על האש
אלה היו 10 ימים של הפגנת עוצמה מצד הפועל תל אביב. זה התחיל עם הזכייה בגביע הטוטו על חשבון היריבה העירונית מכבי תל אביב, נמשך בניצחון על מכבי חיפה ששמר על מאזן ביתי מושלם והסתיים אמש (ראשון) בטרנר עם 0:1 דרמטי על האלופה הפועל באר שבע ועלייה למקום הראשון אחרי יותר מחמש שנים. ועוצמה היא מילת המפתח כאן.
הפועל תל אביב נבנתה מראש כדי להתמודד עם הפועל באר שבע. הקישור בנגב בראשות לוקאס ונטורה היווה תו תקן. אז האדומים מתל אביב בנו מרכז שדה פיזי וקשוח עם פלקאו ואנדריאן קרייב מיד אחרי העלייה מהלאומית, הוסיפו לו גיבוי אחורי בדמות פרנן מאיימבו וצ'יקו ותוך כדי תנועה דאגו לאטום גם מהצדדים עם מרקוס קוקו שהגיע בינואר ויאניק ללינדאל שהצטרף בתחילת העונה הנוכחית. קו מאז'ינו של שישה זרים. ובמקרה שמישהו מצליח לעבור אותם, מחכה להם השוער הטוב בליגה בתור תחנה אחרונה.
העוצמה הזו מאפשרת להפועל תל אביב לקרוא תיגר אמיתי על האליפות. לא רק שהיא ממעטת לספוג, היא מאפשרת ליריבות שלה מספר מועט של מצבים. הקבוצה של רן קוז'וך כבשה 10 שערים במשחק וחצי, אבל אליניב ברדה הגביל אותה להזדמנות וחצי בניצחון טקטי משובח. וכשלא סופגים, הכול פשוט יותר. מספיק מהלך מוצלח אחד כדי לנצח, בהתאם למסורת של הפועל תל אביב.
על הדרך
רבות דובר על לקיחת האחריות מצד ברק בכר אחרי ההתפרקות מול מכבי נתניה, אבל הוא בסך הכול הקדים תרופה למכה. אחרי שתי השפלות ביתיות ושלושה הפסדים רצופים, הפרידה הייתה מתרחשת גם בלי ההודאה בכישלון בשידור חי. היא הייתה בלתי נמנעת. בכר הוציא את הערמונים מהאש עבור המועדון, אבל האש עדיין בוערת. הבעיה של מכבי חיפה עמוקה יותר מעמדת המאמן. מול המצלמות היה צריך לעמוד לצדו לפחות אדם אחד נוסף.
כי זו עונה שנייה ברציפות שמכבי חיפה מחליפה מאמן עוד בסיבוב הראשון. דייגו פלורס פוטר אחרי הפסד ביתי למכבי נתניה והיה השני בליגה בעונה שעברה ששוחרר מתפקידו (שבוע אחרי סלובודן דראפיץ' מבני ריינה) והפעם בכר התפטר בעצמו אחרי תבוסה ביתית מול אותה נתניה והפך למאמן הראשון העונה שנפרד מקבוצתו. את שניהם מינה ליאור רפאלוב. העונה גם הגדיל לעשות: לא רק שהביא את כל השחקנים, הוא גם בחר למאמן את הצוות (פרט לעוזר דוד מרטן) וכפה עליו שיטה שלא מתאימה – לא לבכר ולא לחומר הקיים.
לוח המשחקים הנוח סידר רצף ניצחונות שעזר למכור אשליה – מילה שחזרה כאן לא מעט בהקשר של מכבי חיפה. דווקא במחצית הראשונה מול הפועל באר שבע, זו שהסתיימה ב-0:0 והורידה את הירוקים אופטימיים למחצית כמוליכי הטבלה, נראה היה שהמטרה היחידה היא רק לתחזק את האשליה הזו ככל הניתן. אלא שאז הכול התפוצץ. ובמכבי חיפה זה קורה בבום. אין הפסדים קטנים, יש מפלות. סקנדל או פסטיבל.
