יצחקי שפוי לידו: על הטירוף של אלמוג כהן והשחקן שהיה מעל כולם בבית"ר

בית"ר ירושלים פתחה את העונה שלה באירופה עם 0:1 גדול (די כבר, לא קטן ולא נעליים) מול א.א.ק לרנקה בחוץ, במשחק שאני מודה שהייתה לי תחושה לא טובה לגביו. לפני המשחק חיפשתי לעצמי סיבות לניחום. מאמן חדש, שחקנים חדשים, משחק חוץ בקפריסין, בואו נצא עם תיקו. איזה מזל שאני לא צריך אותן. בפתיחת המשחק, חשבתי שאולי כדאי שיהיה פה 0:0 עד שריקת הסיום. ככה זה, אוהד בית"ר באירופה יקנה גם 0:0 מול קבוצה שהגיעה בעונה שעברה לרבע גמר הקונפרנס ליג.

לרנקה לא קבוצה פראיירית בשום מובן, היא הצליחה להגיע לכיוון השער של בית"ר כמה פעמים דרך מרכז המגרש ולמזלה של ההגנה שהפקירה לא מעט פעמים, הקפריסאים הדביקו לקורה מצב של מאה אחוז גול. אגב, מעתה החמצה כזו היא על שמו של לויזוס לויזו, מתבקש.

ברגעים האלה ראינו את החולשות האפשריות של בית"ר, אך מיד אחרי הרגעים הללו ראינו את היתרונות האדירים שלה. אגיד כבר עכשיו, כשהוחלט למנות את אלמוג כהן התרעמתי. לא היה אכפת לי איזה מנהל מקצועי טוב הוא, כמה הוא מעורב או איזה לחץ הוא אוהב, אני רציתי שבעקבות עזיבת ברק יצחקי יגיע מאמן, פיגורה. איזה כיף לטעות, כרגע.

אם אמרו על יצחקי בעונה שעברה שהוא לא שפוי כי הוא מוציא לפעמים את ירדן שועה ועומר אצילי, אלמוג כהן פסיכי לידו. בדקה 54 להוציא את כל חוליית ההתקפה ב-0:0 במשחק חוץ מול יריבה אירופית עדיפה על הנייר? אלמוג כהן הוא משהו בין גאון מטורף למטורף נקודה.

צריך להגיד שבדקות האלה, בית"ר הייתה הרבה יותר טובה, גם לפני החילופים. אם אני נכנס לראש של אלמוג כהן, כנראה הוא רצה לרענן את ההתקפה בגלל שאנחנו בפתיחת עונה, והקבוצה לא מחוברת וכל דף המסרים של קבוצות בליגת העל. זה עושה שכל, לפחות ברמת הרעיון, כי כששועה, אצילי ויוג'ין אנסה לא מצליחים לייצר באמת את המהירות הדרושה אז כדאי שייכנסו ג'ונבוסקו קאלו, טימוטי מוזי ושון וייסמן.

לטעמי להחליף את שועה זו טעות כי הוא היה במשחק מעולה ואם הוא נשאר עד דקה 75-80 הוא גם כובש או מבשל. אבל העניין הוא לא באמת את מי אלמוג כהן הוציא, אלא התזמון. מאמן בית"ר זיהה את החולשה של לרנקה, הוא ראה שאם יוסיף מהירות ואינטנסיביות בהתקפה הוא ימנע את כל המסירות לאמצע וגם יוכל ללחוץ כמו שהוא אוהב.

אגב, אפרופו ההשוואה בין יצחקי ה"שפוי" לכהן ה"משוגע" – השוואה שמתבקשת כרגע אך לא תישאר עוד הרבה זמן בקצב הזה – אלמוג כהן כבר במשחק מול הפועל תל אביב התעקש על שני דברים: בילד אפ מאחור, לחץ של שישה שחקנים מקדימה. אחרי שהחליף את כל ההתקפה, היו לו הכלים ללחוץ מקדימה. דניאל וורקו הציג עוד משחק טוב, בוריס אנו במשחק קצת פחות טוב בהשוואה לגביע הטוטו אבל עדיין טוב מאוד וההבדל שהגיע דווקא אחרי כיבוש השער הוא החילוף של זיו בן שימול.

