את אסופת המילים הללו צריך לפתוח בהתנצלות כנה למכבי ת"א. לא בטוח שצריך להפנות אותה ישירות למיטש גולדהאר או לכל המערכת. המקלדת הקשה והגסה הזו עם המקשים מלאי הזיזים קרעה לגזרים בשבועות האחרונים את בעל הבית מקנדה על אוזלת יד, על החלשה, על מכירה ללא קניה, על שימת כל הז'יטונים בהעפלה לשלב ליגה אירופי ועל רצון – לא מאומת – לשים את המוצר על המדף. לא זו בלבד שעד רגע זה לא התקבלה תגובתו (שכלל לא נדרשה) של הבוס, אלא שאותם בדי יוטה המקיפים את המגרש בקרית שלום, מקיפים היטב גם את מוחו הקודח של גולדהאר, עד שלא ניתן לראות דרכם את העבודה שעשה פה בשבוע האחרון סטיבן ונהרן.
ראשית, כי אין לו את הצ'ארם ובוודאי שלא את הייחוס של של ג'ורדי קרויף והוא אחרי הכל בלגי, על כל האפרוריות של המדינה הזו שתקועה בין הולנד לצרפת, ומתבוננת בערגה אל חופי בריטניה. האיש הנחית פה בזה אחר זה חיזוקים משמעותיים לקבוצה שהיה נדמה שאין בה כלום ופתאום נראה שיש בה המון. קניקובסקי בתפקיד המגשר, שחקן חסר אגו שעובד על המגרש ומשמר את הברק. איתו רואים שיש לקבוצה הזו שתי כנפיים קטלניות, פתאום רואים את הנוכחות של סוקלר ודור פרץ נמצא היכן שהוא צריך להימצא, בין רחבה לרחבה, משחק תשיעי ברציפות שבו הוא מזיז את הרשת. פתאום, רק ערן זהבי עומד בינו לבין שיא הכיבושים הרצופים שעומד רשמית על 11.
מכבי ת"א של ונהרן (טוב בסדר, גם עם הכסף של מיטש) מנעה את העזיבה של פרץ, תמרנה עם נטישה של רביבו ואבו פרחי והצליחה עם כל זה, גם להנחית לפה מגן אנגלי עם רזומה סקוטי מפואר, ועל הדרך לפרק את מכבי חיפה והפועל ב"ש ולכבוש ארבעה שערים בממוצע בכל אחד משלושת משחקי הליגה הראשונים שלה. עכשיו פתאום משווים אותה למכבי של איביץ' ותיכף של פאקו ואברם גרנט וג'רי בית הלוי. די היה לראות באיזה פאסון מכבי חגגה ניצחון סופר משמעותי ויוקרתי באצטדיון טרנר, כאילו היא עושה את זה כבדרך אגב, כאילו היא מכבי ת"א.
חייבים לזכור שלמכבי ת"א יש רצף משחקים קשים. במחזור הקרוב דרבי, אחר כך משחק בנתניה הלוהטת ואחרי פגרת הנבחרות גם בית"ר ירושלים בחוץ. המשחקים שמאתגרים אותה יהיו המשחקים היותר נוחים לה. אחר כך יבואו הטיולים ושם היא תיבחן. האם זו קבוצה לאליפות? תגידו, שאלתם את זה ברצינות?
למי שפספס, כדאי ללכת לשער הרביעי של מכבי ת"א, זה שכבש דור פרץ בגלגול לרשת אחרי החמצה של דוידה ועוד ניסיון ורפלקשן ואלף ואחת תנועות ברחבה מבלי שאף שחקן באר שבעי ינסה להפריע. אם היה מדובר בקבוצה קקיונית, זה היה חומר למשרדי חקירות, אבל מכיוון שמדובר בהפועל ב"ש, זה בדיוק מה שקרה לה מול סבאח במשחק שבו איבדה 8 מיליון יורו הכנסה נוספת בתוך מספר דקות של שבירה מוחלטת. אני צופה בשער הזה ומסתכל על ניב יהושע, שעל פניו חלפו האירועים ביעף. הוא נותן לדוידה מרחב מחיה וכשזה מחמיץ, הוא אפילו לא רץ אליו כדי להפריע בניסיון השני. הוא הולך, או מאפיסת כוחות או מאפיסת רצונות, פשוט הולך. וניב יהושע הוא אחת הרכישות המוצלחות של הפועל ב"ש העונה, נראה טוב מאוד בקמפיין המוקדם באירופה, עוד אקזיט משובח של הלוזונים. אירוע תמוה שלא מצביע בהכרח על יהושע הצעיר אלא על סף השבירה של אלופת המדינה.
ההתפרקות של באר שבע מדהימה. לצד הזזת כדור נפלאה ודומיננטיות יוצאת דופן, הקבוצה הזו תלויה בעוגנים. הברכיים של ויטור, כושר ההבקעה של זלאטנוביץ', העצבים של אליאל פרץ, השרידות הגופנית של לוקאס ונטורה ובעיקר חוסר האמונה כשהיא בלעדיהם. ראיתי בפנדל על סוקלר איך איתי רוטמן חטף בומבה בברך ואיך הקבוצה נשארה איתו – ובלעדיו – עד לסיום עם הכאבים והמוגבלות. יכול להיות שצריך להחליף בבאר שבע את המזוזות, ויכול להיות שהסגל שם פשוט לא עמוק ואת זה צריך להגיד לרן קוז'וך, לא לשמוע ממנו.
