הפקולטה לניהול: ברק בכר יכול להפוך למאמן הכי גדול שהיה כאן

שלוש שנים תחתיו זאת חתיכת תקופה. העוזרים סביבו, אותם בחר בפינצטה, יודעים את זה. הוא לא ממהר להחליף אותם. אלה שעוזבים אותו, מתקדמים בדרך כלל לשורה הראשונה. אלא שממשיכים איתו, זוללים תארים.

יש הרבה מאמנים מצליחים בישראל, אבל אין הרבה מאמנים מהסוג שממנו קורץ ברק בכר. כשהוא מחייך אליך, תדע שאתה בכיוון הנכון. כשהפנים חתומות, אתה כנראה תחת זכוכית מגדלת. ובכל זאת, שחקנים ואנשים שעבדו ועובדים איתו עימם שוחחנו לקראת אחד המשחקים הכי משמעותיים בקריירה שלו, מצאו נוסחה אחידה שממנה עשוי החומר הזה וגם קווים מקבילים רבים, שבמובן מסוים עשויים להפוך את מה שהוא עושה במכבי חיפה לגדול יותר ממה שעשה בעונת האליפות הראשונה בהפועל באר שבע.

את באר שבע ליוויתי מעליית הליגה הנהדרת שלה, דרך השנים הקשות, עד החגיגות של עונת האליפות הראשונה. את מכבי חיפה כעשור. עידן העמה יעמיק עבר דרך שנים קשות במדבר, עידן בכר במכבי חיפה הגיע אחרי עשור קשה של אכזבות, אבל לשני העידנים הללו היו קווים מקבילים ואותה שיטת עבודה: בכר לקח את הקבוצות של אלישע לוי ומרקו בלבול כשהן במגמת עליה והפך אותן לקבוצות שמרתיעות את מכבי תל אביב בעזרת חיזוק נכון ופגיעה בזרים הנכונים.

שלוש שנים כאלה, בבית הספר לניהול של בכר, עבר עמיר נוסבאום. הראשון היה מגן ימני, השני שמאלי, אבל נקודות ההשקה בניהם פוגשות את נוסבאום במקום שבו התחיל מאמן מכבי חיפה. בעונה הבאה נוסבאום צפוי לעשות מסלול דומה בקריית שמונה והעתיד נראה ורוד, אבל כשהוא שומע בכר, הוא שם את עצמו בצד הדרך. הוא יודע היטב ששלוש שנים תחתיו חשפו עבורו שיטת עבודה שלמה. שרון מימר, אליו נגיע בהמשך, עבד איתו רק חצי שנה לפני שקיבל את כפר סבא. אצל נוסבאום הדרך הייתה דומה. הוא קיבל את בית"ר ת"א בת ים וקרש קפיצה לקבוצה שבה קובי רפואה עשה כמעט את הבלתי ייאמן. גם הוא, במבט לאחור, מוצא שיטת עבודה דומה בין שתי הקבוצות של בכר. "וזה קורה כי ברק הוא איש שידע להקיף את עצמו בצוות טוב מצד אחד", הוא מחמיא לא רק לעצמו. "ומצד שני, הוא אחד שיודע להאציל סמכויות. הוא לא סוליסט באופי שלו. אצלו, כל אחד מקבל את המקום שלו. הוא מאוד סומך על האנשים שלו ונותן לכל אחד תחושה שהוא מרגיש שייך. ההצלחה שלו מאוד לא מפתיעה אותי".

לפני שנצלול לסיפור שלו בבאר שבע, להבנה מה קרה שם שהביא אליפות ומה עושה את מכבי חיפה שלו למועמדת העיקרית לתואר העונה, צלצלנו למימר. חזרתי איתו לאימון הבכורה, עם בכר, בחוף הים בקיסריה. אז הוא חזר מארצות הברית וההחלטה להצטרף לצוות שלו לא הייתה קלה, אחרי שפילס את דרכו כמאמן ראשי בראשון לציון. דבר אחד הוא זוכר היטב. "אחד הדברים הטובים של ברק זה שהוא גאון בניהול מערכת", הוא מתחבר לשיחה עם נוסבאום. "הוא נותן מרווח לכל אחד ואחד מהרגע הראשון, מהבעלים ועד אחרון האנשים – כולם מאמינים בו. הוא יודע להוציא מהצוות 100 אחוז, והסוד: ברק הוא אדם שסוחף אחריו".

