זהו, תם הקמפיין האירופי של בית"ר ירושלים. כרגיל, זה קרה אחרי דרמה. כרגיל, זה היה כואב. וכרגיל, זה קורה בגלל שטויות. קשה לסכם 120 דקות שהיו בחלק גדול טובות ובשאר הזמן מעצבנות ורעות. האם אני גאה בבית"ר כי עברה את לרנקה והראתה יכולת טובה נגד אוסטריה וינה? כן, אבל מה נותר חוץ מתחושת גאווה שמהולה בעצב וחוסר הכלת המצב?
לא משנה כמה פעמים בית"ר תעוף מאירופה, תמיד באותה דרך, תמיד באותו סגנון, זה קשה כל פעם מחדש לקלוט את זה. קשה לראות את הקבוצה המוכשרת הזו, עם הסגל המרשים הזה, נופלת בכושר, מאבדת ריכוז, מציגה את חסרונותיה באותה מידה שהיא מציגה את יתרונותיה.
עם התחושה הקשה, בסוף בית"ר הגיעה לווינה וניצחה 1:2. זה תמיד מאכזב לדבר על נקודות טובות, שאמורות להצדיק איזו שמחה, דווקא במפולת.
נקודה ראשונה – אלמוג כהן. בסוף, הסגנון הזה שהוא מנסה להנחיל עובד. חסרונותיו יגיעו בהמשך, אבל אני רוצה לפרגן. על אף שיש לי ביקורת נוקבת על מאמן בית"ר, נראה שבמשחק הזה הוא למד מהטעויות של המשחק הקודם. בית"ר לחצה ושלטה במחצית הראשונה, הבקיעה והרגיעה את המשחק לקראת סיומה, מה שלא קרה במשחק הראשון ועלה בשער השוויון. גם במחצית השנייה, שנפתחה בדקות טובות של אוסטריה וינה, בית"ר התעשתה, לחצה וגם הבקיעה את השני.
נקודה שנייה – עומר אצילי. עד ששפך לאגר, היה אקטיבי לאורך המשחק, נתן רגע אחד של קסם מהבלטה שלו וגם פספס הזדמנות לסגור עניין. בניגוד למשחק הראשון, אצילי היה יותר מעורב, הצליח לעמוד באינטנסיביות ולקראת הליגה נראה שמול קבוצות פחות טובות מול אוסטריה וינה יש לו בדיוק מה שצריך כדי לתת עוד 15 שערים בעונה.
נקודה שלישית – תומר יוספי. בית"ר מצאה את העשר הפותח שלה לאורך העונה הזו, אין פה שום ספק. מהרגע שיוספי נכנס, ראינו בדיוק למה הוא הגיע בקיץ. קלאס בנגיעות בכדור, משתחרר נהדר במרכז השדה, בדיוק מה שנועם מוצ'ה לא הצליח להביא. הגיע לו מאוד להבקיע או לבשל, הוא איים, מסר טוב, עבד יפה בצד ימין עם אצילי. אם יש מי שיוכל לסייע לירדן שועה בניהול המשחק, לאפשר לו לקבל את הכדור יותר קדימה – זה יוספי.
עם כל הווייב הכיפי הזה, בסוף בית"ר הפסידה. בית"ר הודחה מאירופה בדו-קרב פנדלים (כי אי אפשר לנצח בפנדלים פעמיים ברצף, כמובן) כי בדקות הרעות שלה, אוסטריה וינה חשפה את כל החולאים. הנקודות השליליות לצערי רבות, אבל בתמציתיות.
נקודה ראשונה – הנאיביות. אי אפשר עם זה יותר. אני כבר לא יכול לתת הסבר מקצועי או מנטלי לשטויות שעושה הקבוצה הזו אחרי שהיא מבקיעה. מה זו הסטלה חסרת המעצורים הזו ברגע שהקהל מתחיל לשיר "אני משוגע"? אתם שחקני כדורגל מקצוענים, מה לא הייתם בסרט הזה כבר? לא קיבלתם פלאשבק מטורף שיהפוך לסיוט ממנו תקומו בלילה בזיעה?
