"אני יכול להגיד שבאוקראינה חוויתי משהו לא רגיל. אמרתי לסוכן שלי. באתי מפורק מאימונים. ולא חוויתי את זה בארץ, ופתאום שחזרתי לבית"ר הרגשתי את זה שוב". כך תיאר תומר יוספי, אחרי הניצחון 1:2 על הפועל חיפה, את עצימות האימונים בבית"ר.
מעבדה פתוחה על הדשא של בית"ר ירושלים. מצד אחד, מפלצת כושר שדורסת את הליגה בספרינטים ובנתונים פיזיים חסרי תקדים. מהצד השני, קבוצה שמתפוררת בדיוק בשעון החול של חצי השעה האחרונה. זהו הניסוי הכי שאפתני ומסוכן בכדורגל הישראלי: להלביש על קבוצה מקומית משטר אימונים וקצב של אירופה בהנהגתו של אלמוג כהן. השאלה היא האם המערכת תעמוד בשדרוג האכזרי הזה, או תעלה באש בדרך.
מה השתנה על המגרש
בפברואר, עוד כמנהל מקצועי, הציבו כהן והאנליסט אופיר עמדי יעד: 120 ק"מ לקבוצה במשחק. כהן גם הודה: "אין הרבה שחקנים, במיוחד לא ישראלים, שמסוגלים לבצע כמה פעולות לחץ ברצף". במחנה האימונים היו שלושה אימונים ביום ו-14 ק"מ לשחקן ביום.
כדי להבין את הניסוי של כהן לא מספיק להסתכל על התוצאות. צריך לבדוק כמה בית"ר רצה, באיזו מהירות, וכמה פעמים היא מנסה לקחת את הכדור מהיריב. שם רואים הכי טוב את השינוי, וגם את המחיר.
התוצאות עצמן מדאיגות: ב-11 המשחקים הרשמיים הראשונים של העונה שעברה, תחת ברק יצחקי, בית"ר ניצחה שמונה פעמים. תחת כהן, באותו מספר משחקים, היו ארבעה ניצחונות וחמישה הפסדים.
אגב כך, בית"ר סובלת מפציעות לא פשוטות שעלולות להיות קשורות ישירות לעומס הרב ולקצב האימונים הגבוה שמכתיב הצוות. ניתוח המניסקוס שעבר ירדן כהן והפציעות של נאנא אנטווי וסמואל קאלו לא הגיעו בחלל ריק, והם השאירו את המאמן עם מרווח נשימה צר ורק עם חמישה שחקני הגנה כשירים. הנתונים היבשים על הדשא מספרים את ההמשך הישיר.
במדדים הפיזיים בית"ר ראשונה בליגה בכל טבלה. לפי נתוני המעקב של הליגה, בארבעת המשחקים שנמדדו היא רצה בממוצע 7,368 מטר במשחק במהירות של מעל 20 קמ"ש. היא ראשונה גם בספרינטים מעל 25 קמ"ש, וגם במדד האינטנסיביות, החלק של הריצה המהירה מכלל הריצה, עם 7.1%.
במילים פשוטות, שחקני בית"ר לא רק רצים הרבה, הם רצים מהר יותר ויותר פעמים מכל קבוצה אחרת בישראל. זה בדיוק מה שלחץ גבוה דורש: להגיע ליריב בשנייה שהכדור אצלו, ולעשות את זה שוב ושוב לאורך 90 דקות.
וזה מתורגם למגע עם היריב. בחמשת משחקי הליגה בית"ר מובילה בתיקולים, עם 18.8 למשחק לעומת 14.8 באותו שלב בעונה שעברה, והיא שלישית בעבירות.
הבעיה מתחילה עם הכדור. בית"ר לא נעשתה מסוכנת יותר: מספר הבעיטות למסגרת והמצבים הגדולים לא עלה. וכשהלחץ לא עובד, נשארים חללים גדולים מאחור. היריבות מגיעות ל-3.4 מצבים גדולים למשחק, יותר מפי שניים מבעונה שעברה. בתשעת משחקי הליגה והאירופה בית"ר ספגה שלושה שערים במחצית הראשונה ו-12 בשנייה, תשעה מהם בין הדקות 61 ו-90. תחת יצחקי החלוקה הייתה כמעט שווה.
אצילי ושועה
הבעיה של הניסוי מתחילה בשני הכוכבים. אצילי ושועה לא נחשבים לשחקני לחץ. פרשנים כבר אמרו שאי אפשר ללחוץ גבוה מהדקה הראשונה כשהם בהרכב יחד עם יוספי. בקבוצה שמובילה את הליגה בריצה מהירה, כל קילומטר שהם לא רצים נופל על הקשרים ועל המגנים. כך העומס על שאר השחקנים גדל עוד יותר, ואולי זה חלק מההסבר לקריסה בחצי השעה האחרונה.