עד עכשיו לא דיברנו על טקטיקה ועל ניהול משחק. כי קודם כל, אומרים לנו בסביבתו, בכר הוא מנהל טוב. למורה הדרך קוראים רן בן שמעון. הוא אימן אותו וממנו שאב לא מעט ממה שהוא מבין היום. "יש לו אינטיליגנציה מאוד גבוהה, הוא ידע ללקט ממאמנים שאימנו אותו את העיקר. זה מה שעושה אותו מאמן טוב. הוא למד הרבה מרן, זה נכון. אבל לא חושב שיש לו איזה גורו בחו"ל", מסכם מימר.

הקווים שמונים אנשי הצוות שסביבו ברורים: ברק מצליח, הם אומרים, כי הוא גורם לך לרצות שהוא יצליח. וזאת, הם אומרים, המעלה הכי בולטת שלו. בכר הוא "חיית שטח", יודע לנהל משחק בצורה טובה, קולט דברים מהר, יודע להיות מגוון ברמה הגבוהה ביותר. "לגיל יש יתרונות וחסרונות", מנמק אחד ממקורביו את העובדה שמדובר במאמן עתיר הישגים בן 41. "מצד אחד הוא לא בא לבאר שבע עם ניסיון, אבל הוא גם לא בא שחוק והיה רעב להצליח".

ובכל זאת, חייבים לשאול: האם בכר היה מביא אליפויות לולא המאמנים שהגיעו קודם לכן היו מכינים עבורו את הקרקע היציבה בעזרת הזרים הטובים בישראל? בבאר שבע, ג'ון אוגו, אובידיו הובאן ואנתוני וואקמה היו ירושה שהשאיר לו אלישע לוי (וואקמה סיכם בתקופתו והגיע בתקופת בכר) והיוו בסיס להצלחה. הוא תיבל אותה עם ויטור ובהמשך גם ז'וסואה הגיע והשאיר ירושה לאבוקסיס. בחיפה השאירו לו ירושה צנועה יותר: מאבוקה, שרי ו-ווילדסחוט. בשני המקרים, בכר ידע לתבל את הירושה הזאת בתבלין הנכון. בחיפה סיפרו השבוע שבכר רצה להחתים את דוניו בהפועל באר שבע. הוא דחף כל העת להחתים את פלאניץ' ואת רודריגס הכיר עוזרו, גיא צרפתי, מהימים במכבי תל אביב. כל שחקן שהביא, התאים בדיוק למדד היעילות שלו. גל אלברמן והסקאוטים לוקחים חלק מהותי בהחלטות. בכר לא חוסם איש, אבל הוא תמיד יהיה החותמת האחרונה, יצפה פעם נוספת לפני שהוא נותן אישור. חלק מההחלטות הוא מקבל בעזרת הנתונים שמוסר לו אדם דיוויד, לשעבר אנליסט בהפועל. 

"אם תכתוב שההצלחה שלו היא ביכולת להביא זרים טובים ולהשאיר את הקיימים, תעשה לו עוול, כי התכונה העיקרית שלו היא שהוא מסוגל ללכד את כולם סביבו", אמר השבוע מקורב למאמן. אז כתבנו ופנינו שוב לנוסבאום, שמוצא שוב קווים מקבילים. "ברק הוא בעצם הערך המוסף, התבלין הסופי, לשני המועדונים שהיו במגמת עליה. בשתי הקבוצות הוא לא עשה מהפכות יוצאות דופן, אלא רק נתן את הטאצ' הסופי".

רגע לפני מכבי תל אביב, בבאר שבע חוזרים איתנו במנהרת הזמן. דצמבר 2015. שם, הם אומרים, זה היה הרגע הכי גדול של בכר, רגע מכונן שהפך את באר שבע ממאיימת לקבוצה אלופה ואת הקריירה שלו לשונה לגמרי. בפתיחת העונה היא מוצאת את עצמה נכנעת לשער של זהבי, אבל סמוך למחצית העונה, היא מגיעה לבלומפילד. ברדה עם הראש, מליקסון עם פעולה נהדרת ודסה רק מצמק. "וזה נתן לכל המערכת להבין שאנחנו שם", משחזר מימר. "כי הניצחון על מכבי ת"א בבלומפילד היה מחסום שהיה לקבוצה הזאת בשנים עברו. אחרי ההפסד לשער של זהבי, אמרו עלינו שאנחנו טובים, אבל לא מספיק טובים. אחרי המשחק השני אמרנו: אנחנו הולכים לאליפות. זה נתן את החותמת לעונה היסטורית של ברק".