בסקוטלנד יש את סלטיק וריינג'רס, ביוון את אולימפיאקוס ופנאתינייקוס, פעם שלטו באיטליה ללא עוררין אינטר ומילאן, אך מעטות המדינות ששתי הקבוצות הבכירות בעיר המרכזית שלהן, הן שתי הקבוצות הטובות במדינה. צריך ללכת עד לסיבוב הראשון של עונת 2011/12 כדי לגלות את הפעם האחרונה שבה חילקו מכבי והפועל ת"א את המקומות 1-2 בליגה וגם אז זה נגמר באליפות סנסציונית של קרית שמונה. לא הייתה היתכנות כזו אפילו ב-2012, אז המפתיעה הייתה מכבי ת"א, והיום זו הפועל ת"א, או שאולי זו לא כלל לא הפתעה. קבוצה שהפרש השערים שלה הוא 0-7, שלא ספגה בחמישה מתשעת המשחקים שלה העונה בליגה ובאירופה, הפתיעה אולי בעונה שעברה, ומאז כבר לגמרי חזרה להיות הפועל ת"א.
מה שיפה בהפועל ת"א מלבד הקהל, התפאורה, הסינרגיה, הלכידות, המשפחתיות וכל מה שאנחנו חולמים לראות בקבוצה שאנחנו אוהדים, היא העובדה שהסגל שלה כמעט מושלם. כל שחקן רכש הוא נקודתי, הוא מדויק, הוא משנה משחק. הקהל של הפועל ת"א רוצה שיחליפו את בואטנג ולא עף על דאפה, אבל בינתיים יש להם יותר שערים מסתיו טוריאל העונה. החמצות הם חלק מהמשחק, חשוב שחלוצים יגיעו קודם למצבים, והשאר זה כבר בונוס. אם הייתי אוהד של הפועל ת"א, לא הייתי מתלונן לרגע, חוץ מאשר נגד המחשב של מנהלת הליגה ששיבץ דרבי למחזור רביעי, ועוד בין ראש השנה ליום הכיפורים.
לנצח בדוחא בלי קהל חוץ יכול להיחשב לעניין נחמד מאוד בימים כתיקונם, אבל מתחתית המקום האחרון ערב המחזור, בבית"ר ירושלים יכולים להסתפק בניצחון שמושג בעיקר בזכות טעות קשה של שוער סכנין בלבראו. שפת הגוף של שחקני בית"ר ירושלים משדרת חוסר בטחון. אצילי עושה בכל יום נתון מהמצב שלו שער, ושון וייסמן שכבש 114 שערים בכל המסגרות בקריירה שלו, עדיין תקוע על 11 שערים בליגת העל ועל שער בפנדל במשחק האירופיות בגביע הטוטו, אי שם ביולי. כל החוליה ההתקפית המפוארת לא מייצרת את התפוקה המצופה ממנה. זה יקרה כשהקבוצה תתחיל לייצר עוד נקודות ועוד יותר שקט. בירושלים, וזה מונח שם בארכיונים, קשה להסתובב עם טייטל של מועמדת לאליפות, בטח לא מהקיץ. שקודם יירגעו ויפסיקו להחזיר את אלמוג כהן למשרדים, ויתנו לקבוצה לצבור בטחון.
מכבי חיפה מבלבלת אותנו לא פחות ממכבי ת"א ולכן בינתיים, בשלב הזה, של העונה, נסתפק במילה אחת שמקצרת לא רק את השם המלא, אלא מתמצתת את הכל: ברוניניו.
העונש הכי כבד של קבוצות פאר בעיני עצמן הוא ההיסטוריה שלהן. קבוצות שלקחו אליפות בשנות ה-80, חושבות שהן יכולות לקחת אליפות בשנות ה-20 של המאה הבאה. קבוצות עם קהל, לא כזה גדול, שלא מסתפקות בהישג מקרי, אלא רוצות להנציח שורה של הישגים. לבנות שושלות.
הפועל ר"ג היא קבוצת ליגה שנייה טיפוסית. האליפות ב-1964 שמורה ביומני גבע, הגביע של 2003 הוליך אותה בחלוף עונה לליגה השלישית ואת הגביע של 2013 היא לקחה בעודה יורדת לליגה השנייה. יש לה ארון צלחות וגביעים שהרבה קבוצות בגודל שלה היו שמחות לקחת, אבל היא בשום פנים ואופן לא קבוצת ליגה על ליגיטימית. היא נקלעה לליגת העל בגלל שמכבי הרצליה – שגורלה היה דומה לו עלתה במקומה – שמטה את העליה ובני יהודה נזכרה לשחק כשהגיעה למקום האחרון. פתיחת העונה שלה צפויה, יהיה לה קשה לשרוד (בלי בית, בלי תקציב עתק), אבל שתיקח את העונה הזאת (כולל את ההכנסות מהגדולות) כדי להסתדר בעונה הבאה בליגה הלאומית ללא דאגות. הפער העצום בין קבוצות הצמרת בינן לבין עצמן, הוא פי כמה כשהן פוגשות קבוצות קצה כמו הפועל ר"ג. אתה יכול לשחק בונקר ואתה יכול לחטוף בראש, אתה בכל מקרה תגלה שהקהילה שעטפה אותך פתאום בעונת העלייה, נעלמה כלא הייתה אחרי האפיזודה.
אין פה שמץ של מילת גנאי, רק חשוב שברמת גן יהיו מפוקחים, לא ישתגעו, ולא ייצאו מכליהם בשום מצב.
מה דעתך על הכתבה?