדי לתקן עונת בלהות ומכבי חיפה אולי כן תצליח לא לשחזר את עונת הביזיונות שלה, והפועל ת"א אמורה להמשיך במגמת השיפור.
אז אלמוג כהן זורק את עצמו ממרומי היציע אל תוך סיר הלחץ הזה, ופתאום אי אפשר יהיה להפיל את התיק על המאמן (כמו אחרי ההדחה מגביע המדינה) כי הוא יהיה המאמן, ופתאום צריך להתראיין ופתאום מצלמים אותך עשרות פעמים במשחק וכל תנועה הכי קטנה שלך נבחנת ולך תסתדר עם סגל מלא אגו ושאיפות ועם בוס מורכב כמו אברמוב. מבחן לא קל לבית"ר, מבחן מאוד לא קל לכהן עצמו.
ויצחקי? הוא יוצא עכשיו אל הנדודים. יחכה על הספסל יפה מאוד לתורו – האם זה יהיה ברק בכר שיעוף הביתה ראשון? אולי אליניב ברדה? ואולי בכלל המאמן הזר הבא של מכבי ת"א? גם פה יש הימור, ובכלל לא בטוח שלא עדיף היה לקחת את ההצעה הלא רעה של אברמוב (שני שליש מהשכר של קוז'וך, לפי מה שפורסם) ולהמשיך לעבוד, כי יכולה בקלות לעבור עונה שלמה שבה המשרות הפנויות היחידות יהיו אצל יואב כץ או אבי לוזון ומכאן הדרך לתהום הנשייה של התודעה קצרה מאוד, ויצחקי בוודאי מכיר את השמות של אלה שפעם כמעט לקחו פה אליפות והיום צריכים לשבת באולפן ולהגיד "ערב טוב צנצי" שלוש פעמים בשבוע כדי שלא נשכח איך הם נראים.
מה דעתך על הכתבה?