אצילי מנסה להתאים את עצמו, אבל זה לא תמיד נראה טוב. 11 עבירות ושני צהובים בחמישה משחקי ליגה יכולים להעיד על מאמץ, וגם על איחור. התרומה בהגנה מוגבלת: בחילוצי כדור הוא רושם שניים ל-90 דקות, מקום 198 מתוך 223 שחקנים שנמדדו. והמאמץ עולה לו בחדות. הוא בועט 2.6 פעמים ל-90 דקות, לעומת 3.8 בעונה שעברה, ורק שליש מהבעיטות שלו מגיעות למסגרת, לעומת כמעט חצי. אצילי עובד יותר על המגרש, אבל הוא הרבה פחות חד מול השער.
שועה אמנם לקח חלק במשחקים במוקדמות הקונפרנס ליג, אך פתח את עונת הליגה כשהוא סוחב פציעות ומחלה. "ירדן עשה מחנה אימונים חריג, אבל אז הגיעו המחלה ועוד פציעות", הסביר כהן. בעונה שעברה הוא סיים עם 15 שערים ושמונה בישולים, והוביל את הליגה עם 2.65 מסירות מפתח למשחק. העונה, ב-145 דקות ליגה בלבד, הוא יצר שבעה מצבים, אבל לא רשם אף תיקול וניצח רק בשניים מ-18 מאבקים.
כאן בדיוק טמון המוקש הגדול של השיטה: אי אפשר לצפות מהשחקן הכי דומיננטי ויצירתי בהתקפה לכסות שטחים וללחוץ כמו אחרון הפועלים על הדשא, כי הוא פשוט לא בנוי לזה. כשמנסים לכפות עליו פרופיל אחר, מאבדים את הקסם שלו. ואם בית"ר לא תצליח ותמשיך לקרטע, כל התסכול במועדון יתפוצץ ויישען בדיוק על הנקודה הזו, על המתיחות, על הספסולים ועל ההתנגשות הבלתי נמנעת בין האופי של שועה לדרישות הנוקשות של המאמן.
איך משלבים בשיטת לחץ את אחד השחקנים הפחות אגרסיביים? אלי אוחנה הציע פתרון: "הוא יכול לשחק עם שניהם, לא חייב ללחוץ כל הזמן, לשחק נסוג יותר". כהן יצטרך לגמש את השיטה.
והמתיחות עוד לא נגמרה. שועה שיתף סטורי עם ביקורת על כך שלא פתח, ומחק אותו. אצילי פרסם פוסט תמיכה בו, וכהן הגיב: "אני אישית לא הייתי נוהג ככה". במועדון הדגישו שהיחסים בין השניים מכבדים. הערב, מול הפועל רמת גן, שועה צפוי לחזור להרכב. אם יחזור לרמה של העונה שעברה, המריבות יישכחו. אם לא, הן יחזרו מהר.
מה קרה בגראץ
באירופה, הדוגמה הקרובה היא שטורם גראץ האוסטרית. ב-2020, בתוך משבר, היא הביאה את כריסטיאן אילצר עם תוכנית לשלוש שנים וסגנון לחץ דומה, והשיטה הונהגה בכל קבוצות המועדון, מהנוער ועד הבוגרים. ב-2023/24 שטורם זכתה בדאבל ושברה את ההגמוניה של זלצבורג.
הניסוי ממשיך
התקדים הקרוב ביותר נמצא דווקא בליגה שלנו. רן קוז'וך היה התלמיד הראשון של אלמוג כהן. כהן, אז המנהל המקצועי של מכבי נתניה, קידם אותו מעוזר מאמן למאמן ראשי. את מה שלמד בנתניה אצל כהן הוא לקח לבאר שבע, ושם זה הפך ליתרון הגדול שלה: לחץ גבוה לאורך 90 דקות ואינטנסיביות יוצאת דופן. בעונה שעברה זה הביא לבאר שבע אליפות ראשונה מאז 2018. גם העונה היא שנייה רק לבית"ר בריצה המהירה.
לקוז'וך היה דבר אחד שאין לכהן: זמן. הוא הגיע לבאר שבע כהימור, במקום אגדת המועדון אליניב ברדה, בלי שאיש ציפה ממנו לאליפות מיידית. הוא בנה את השיטה בהדרגה, ורק אחר כך הגיעה הצלחת. כהן מנסה לעשות את אותו הדבר בבית"ר, קבוצה שבה הציפיות והלחץ בשחקים.
עם חזרת הפצועים וההחתמות החדשות, יהיה קל לבדוק אם השיטה נקלטת. אם עד דצמבר השערים בחצי השעה האחרונה ייעלמו, ובית"ר תהפוך את הלחץ למצבים, אלמוג כהן יקדם אותה לרמת העומסים והאינטנסיביות של הרמות הגבוהות באירופה. אם לא, אולי כדאי ללמוד משטורם, שבנתה את השיטה מלמטה: להתחיל מהנוער של בית"ר, ולגדל דור שמגיע לבוגרים כשהוא כבר רגיל לעומס.
בבית"ר אין פריבילגיה של זמן, וביציעים אין מילה כזו סבלנות. הניסוי של כהן לא יקבל הנחות מבחן. אם התוצאות לא יישרו קו עם הקילומטרז', המעבדה הזו תתפוצץ לכולם בפנים.
מה דעתך על הכתבה?