בגיל 45, שבע שנים אחרי שפרש מכדורגל במדי הפועל ירושלים, הוא נראה שונה לגמרי, אבל המבטים ברחוב לא מרפים. ואם חשבתם שעידן טל אוהב להתרפק על הרגעים ההם, על האליפויות במכבי חיפה, על המשחקים באנגליה, אתם טועים. "ואני אגיד לך למה", הוא פותח את הראיון. "כי כנראה שאם הייתי מסתכל אחורה ויכול להחליט לא הייתי משחק כדורגל. הייתי בוחר לא לשחק".
המשפט הזה הוא לא מהפה לחוץ. טל באמת מאמין בזה ועושה רושם שהיה מעדיף לבלות את זמנו בישיבה במקום במחנה אימונים של הנבחרת הצעירה, בשיעור תורה במקום משחק של הנבחרת. אבל זה לא קרה, כי בתקופה ההיא טל היה רחוק מהדת, מהכיפה השחורה והציצית שיושבת מתחת לגזרה הדקה.
אני מנסה להבין את המשמעות. "אם הייתי מבין את המשמעות של שבת אז, אוי, הכל היה אחרת", הוא מסביר. "קשה להסביר דבר כזה במילים, צריך להרגיש את זה, מבחינה רוחנית אני מתכוון. אם לא לומדים ומבינים מהי שבת, מהי התפיסה ומהי שבת בשביל המשפחה, אי אפשר להבין למה אם הייתי יכול לבחור, לא הייתי חוזר אחורה לקריירה הזאת. אנשים עושים שבת בים, אני מעדיף את השבת שלי אחרת".
אני שואל אותו על הנקודה הזאת, שבה הוא חזר בתשובה והוא כאילו מתמלא גאווה. "חיפשתי משמעות, משמעות אמיתית. שאלתי את עצמי מה אני עושה פה. כי רגע, הכל רק כסף וכסף ולרדוף אחרי דברים בחיים? אתה לא רוצה לרדוף אחרי דברים, מה שאתה באמת רוצה זה נחת רוח. אפשר להשיג דברים גם בדרך של שלווה, בדרך נבונה. יש כאלה שחושבים שזה העיקר שלהם, העניין הגשמי. אז עסקים, עסקים ועסקים, וכל אחד והדרך שלו – אבל יש דרך לעשות את הדברים גם כשאתה יהודי שומר מצוות. ליהודי יש חוקים, גוי יכול לעשות מה שהוא רוצה כל השבוע, אבל יהודי מתנהל אחרת. זה לטובתנו, לא סתם אנחנו חיים ככה. שרדנו יותר מ-3,000 שנה בדרך הזאת. זאת לא תשובה מספיק טובה?".
טל, תודה ששאלתם, נולד בבאר שבע של עידן פחות מוצלח ופילס את דרכו לטופ דרך הפועל ירושלים, עד להצלחה במכבי חיפה (שלוש אליפויות רצופות, 13 שערים ותואר "שחקן העונה" של עיתון "מעריב" בעונה השניה), בית"ר ירושלים, וקריירה אירופית מרשימה יחסית לשחקן ישראלי – מרידה, אברטון, ראיו ואיקאנו ובולטון ("הטוב ביותר ששיחקתי נגדו – זינדין זידאן. הטוב ביותר ששיחקתי איתו – פול גאסקוין, במדי אברטון, כשהוא לקראת הסוף").
ההתרפקות על העבר פחות מעניינת אותו. היום השיער מאפיר, הכיפה יושבת חזק על הראש. אבל גם התהליך הזה לא היה פשוט. "ציצית זה היה החלק הקל בתשובה שלי, כי לא רואים כלום", הוא מסביר. "כיפה, מבחינת התורה, זה לא עניין גדול. זה סממן, אבל אין לו חשיבות גדולה. ציצית היא חשובה יותר. אז במשך שנים אנשים שאלו אותי מה קורה כשראו את הכיפה על השיער, כשהגיעה בשלב מאוחר יותר. בעצם, עד היום שואלים. אז אני עונה שהשיער שלי התחלף, שהוא כבר לא שחור כמו פעם בגלל הגנים".
והכיפה?
"כששואלים אני עונה באחת משתיים: או בבדיחותא, שאני 'סוף סוף מרגיש יהודי' וכאלה, או בצורה רצינית, מספר על התהליך עצמו. תלוי מי שואל".
לאחרונה טל פתח במחאה. לכדורגלן השני שעומד לצדו קוראים אסי טובי, שהתראיין כאן בסוף השבוע וסיפר על תהליך התשובה שלו. "אני ועוד הרבה אנשים אחרים רוצים לעצור את הכדורגל", הוא מסביר. "זה אבסורד, אבל אנשים לוקחים לעצמם תפקידים בכירים בממשלה ולא מבינים מה האחריות שלהם לגבי הכדורגל. כלומר, אם זה מגיע לפוליטיקה, יש אפשרות לשנות ולא עושים את זה – זו בעיה. כי מישהו ייתן על זה את הדין בסופו של דבר. אם תשאל את הראש, אז הכל פוליטי. עוד לא הבנת למה לא מגיעים כאן לטורניר גדול?".