אני לא יודע אם להטיל את האחריות על אלמוג כהן או בוריס אנו (נגיע אליו), אבל מהבקעת השער השני, הנעת הכדור בחלק המגרש האחורי הייתה סתמית עד מסוכנת. הקישור של בית"ר בערב רע מאוד עד הכניסה של יוספי, הצלחתם לעלות ל-0:2, איפה למידת הלקחים? האופטימיות שלי היא שאלמוג כהן כן למד לקחים מהמשחק הראשון ויישם את רובם בגומלין, אז כן יש לו את הכלי הזה, אבל הקושי של בית"ר במרכז המגרש היה בולט במיוחד ולקח המון זמן לטפל בזה.
נקודה שנייה – בוריס אנו. השחקן הכי רע על הדשא בפער גדול. זו הייתה ההופעה הכי רעה שלו במדי קבוצה ישראלית, כולל גמר הגביע בו בית"ר שיתקה אותו ב-2023. אנו קשר אדיר, הוא סורק את המגרש מעולה ממרכזו והלאה, אבל בחלק האחורי הוא מתקשה מאוד. בכל פעם שקיבל את הכדור תחת לחץ, היה חשש אמיתי שיאבד, וזה מה שקרה. גם החזרה של לוקה גדראני – שהיה סולידי בהגנה ולא מספיק טוב בהנעת הכדור – לא שיפרה את זה.
אחרי הופעה כזו, בבית"ר חייבים להבין שהקמרוני יכול להצליח רק עם עוד קשר אינטנסיבי לידו, שש אמיתי. דניאל וורקו הוא אחלה של פרוספקט אבל הוא איבד אוויר בשלב מסוים וראו את זה. בקבוצה חייבים לעשות הכול כדי שיחתום קשר אחורי מפלצת, קבוצות יעשו את הסקת המסקנות לגבי אנו.
נקודה שלישית – הסגנון המקובע. מה ראינו מאלמוג כהן עד כה? לחץ, סבבה, ידענו, הכרנו. הנעת כדור מאחור בכל מחיר, סבבה, ידענו, הכרנו. ו…? מלבד כמה דקות במחצית הראשונה שבית"ר ישבה על הכדור, נראה שאין תבנית התקפה שאינה לנסות לתת 200 מסירות עד שיש שער, נראה שכדורים ארוכים הם ברירת מחדל ולא עובדים על זה ואפילו המתפרצות נראו רע.
התייצבה מול בית"ר קבוצה פחות טובה ממנה, אבל כזו שידעה לעשות התאמות תוך כדי משחק, ראתה מתי בית"ר סתם מניעה כדור ומתי ללחוץ וגם ראתה מתי בית"ר מתחילה להיכנס לקצב והצליחה לרדת אחורה. אצל אלמוג כהן אין את זה, נראה שאם תוכנית א' לא עובדת, אין תוכנית ב'.
צר לי לאכזב את כל מי שרוצה שבית"ר תשחק כמו במחצית הראשונה במשך 90 דקות – זה לא אפשרי. הכושר של השחקנים, לא רק בבית"ר אלא בכל קבוצה בארץ, לא מאפשר את זה. מול קבוצות חלשות בליגת העל, כשהתוצאה תהיה 0:3 בדקה ה-35, אז יהיה קל להוריד טיפה באינטנסיביות.
אבל בית"ר לא תפגוש קבוצה חלשה במחזור הראשון של ליגת העל, היא תפגוש את הפועל תל אביב בבלומפילד, הקבוצה שנראית הכי מוכנה בישראל יחד עם הפועל באר שבע. אם אלמוג כהן לא ימצא תוכנית ב' מול אליניב ברדה, הוא יקבל ממנו בראש וזה יהיה הרבה יותר כואב מהפנדלים מול אוסטריה וינה, בהבטחה ומניסיון. אם אחד בבית"ר קונה הפסד, גם 1:0, להפועל ת"א במחזור הראשון בגלל שהיא יותר מוכנה, שיארוז את הדברים שלו.
הקבוצה הזו חייבת לשדר שהיא צריכה אליפות, לא שהיא רוצה, שהיא צריכה אותה. שאין אף יריבה בדרך שמסוגלת לעצור אותה בדרך למטרה הזו, שיש לה כל מה שצריך גם על הקווים וגם על הדשא כדי ללמוד מכל הטעויות בקמפיין האירופי הזה, להתמודד פעם אחת עם לחץ של קונטנדרית אמיתית ולפרק את הליגה הזו.
מה דעתך על הכתבה?