כולל הרגעים שלא מספרים עליהם: הסיבות שאלי דסה הוא מה שחסר למכבי חיפה

רגע לפני שהפמליה של נבחרת ישראל עוזבת את המלון במסעותיה בחו"ל, מתקיים טקס קבוע ונסתר מהעין, שמעיד יותר מכל על האיש שנושא את סרט הקפטן על זרועו. מי שתמיד לוקח על עצמו לאסוף מהשחקנים את הטיפים לעובדי המלון ולאנשי המשק, אלה שעובדים מסביב לשעון בשביל שחקני הנבחרת, הוא אלי דסה. מאחורי הקלעים, הרחק מאור הזרקורים, דסה פועל מתוך תפיסת עולם שרואה קודם כל את האדם.

היום (שני) הודיעה מכבי חיפה שדסה חתם במועדון לשנתיים ויצטרף לסגל באופן מיידי. הוא חוזר לליגת העל אחרי שבע שנים בהולנד וברוסיה, ובחר בהצעה של הירוקים על פני הפועל באר שבע. בחיפה, שמחפשים מנהיג כבר שנתיים, מקווים שהשחקן שזוכר את עובדי המלון לפני שהוא עולה על האוטובוס יידע לדאוג גם לכל מי שיושב לידו בחדר ההלבשה, ולא רק לקו הימני.

קפטן שלא שותק

הנכונות לעמוד בחזית ניכרת גם בבחירות שדסה עשה בקריירה. הוא לא פחד ללכת למקומות שאחרים נמנעו מהם, כמו הליגה הרוסית, החלטה שחייבה אותו להתמודד חזיתית עם מציאות גיאו-פוליטית מורכבת ועם ביקורת עוינת. כשנדרש במסיבות העיתונאים של הנבחרת לשאלות על מצבה של ישראל בעולם, הוא לא היסס להרים את הקול. רגע לפני המשחק מול שווייץ הוא הציג לעיתונאים הזרים את הנעל של נווה שוהם, הילד בן ה-8 שנחטף מקיבוץ בארי, נעל ששרדה את השריפה בבית.

"הנעל הזו שייכת לנווה שוהם. הוא ילד בן 8, ואני לא חושב שאף אחד מכם יכול לדמיין מה הסיפור מאחוריה. הילד הזה היום נמצא בעזה, יחד עם שבעה מבני משפחתו. וזה כל מה שנשאר, הנעל השמאלית שלו. אנחנו מחכים לו", אמר בקול חנוק. נווה שוחרר מהשבי זמן קצר אחר כך, ודסה נפגש איתו אחרי שחזר. גם לפני המשחק מול נורבגיה, כשמהמחנה הנורבגי נשמעה ביקורת חריפה על ישראל, דסה לא שתק: "שיראו לי איפה עזה על המפה, כי הם לא יודעים. אם הם יידעו, אז אני אקשיב להם".

מנהיג שמעצים אחרים

הלחץ בסמי עופר הוא מסוג אחר. אין בו מצלמות מכל העולם, יש בו יציעים שמחכים לטעות הבאה. אבל הדרישה דומה: לא להישבר. נדמה שבשנתיים האחרונות דווקא היציבות המנטלית היא מה שחסר למכבי חיפה כדי למצות את הפוטנציאל שלה. דסה מביא איתו מנהיגות שקטה אבל סוחפת. בכל פעם שהנבחרת מתכנסת, ולפני כל יציאה למגרש, הוא עומד מול השחקנים, מעודד אותם ונושא את הנאום שמדביק את כל החדר באנרגיות. הגדולה שלו כמנהיג היא גם ביכולת להעצים אחרים.

בניגוד לקפטנים שגונבים את ההצגה, דסה נוהג לא פעם להעביר את זכות הנאום לשחקן אחר, גם כשהוא עצמו פותח בהרכב. התכונה הזו יוצרת מעטפת חשובה לשחקנים צעירים ומוכשרים כמו ירין לוי, שעבר תקופות לא פשוטות מול הקהל וזקוק למבוגר אחראי שיחזיק אותו. החיבור הזה מזכיר את האופן שבו גל אלברמן לקח בזמנו את נטע לביא כפרויקט אישי ובנה לו את המסלול המנטלי והמקצועי לצמרת.

למרות מעמדו הבכיר, דסה רחוק מלהיות דורסני. הוא יודע לכבד את הקיים ולא ינסה לעקוף או לדרוך על המנהיגות שכבר קיימת בחדר ההלבשה. את הגישה הזו אפשר היה לראות ברגע המרגש במלון דן אכדיה, בפרידה מביברס נאתכו. דסה עמד ונשא דברים מעומק הלב, הודה לנאתכו על הדרך שסלל עבורו ועל כך שלימד אותו איך מנהיגים באמת, ודאג שהמעבר ייעשה מתוך כבוד הדדי והמשכיות טבעית.

