אלכסנדר (שורה) אובארוב סיפר בריאיון ל"ספורט אקספרס" על הטרגדיה האישית שחווה ב-2021, כשאשתו לובה הלכה לעולמה במפתיע במהלך ביקור ברוסיה. לדבריו, השניים לא ביקרו במולדתם במשך שנה וחצי בעקבות מגפת הקורונה, וכאשר התאפשר לטוס שוב, עודד אותה לנסוע לפגוש חברים. הוא עצמו נשאר בישראל בשל מחויבויותיו המקצועיות.
"לובה מעולם לא התלוננה על הבריאות שלה. יום קודם דיברנו בטלפון, אפילו הפעלנו את הווידאו, והכול היה בסדר", סיפר. "בערב היא התארחה אצל חברים שלנו, שהסיעו אותה הביתה במונית. היא אפילו הציעה להם: 'בואו אלינו, אכין לכם קפה ישראלי'. השעה הייתה כבר 23:30. הם סירבו כי היו צריכים לקום לעבודה למחרת".
למחרת, ב-2 במאי, היו אמורים להיפגש עם חברים לארוחה חגיגית, אלא שאשתו לא ענתה לטלפונים: "החברים מתקשרים אליי ואומרים: 'אנחנו לא מצליחים להשיג את לובה'. אצלנו באורחובו-זויבו יש יער ליד הבית, והיא נהגה לצאת לריצה בבוקר. בישראל היא רצה על החוף. היא הייתה מאוד ספורטיבית. אמרתי להם: 'כנראה היא רצה'. אחר כך חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני".
אובארוב ביקש מחברתה של אשתו, שהחזיקה במפתח לדירה, להגיע ולבדוק מה אירע. "היא מגיעה, כל האורות בבית דולקים, ולובה שוכבת על הרצפה", תיאר בכאב. לדבריו, מותה נגרם מקריש דם. "לא היו שום סימנים. היא עשתה ספורט, הלכה לים באופן קבוע ונסעה לרוסיה במצב רוח מצוין. אפילו פעם אחת לא אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב. אף פעם. אבל קריש דם השתחרר, וזהו. גם אמא שלה מתה בדיוק כך, בגיל 63".
כשנשאל כיצד הצליח להתמודד עם האובדן, השיב: "העבודה הצילה אותי. רק העבודה!". הוא הוסיף כי נוכחותם של ילדיו מקלה עליו: "הבן שלי גר איתי בראשון לציון, והמשפחה של הבת שלי נמצאת במרחק של כמה צעדים".
אובארוב סיפר כי החליט לקבור את אשתו בעיר הולדתו ברוסיה, וכי ביקש להיקבר לצידה בבוא היום. "כל הקרובים שלי יודעים את זה. כבר הודעתי להם. ליד ההורים שלי, שם נשאר מקום. לובה קבורה לידם. איפה עוד?".
שוער העבר הודה כי האובדן גם שינה את יחסו לדת: "בדירה בישראל יש תמונה של לובה על השולחן וגם על המקרר. זה בכלל לא מכביד עליי. אני מדליק נרות ומציין תאריכים. אבל לכנסייה אני כבר לא נכנס. גם לובה וגם חברה שלה אולה היו הולכות לכנסייה באופן קבוע. ואלוהים לקח אותן. אני שואל את עצמי: למה הוא שומר על האנשים הרעים ולוקח את הטובים? איפה הצדק?"
כשנשאל אם הוא שוקל להינשא בשנית, השיב: "אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה. אי אפשר לומר 'לעולם לא', אבל אני בן 66, ובגיל הזה קשה להתחתן. אין אנשים מתאימים, וגם אין לי רצון לכך".
מה דעתך על הכתבה?