כי אין פה כדורגל. אתה בטח תספר לי שזה בגלל השבת.
"אם עד עכשיו לא הבנו ש-70 שנה מנסים להגיע למפעלים גדולים ולא מצליחים, אז אולי נשנה את הדרך ונקבל עזרה משמיים. אנשים לא מבינים את המשמעות של זה. חלקם הגדול מבינים מה המשמעות של כסף, אבל לא מבינים את המשמעות הרוחנית. פעם, גם אני לא הבנתי מה זה שבת. כשלומדים לעומק, כשרוצים לדעת, מבינים. יש ספר הוראות יצרן".
והספר הזה אומר לא לראות טלוויזיה וכדורגל.
"יש לי טלוויזיה בבית, אבל אני לא רואה. לא כולם מתחזקים באותה דקה. אשתי בעניין, אבל יש לי ילדים שעוברים תהליך, אבל בקצב שלהם. הם ילדים טובים וזה הכי חשוב מבחינתי. מה אני כן רואה? אני אוהב את הצ'מפיונס ליג".
ומה עם כדורגל ישראלי?
"הצ'מפיונס זה כדורגל. בוא לא ניכנס לכדורגל ישראלי. מעדיף שאנשים לא ייפגעו. כדורגל מעניין אותי, אבל בדרך שלי".
69 הופעות וחמישה שערים יש לטל בנבחרת, אבל כל מה שמעניין אותו, זה לגרוס את הגמרא ולהגיע לתובנות שממלאות אותו מבחינה רוחנית. הכיפה השחורה על ראשו מסמלת רק תהליך. "אני לא מתכחש למה שהיה אז, במכבי חיפה, בבית"ר, באנגליה".
והתחלת קריירת אימון בהפועל ירושלים. זה נגמר מהר מאוד.
"כל אדם עובר תהליך. אני שמח שעברתי את התהליך, אחרת לא הייתי מגיע למה שהגעתי עכשיו. הייתי צריך לעבור את הדברים האלה כדי להגיע לזה".
וזה מוביל אותי לשאלה הבאה. למה הפסקת לאמן?
"היו אז בעלים אחרים, לא הסתדר. אחרי הפועל ירושלים עוד הפעלתי בתי ספר מטעם בית"ר. כל מה שקשור למחלקת הנוער, ממש לא מגעיל אותי. אני נגעל מהפוליטיקה וחוסר המקצועיות בקבוצות הבוגרים. מי שיכול לשפר את זה, אז נהדר. אבל הם ממשיכים בקומבינות ובשטויות. אנשים חושבים שלא רואים, אבל רואים הכל. תאמין לי שרואים".
בכלל זה אתה לא שם?
"בגלל זה אני אומר עד היום שהכל לטובה. טוב שעזבתי את הפועל ירושלים. אני לא מתחרט וגאה על מה שעשיתי. לא עשיתי דווקא למישהו. גם לא גדלתי על ענייני דת. אבל אנשים משתנים עם הזמן. ואני הבנתי שזה לא בשבילי".
רוני לוי רצה אותך בבית"ר. למה לא הלכת איתו?
"כנראה שבורא עולם לא רצה שאהיה שם. התחלתי דרך מסוימת. היום, כסף זה דבר חשוב, ואני מתנסח בעדינות, אבל לא בכל מחיר. היום דברים שקשורים לכסף בשבת, אני לא נוגע. זה באמת לא קשור לסכום. גם אם הייתי עני או עשיר, לא הייתי מחליט אחרת. מאוד רציתי לעבור עם רוני, אבל השבת הכריעה. אני עובד היום בווינגייט, מעביר קורסים של מדריכי כדורגל. וטוב לי עם זה. יש דברים הרבה יותר חשובים מזה".
מה למשל?
"חינוך ילדים. אני עובד בבית ספר כבר שנים, בקריית הנוער בבית וגן".
קשה לך להתנתק מהמגרש, הא?
"נשאר, אבל בצד הרוחני. אני לא רחוק מבית וגן, אבל כל כך שמח כי זה בית ספר דתי".
ומה השוני לעומת בית ספר רגיל?
"ערכי, סדר יום שונה. הגישה של לימודים בבית ספר דתי היא שונה. התפילה בבוקר, הכל שונה. לא כך גדלתי. היום אני מחובר לזה. אלה השורשים שלנו, התרבות האמיתית. וגם כאן, דרך ארץ קודמת לתורה. היום אני מרגיש סיפוק מלא. מלא באמת".
פתאום שכחת את האליפות האבודה בהפרש שערים, למכבי תל אביב.
"עונה מטורפת. דברים שלא קשורים לכדורגל ניצחו. זה אבסורד, אבל להפוך משחק חוץ למשחק בית? מכבי תל אביב הייתה צריכה לשחק באורווה, אבל שיחקה באצטדיון רמת גן. רק במדינת ישראל יכול לקרות דבר כזה, כאילו באישור של יענקל'ה. לא משנים ביתיות במשחק אליפות. אבל עזוב, כבר שכחתי. עם הילדים בבית הספר, זכיתי באליפות אמיתית".
מה דעתך על הכתבה?