העבר בצהוב

יש גם עניין שאוהדי חיפה לא יתעלמו ממנו: מכבי תל אביב. דסה עבר בילדותו גם במחלקת הנוער של הצהובים, ובין 2015 ל-2019 שיחק בבוגרים ארבע עונות, שבהן זכה באליפות ובשני גביעי טוטו. בחיפה מדגישים שהעבר הזה לא השפיע על ההחלטה להחתים אותו. ומבחינה מקצועית יש בו אפילו יתרון: דסה הוא אחד השחקנים הבודדים בסגל שיודעים מבפנים מה צריך כדי לזכות באליפות בישראל.

הפתרון לקו הימני

ההשפעה של דסה גם לא אמורה להיגמר בחדר ההלבשה. הוא מגיע לכרמל עם פתרון מקצועי לחור שמלווה את מכבי חיפה כבר שנים: מגן ימני שיודע לייצר בחלק ההתקפי, ולא רק לסגור את האגף. בחיפה רוצים לעבור למערך של 3-4-3, מערך שפחות התאים לילה בטאי ולזוהר זסנו, ודווקא בו דסה מרגיש בבית. בוויטסה של תומאס לטש הוא שיחק וינגבק ימני מול שלושה בלמים. בעונת 2020/21 הוא בישל 6 שערים ב-30 משחקי ליגה, ובעונה שאחריה הוסיף עוד 5. אחרי שבעה מחזורים באחת מהעונות האלה, הוא והווינגבק השמאלי מקסימיליאן ויטק כבר היו מעורבים בכ-20% משערי הקבוצה, וויטסה סיימה רביעית והגיעה לגמר הגביע.

השאלה של גיל 33

אבל צריך לומר ביושר: הרגעים האלה היו לפני חמש שנים. דסה בן 33, ובשלוש העונות בדינמו מוסקבה הוא רשם שני בישולים בעונה הראשונה, אחד בשנייה ואחד בשלישית. בעונה האחרונה בניימיכן הוא כבש שני שערים ב-26 הופעות, אבל לא היה שותף משמעותי לבישולים. גם בתקשורת הישראלית כבר נשמעו ספקות לגבי כמה הוא באמת משדרג את הקבוצה במצבו הנוכחי. ובכל זאת, מאחורי המספרים היבשים יש תמונה מורכבת יותר.

בניימיכן הוא רשם 19 מסירות מפתח ו-83% דיוק במסירות, והמסירות שלו היו שוות לפי מודלי הבישולים הצפויים כמעט שלושה בישולים, הרבה יותר ממה שהחברים שלו ניצלו בפועל. כל זה בקבוצה שסיימה שלישית, מעל טוונטה ואייאקס. ודווקא כאן נכנס היתרון הגדול שלו: דסה יכול לשחק גם בלם בשלישייה האחורית. אם הרגליים כבר לא ייקחו אותו לאורך כל הקו במשך 90 דקות, ברק בכר יוכל להזיז אותו פנימה, לבלם הימני בשלישייה, ולתת לו לנהל את ההגנה יחד עם עומרי גלזר, השוער וחברו לנבחרת, בלי לוותר על המנהיגות שלו.

מגן מדבר על מגן

אייל משומר, ששיחק יותר מעשר שנים כמגן ימני במכבי חיפה, בין 2006 ל-2017, ורשם במדיה 233 הופעות ליגה ושתי אליפויות, מכיר מבפנים את הלחץ בכרמל ואת המשקל שיש לשחקן ותיק בחדר ההלבשה. הוא נזכר ברגע שבו דקל קינן, גם הוא שחקן הגנה מנוסה, שב למכבי חיפה מאנגליה, ומשם עובר לדסה:

"אני זוכר כמה דקל היה משמעותי בשביל כולם, במיוחד בחדר ההלבשה. הוא שחקן שידע להרגיע, לתת לך ביטחון, ובמועדון כמו מכבי חיפה, שהלחץ בו הוא לפעמים בלתי אפשרי, חשוב ביותר שיהיו שחקנים מהסוג הזה. יצא לי להכיר אותו, מדובר בשחקן מאוד אינטליגנט, אחד שידע איך זה בקבוצה גדולה".

משומר יודע על מה הוא מדבר גם כשהוא מגיע לרעשים מבחוץ. בשנותיו בכרמל הוא ספג לא מעט ביקורת מהתקשורת ומהיציעים, ולמד על בשרו כמה מהר הרוח יכולה להתהפך בחיפה:

"אני חושב שהוא כבר אחרי השיא שלו, אז הוא יצטרך לסנן את הרעשים של התקשורת והיציעים במכבי חיפה, שיכולים להפוך אותך למושיע ביום אחד ולהוריד אותך ברגע… למכבי חיפה אין מנהיג אמיתי, לפחות בשנתיים האחרונות. הוא זה שיכול לעשות את ההבדל כשהדברים לא הולכים וצריך שמישהו ירים את השחקנים על הדשא".

משומר, שעמד יותר מעשור על אותו קו, לא מתחמק מהגיל, וגם דסה לא צריך להתחמק ממנו. השאלה בכרמל היא לא אם הוא עדיין השחקן מוויטסה, אלא אם הוא יכול להיות מה שהמועדון מחפש כבר שנתיים: האיש שמרים את כולם כשהמשחק לא הולך. אם זה יקרה, לא מן הנמנע שבקרוב גם סרט הקפטן של מכבי חיפה יעבור לזרוע שלו.