אבל יש גם חלק פחות נעים בכתבה הזאת, זה שקרה אחרי שתי האליפויות בהן זכה איתו נוסבאום, הרבה אחרי שמימר נטש רגע לפני האליפות הראשונה. זה קרה בחודש שלפני הסערה ההיא, שבעקבותיה בכר עזב את באר שבע. היחסים עם אלונה ברקת, מספרים בבאר שבע, עלו על שרטון. היא לא יכלה לראות את הקבוצה ההיא ונתנה לבכר את התחושה שהוא צריך לצלצל. הטלפון הגיע בזמן שישבה עם אסי רחמים בתל אביב. "כשאתה עובד תקופה כל כך ארוכה, יש גם שחיקה. קשה לייצר הצלחות לאורך זמן, אז מן הסתם בשנה האחרונה היו פחות הצלחות הדברים עם אלונה הלכו קצת פחות חלק", מודה נוסבאום. "אבל זה קטן לעומת התקופה ההיא. הוא ישחזר אותה גם במכבי חיפה ויעזוב אותה רק אחרי שירגיש מיצוי מוחלט. החוזה? זה רק עניין של זמן עד שיודיעו שייחתם".

אבל זה לא רק העניין הזה, שהפריע בבאר שבע. שם מספרים על מחלוקת גדולה עם ברקת בנוגע לנושאים מקצועיים, מה שהוביל לתחושת המיצוי. הם נפגשו, בכר קיבל הבטחה שיפוצה כל עוד לא ימצא קבוצה וכך, בלחיצת יד, שני הצדדים קיבלו את מה שמגיע להם: בכר פיצוי כספי על תקופה היסטורית, ברקת קצת שקט תעשייתי לפני שהיא עומדת להודיע על עזיבה וחזרה לקבוצה. אבל זה כבר סיפור לסמסטר ב'.

אנחנו עדיין בבכר. התקדמנו לשחקנים. על כר הדשא בכפר גלים, מספרים לנו סיפור דומה. בכר הוא לא דיקטטור, הם מעידים, אבל מספרים שיש לו קווים אדומים. "הוא יודע לשמור על דיסטאנס, לא מחבק כל היום, אבל מתי שצריך הוא נותן מילה טובה ויחס אישי", מספר אחד מהם. "בסוף שחקנים מעריכים אותו כי היושר המקצועי הוא הכי חשוב. הוא לא מהסוג שינסה לערבב אותך, גם אם הוא חושב על משהו הוא יעשה את זה בצורה חכמה. לא דופק על השולחן, לא מתנשא, אבל גם לא מתחת לגובה העיניים. הוא עושה שיחות אישיות רק כשצריך. כשצריך להושיב מישהו על הספסל, הוא יושיב. כשמדובר בהצלחה שלו, בהצלחה שלנו, הוא לא רואה אף אחד ממטר".

הצוות המקצועי מבאר שבע הלך איתו גם לחיפה. גיא צרפתי, דרור שמשון וגיא ויזינגר עושים המון עבודה שחורה. בכר יודע לפרגן להם. המסר הוא אחיד: בלעדיכם, אין אליפות למכבי חיפה. הם אוהבים את זה. איתן עזריה ודני ענבר מסייעים לשחקנים מסביב. גם להם מועבר מסר דומה. "אין איש במכבי חיפה שלא מרגיש הכי קרוב אליו וזאת כנראה הגדולה שלו", מספרים בחיפה.

הערב (ראשון ב-20:30), בכר חוזר שוב לדצמבר 2015, אבל מעמדה שונה לגמרי. ניצחון על מכבי תל אביב, והאליפות בכיס שלו. הפסד יכול לסבך את הסיפור. אף אחד במכבי חיפה לא חושב על תסריט אחר. אובדן אליפות יסיר לא רק את הבמות בדדו, אלא גם את האמון שמשהו באמת מסוגל להשתנות. אף אחד כאן לא מדבר על חוסר מזל. בכר גרם לכל המערכת להבין שהעונה זאת העונה. ברדה ומליקסון לא יהיו שם בשבילו, אלא עשרות אלפים שרובם יושבים בבית וכוססים ציפורניים. זאת אווירה חדשה, שלא הייתה כבר עשור בכרמל. אם בכר יגמור את העונה על הכתפיים, הוא יסלול לעצמו את הדרך כדי להיות אחד המאמנים הגדולים שהיו כאן. ואולי, כפי שטוענים בסביבתו, הוא יוכל להפוך גם לגדול ביותר.