בריאיון מיוחד לפודקאסט "מחצית בשכונה" מבית ספורט1, בהנחיית רון עמיקם, התייחס משה סיני, מגדולי שחקני הפועל תל אביב בכל הזמנים, לנתק הממושך בינו לבין כדורגלן העבר ג'ימי טורק. סיני סיפר בהרחבה על מערכת היחסים המורכבת ביניהם, וטען כי מקור המשבר נעוץ באי-הבנות ובתחושות שנצברו לאורך השנים.
צפו ב"מחצית בשכונה" עם משה סיני
בהתייחסו לחיכוך שנוצר ביניהם, אמר סיני: "אין לי הסבר חכם להגיד מה קרה, מה הוא מרגיש, מה הוא עשה ואיך הדברים התגלגלו. אני חושב שזו פשוט בורות של הסיטואציה, והוא לקח את זה למקומות אישיים. העבירו לו מסרים כאלה ואחרים שהוא אף פעם לא בדק, ואף פעם לא שאל. תמיד הוא היה בתחושה של קיפוח. אני פצעתי אותו במשחק, אני גרמתי לו לשחק ואני גרמתי לו לא יודע מה.
"אני התקדמתי. אתה לא יכול לעצור. אתה משחק ומתקדם, אתה לא אומר מי עכשיו מסתכל או לא מסתכל, זה חלק מהחיים. הייתה לו בעיטה מטורפת והיה לו הכול, אבל הוא לא היה מתאמן בכלל בשנות ה-80, כשזכינו באליפות. הוא היה מתאמן פעם או פעמיים בשבוע, נוסע הרבה לריאיונות ומתעסק הרבה סביב הפוליטיקה, כשאני בכלל לא ידעתי איך הדברים האלה קורים.
"הוא נפצע באיזה משחק. עם כל זה שהוא מדבר איך שהוא מדבר, אני לא נכנס לרכילות ולמה שהוא אומר. הוא לא חי כמו שצריך, בגלל זה גם הוא נפצע והיה לו קשה לחזור, והוא התחיל לחפש למה זה קורה במקום להסתכל מה הוא עשה. תמיד אני אומר שהוא אף פעם לא הסתכל על מה שהוא עשה. אני לא התעסקתי עם זה, ובחיים הוא לא שאל אותי. בחיים הוא לא בא ושאל אותי".
בהמשך הודה סיני כי בדיעבד היה יכול לנסות ולברר את הדברים מול טורק בצורה ישירה יותר: "הדבר היחיד שאולי לא עשיתי בסדר הוא שהייתי צריך להתעקש איתו ולהגיד לו: 'מי אמר ומה אמר?', ולבוא ולאמת את זה. אני ילד בן 20 או 21, נשוי, צריך להתפרנס, לעבוד ולהתאמן. אני לא יכול להתעסק כל הזמן בהיעלבויות שלו.
"זו אולי הטעות היחידה שלי, אבל אם תחזיר אותי לאחור, אני לא חושב שהיה לי זמן לעשות את זה. ידעתי שאני לא שייך לכל מה שאומרים. היו הרבה רכילויות שהיו קשורות אליי, ואף פעם לא נאבקתי, לא אמרתי ולא עשיתי. העובדות מדברות בעד עצמן. אבל אצלנו בארץ לא תמיד העובדות הן מה שקובע, זה תלוי מה אתה מספר, מה אתה אומר ומה אתה עושה".
כשנשאל האם העימות ביניהם גלש אי פעם לפסים אישיים יותר, השיב סיני: "לא רבנו מכות. אי אפשר לריב איתו מכות, הוא חזק", אמר בחיוך. "גם מילולית, בינינו, לא היה משהו שחרג.
"כל ריאיון שלי מכניסים אותו, ואני אגיד לך גם למה. הדבר היחיד שיש לו לדבר עליו זה מה היה איתי. אני אומר לך בכנות: מעולם שום עיתונאי – לא אתה, לא עיתונאי של אז ולא עיתונאי של היום – לא תכנן איתי ריאיון. גם אני לא רוצה שיתכננו איתי. מה שאני אומר זה מה שאני יודע וזו האמת, אז אני לא צריך להגיד לך 'בוא נתכנן משהו'.
"כל ריאיון שלו, 80 אחוז ממנו, זה עליי. וזה יזום. ממחזרים וממחזרים. כל הזמן זה סביבי. הייתי רוצה להגיד לחברים שלו העיתונאים: זה לא מטריד אותי, כי זה כבר עבר מעליי, אבל תשאלו אותו מה הוא עושה, מה הוא עשה, מה הוא עושה בהווה ומה הוא יעשה בעתיד. בואו נשאל את זה. חוץ מלדבר על משה סיני, על מה אפשר לדבר איתו? בואו תשאלו אותו. זה לא קיים.
"כמה אפשר לדבר עליי? אמרתי מאה פעם, וגם פרגנתי לו, שהוא רצה שאני אבוא להפועל תל אביב, דיבר עם האחים שלי ועשה ונתן הכול. אבל כשבא מישהו לשחק איתך, יש גם סיכוי שהוא יצליח. אני לא אשם שעליתי למגרש והצלחתי, נתתי גולים, בישלתי והקהל אוהב אותי. להתחיל להמציא המצאות שאני אמרתי ככה וככה – הכול המצאות".
לסיום התייחס סיני למצב היחסים כיום ואמר: "כשהייתי מנג'ר החזרתי אותו ועזרתי לו ומה לא, אבל הוא חי בעולם אחר. אם יש עיתונאי אחד שיזמן אותו פעם וישאל אותו. דיברנו, ואחרי זה שוב היה נתק.
"גם אם יתהפך העולם, אין לי עניין אפילו להיות קרוב אליו מטר, כי הוא לא יודע להתנהג בתרבות מילולית וגם לא להעמיד עובדות. אנחנו היום מחוברים לאינטרנט, נכון? הכול דרך האינטרנט. אני איתו ניתקתי את המכשיר. מבחינתי אין שיח ואין כלום. שיהיה בריא. אני לא מאחל לו רע, אבל שיתעסק בעניינים שלו.
"ובזה סיימנו את הסאגה שלו, כי בכל ריאיון מעלים אותו ואני צריך להסביר את השטויות שהוא מדבר. נעצור בזה".
מה דעתך על הכתבה?