הטעות המקורית הייתה בחזרה של בכר בצוותא עם רפאלוב. השניים אולי שיפרו את היחסים ביניהם בקיץ, אבל יחד זה לא יכול היה לעבוד. עם פיטוריו של פלורס, גם רפאלוב היה צריך לזוז. בטח לא לקבל את הקידום מראש מערך הסקאוטינג למנהל מקצועי. השילוב המאולץ הכניס את מכבי חיפה לסחרור שהסתיים בלי כרטיס לאירופה. עונה שנייה כזו, והרצון להעניק ליעקב שחר תהילה נוספת לפני סיום, עלול להתחלף בהחזרת המועדון 45 שנים לאחור. לימים שעוד לפני כניסתו כספונסר. כשמכבי חיפה הייתה לא רלוונטית.
על הדבש
25,505 צופים היו בשבת שעברה בטדי, וראו שער שוויון של עירוני קרית שמונה לאחר פנדל תמוה בתוספת הזמן מול בית"ר ירושלים. 24,376 צופים נכחו ביום שישי האחרון בבלומפילד וקיבלו גם הם דרמה בתוספת, כשאיתן טיבי השווה עבור מכבי פתח תקוה מול האקסית המיתולוגית מכבי תל אביב. שני משחקי צהריים שהביאו יחד כמעט 50 אלף צופים ובהם ילדים רבים שהם דור העתיד של הקהל הישראלי.
גם לאחר פגרת הנבחרות נקבל משחק ביום שישי ועוד אחד בשבת בצהריים, והדבר יחזור על עצמו גם במחזורים הבאים. טוב שכך, והלוואי שזה יימשך גם בשעון הקיץ. אם חם, לא חייבים לשחק ב-15:00, אפשר גם ב-17:00. ואם זה בגלל הטוטו, אז חלאס. המהלך הוכיח את עצמו כבר בעונה שעברה. תחשבו על האוהדים והקבוצות ולא על המהמרים.
על העוקץ
בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב היו שמחות להתחלף. בית"ר הייתה מקבלת ברצון את ההתקפה הזורמת של מכבי, שמצידה הייתה מתברכת בצמד הבלמים של בית"ר. הקבוצה של קני מילר לא סופגת בצרורות (10 שערים ב-10 מחזורים; ההגנה הרביעית בטיבה בליגה), אבל בכל זאת נפרצת בקלות יתרה. השילוב בין מוחמד עלי קמארה לרז שלמה לא עובד, ואין להם גיבוי גם מאופק מליקה בין הקורות.
ההגנה הצהובה זקוקה למישהו שיעשה סדר. במקום לחשוב על שחקן כנף נוסף בינואר, רצוי לאתר בלם זר שיוכל לתפוס פיקוד על החוליה האחורית, כפי שעשה לוקה גדראני מהרגע שהגיע לבית"ר בעונה הקודמת. קמארה הוא בטח לא המבוגר האחראי. הוא משחק ביהירות שאפיינה את עבדולאי סק בעונתו האחרונה במכבי חיפה, רק בלי קבלות לפני כן.
מכבי תל אביב כבשה 10 שערים יותר מהפועל תל אביב ו-9 יותר מהפועל באר שבע. את שתיהן היא גם הביסה 1:4 בהפרש של שבוע. מבחינה התקפית, גם אם היא תלויה מאוד בשערים של דור פרץ ובכושר של הליו וארלה, מדובר בקבוצה המגוונת והאקספולסיבית ביותר כרגע. אבל קשה לזכות באליפות בלי הגנה יציבה. בית"ר שילמה מחיר בעונה שעברה על הברדק שהיה בחלק האחורי במחזורי הפתיחה. מילר לא רוצה להגיע למצב שגם הוא ייזכר בסוף מאי באותו 2:2 בצהרי שישי מול מכבי פתח תקוה.
מה דעתך על הכתבה?