הקיץ הנוכחי שוב הותיר את אוהדי מכבי תל אביב עם אותה תחושת חמיצות מוכרת מהזירה האירופית, שהסתיימה הפעם בנשירה מוקדמת בפלייאוף הקונפרנס ליג מול לוגאנו השווייצרית. מאמן הקבוצה, קני מילר, עמד מול המיקרופונים בשאריות האכזבה וניסה להסביר את המצב: "היינו רחוקים מהרמה הנדרשת בקצב הזה של האירופאיות, והעובדה שלא הצלחנו לשמור על יציבות בשני המשחקים עלתה לנו יקר. אנחנו חייבים להרים את הראש ולהתרכז מיד במה שצפוי לנו בליגה, כי שם המבחן האמיתי שלנו מתחיל".
התסריט הזה מרגיש כהעתק מדויק של קיץ 2018. אז היה זה ולדימיר איביץ' שנחת בקריית שלום עם סטנדרטים נוקשים ופנים שקועות אחרי ההדחה המוקדמת ממוקדמות הליגה האירופית, והטיח בעמדת הראיונות: "אנחנו חייבים להבין שמה שהספיק בעבר לא יספיק עכשיו. הרמה האירופית חשפה את הקצב האמיתי שלנו, ומי שלא יעבוד קשה וירוץ קדימה, לא יישאר פה".
ההיסטוריה של המועדון מחזיקה בחוק ברזל בתקופת מיטש גולדהאר: בכל פעם שמכבי תל אביב מודחת מאירופה בשלבי המוקדמות, משהו נסדק באירופה אבל מתפוצץ בגדול לטובה בזירה המקומית, כאילו כל כישלון יבשתי הופך לחומר גלם שדוחף את הקבוצה קדימה בליגה.
הטרבל של 2014/15: כשהקיץ נפתח בשבר והסתיים בכל התארים
הקיץ של 2014 נפתח תחת עננה כבדה של חוסר ודאות. מכבי תל אביב נאלצה להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית שבה אירחה את משחקי הבית שלה במסגרת המוקדמות האירופאיות בניכר עקב מבצע צוק איתן. תוסיפו לזה פציעות בסגל, עומס עצום ועזיבות של שחקני מפתח, ותקבלו את ההדחה הכואבת בשלב הפלייאוף של הליגה האירופית מול אסטרס טריפוליס היוונית בהפסד שני ללא מענה בחוץ וניצחון לא מספק של 1:3 בבלומפילד.
אולם ברגע שהאירופאיות ירדו מהפרק והקבוצה התרכזה אך ורק במסגרת המקומית תחת פאקו אייסטרן, היא הפכה למכונת כדורגל משומנת. אותה עונה הסתיימה בטרבל היסטורי וחסר תקדים בישראל, שעמד על עמוד שידרה בדמות עונת שיא פנומנלית של ערן זהבי עם 28 שערי ליגה, גיבוי מוחלט של שר ההגנה קרלוס גארסיה, ותרומה אדירה מצד שחקנים כמו שרן ייני, נוסא איגיבור ודור מיכה.
האימה של 2018/19: מהמבוכה באירופה לפער השיא
ארבע שנים חלפו, והתאונה האירופית שוב הקדימה את עונת הליגה. לאחר ההדחה במוקדמות באותה עונה, סביבת המועדון געשה והתחושה הייתה של התפרקות מתקרבת. פרשן ספורט1, אורי אוזן, תיאר אז בטור ביקורתי בוואלה את התמונה העגומה: מכבי תל אביב נראית אבודה לחלוטין בשליש הקדמי, המשחק שלה חסר תעוזה ומעוף, ואין שום סימן בשטח לכך שהקבוצה היקרה הזו יודעת לאן היא הולכת השנה תחת איביץ'.
אלא שהביקורות הללו הפכו לדלק עבור הסרבי. הצהובים יישרו קו בצורה מושלמת, רצו באכזריות לאורך כל העונה ושברו את שיא כל הזמנים כאשר לקחו את האליפות בפער שיא מפלצתי של 31 נקודות מהסגנית.
החומה של 2019/20: עפים מאירופה, שוברים את שיא הספיגות
גם בעונת 2019/20, מוקדמות הליגה האירופית סתמו את הגולל על שאיפות החורף באירופה עוד בטרם ספטמבר. ההשלכה הישירה הייתה פוקוס מוחלט על הגנת ברזל מקומית ששברה כל שיא אפשרי בתולדות הכדורגל הישראלי: הקבוצה של איביץ' ספגה 10 שערים בלבד ב-36 מחזורים ורשמה 29 משחקים ללא ספיגת שער.
האדריכלים של מבצר האינסוף הזה כללו את השוער דניאל טננבאום שקבע את שיא הדקות העולמי המדהים ללא ספיגה, רביעיית הגנה יציבה להפליא שכללה את איתן טיבי, שחר פיבן, אנדרה ז'ראלדש ואנריק סבוריט, ויחד איתם העוגן הקשוח בקישור האחורי, דן גלזר.
לקראת הדרבי: האם ההיסטוריה עומדת לחזור?
כשמסתכלים על ספרי ההיסטוריה של הדרבי התל אביבי, פתיחת העונה הנוכחית מסדרת לנו תמונת מצב שבה מכבי והפועל תל אביב מגיעות לקרב העירוני כשהן פותחות את השנה בצמרת הגבוהה ביותר ובכושר נהדר, לאחר ששתיהן הרשימו עם רביעיות במחזור האחרון.
עבור האדומים, המפגש הקרוב הוא הרבה מעבר ליוקרה עירונית. זהו מבחן עליון שבו הם ניצבים לבדם מול הרכבת הצהובה, ואם הפועל לא תצליח לקטוע הפעם את רצף התוצאות הרע בדרבי, היא תגלה על בשרה שההדחה המוקדמת של מכבי בקיץ הייתה בסך הכל אות הפתיחה לעונה דורסת ובלתי עצירה בליגה.
מה דעתך על הכתבה?