ממה שהבנתי, בן שימול צם וביקש לעלות אחרי שהוא מתרענן מ-24 שעות ללא אוכל ומים. מקובל לגמרי, בטח כשיש אפשרות לתת הזדמנות לנועם מוצ'ה. לצערו של הקשר שהגיע מאשדוד, ראו את ההבדלים בינו לבין בן שימול. גם בביטחון, גם ביציאה קדימה, גם במעורבות עם החלוץ.

בסוף, עם סגל לא באמת מלא, ללא שני הקשרים ההתקפיים המובילים וללא הבלם הטוב בישראל, בית"ר ברוב שלבי המשחק – נזכיר, בחוץ, מול יריבה מדורגת, במפעל בו בית"ר רגילה להשפיל את עצמה – הייתה טובה יותר. החזיקה יותר בכדור, עייפה את הקפריסאים. את החטיפה שהובילה לכרטיס האדום ולשער עשה טימוטי מוזי, שבקושי נגע בכדור מהרגע שנכנס.

אז האם אלמוג כהן מטורף? האם הוא גאון? האם הוא פשוט קורא את המשחק יותר טוב מכולנו? לצערי, אנחנו רק אחרי שני משחקים כדי שאוכל כבר להתלהב כמו ילד. אבל אולי בהמשך.

והאמת, עם כל הכבוד לאלמוג כהן ולשדרוג שאנחנו רואים לנגד עינינו לפחות כרגע, זה עדיין ללא קבלות אמיתיות. למרות זאת, יש מי שכן יש לו קבלות אמיתיות אותן צבר לאורך עונה שלמה – בריאן קרבאלי. שאלו לאורך העונה שעברה מה יעשה קרבאלי בלי גדראני. יש את הנחת היסוד שגדראני משפר כל אחד, אבל מבחינתי יש את הנחת היסוד שקרבאלי הוא בלם אדיר וכשהביטחון שלו נבנה הוא טוב גם ללא הגאורגי. ושלא ישתמע בשום אופן שאני רומז על משהו נגד גדראני, בלעדיו ההגנה של בית"ר סבירה עד טובה ואיתו מדהימה.

לצערו של הקולומביאני, חברו לא ניצב לצידו במרכז ההגנה. הפלא ופלא, הוא הצליח לשפר את שאר שחקני ההגנה שלידו, ניקה, סגר, השתמש בפיזיות שלו, ניהל את המשחק מאחור עם אנו בחוכמה. היה תענוג לראות את השדרוג שהוא מספק ואין ספק שהרבה מהניצחון הזה והעובדה שגם אנו יכול ללחוץ גבוה היא בזכותו, כי בלי בלם שנותן לך כזה שקט אי אפשר ללחוץ כל כך גבוה.

למזלו, קרבאלי קיבל את אור הזרקורים בפול פאוור אחרי שכבש בבעיטה החופשית. מי שזוכר, הוא בעט כדור חופשי גם במשחק הכנה שלא היה רחוק בכלל מלהיכנס. ברור שאם שועה או אצילי על המגרש הם בועטים, אבל להסתכל על בלם קולומביאני שהיה באמת חסר רזומה, חסר ביטחון וחסר מעריצים, נותן לבית"ר ניצחון מול א.א.ק לרנקה בחוץ בלי ספיגה עם שער בבעיטה חופשית. אין יותר טוב מזה.

מה הלאה? מעבר לרצון הגדול לנצח במשחק ה"בית" ולעלות שלב, אחת המטרות של אלמוג כהן היא להבין איך הוא משתמש במגנים שלו יותר, במיוחד בירדן כהן. המגן השמאלי עלה רק אחרי שבית"ר כבר צברה ביטחון, כשבעונה שעברה הוא היה קבוע רץ ומרים מהדקה הראשונה. מול הפועל ת"א הוא שמר על סתיו טוריאל, מבין למה זה לא קרה. מול לרנקה הוא שמר על שחקן שכבש שער אחד בכל העונה שעברה, מאיים בעיקר במסירות והיתרון המרכזי שלו הוא בכדורי גובה. כהן גם צריך לחבר את שלישיית שועה-אצילי-וייסמן, אבל עם הכישרון הגדול שלהם זה יבוא יותר בטבעיות לדעתי.