שעיר לעזאזל: מדוע חוגג מפקיד את בית"ר בידי אוחנה?

הקיץ בשיאו. גביע הטוטו מתחיל בעוד שלושה שבועות. הפועל תל אביב והפועל באר שבע כבר סגרו את הסגל. הפועל ירושלים, הפועל חדרה ומ.ס אשדוד נערכות. מכבי חיפה כבר שיחקה משחק רשמי ראשון. מכבי תל אביב מסמנת מטרות. אפילו בני יהודה מהלאומית מביאה אותה ברכש. ורק קבוצה אחת בשקט. מה זה בשקט? אתמול (חמישי) חתם השחקן השני בלבד שהצטרף לבית"ר ירושלים בקיץ הזה. מדובר באדווין גיאסי, שמצטרף לעמית כהן – לא בדיוק הרכש הנוצץ ביותר שאפשר לדמיין – שחקן התקפה עם יבול לא מרשים על המגרש ושלל סיפורים מחוצה לו.

בינתיים, בית"ר מככבת דווקא ברשימת הנוטשים ונראה שהיא נחלשה ביחס לשנה שעברה. וכשמדובר במועדון שכמעט אף מאמן בו לא החזיק מעמד עונה שלמה מאז 2015/16, ועכשיו יש לו מאמן זר שאיש לא באמת יודע מה טיבו (אז מה אם קוראים לו "קומאן") – קשה להיות אופטימיים. בינתיים, לא נעים להגיד, נראה שהפועל ירושלים עובדת בצורה הרבה יותר חכמה. איזה מביך יהיה אם בית"ר תגמור מתחת ליריבה העירונית, דבר שלא קרה מזה – ובכן, 30 שנה.

יש דבר מאוד יפה בבית"ר ירושלים של ה-30 שנה האחרונות. זה האופי של המועדון, והכוונה היא לא לכך שהאופי יפה, אלא לכך שהמועדון שומר על האופי שלו. לטוב ולרע. מן המפורסמות היא שהזמן הכי טוב להבקיע נגד בית"ר ירושלים הוא בחמש הדקות אחרי שהיא כובשת שער. מצד שני, אלה גם חמש הדקות שבהן יש את הסיכוי הכי גדול לספוג שוב. ככה זה, באווירת ה"יאללה יאללה יא בית"ר" מסביב. אופי של מועדון.

ואת האופי השכונתי הזה משה חוגג לא מצליח לשנות. עדיין לא, בכל אופן, וייתכן מאוד שהוא מנסה. כי חלק בלתי נפרד מהמיתוג הזה, שנבנה סביב בית"ר ירושלים בעיקר מאז שירדה לארצית בסוף 90/91, קשור לאדם אחד, אוחנה אלי שמו. ומה כבר לא נכתב על אלי "קחו כדור, שחקו" אוחנה? הכל, כולל פה ממש. אז לשים אותו בראש המערכת, בתור הפיגורה המקצועית הבכירה? אחד משניים: או שלחוגג אין ברירה, או שיש לו תוכנית עבודה סדורה.

האופציה הראשונה קלה להסבר: חוגג מבין שאין לו אלא לזרום עם המעמד של אוחנה בבית"ר. אוחנה חזק ממנו, מקושר ממנו, היה שם לפניו ויהיה שם אחריו. אלה החיים וחוגג מעדיף להפקיר את המועדון בידיו של האיש, ויהיה מה שיהיה.

אבל יש עוד אפשרות – והיא שחוגג עובד עם תוכנית סדורה. מה רע לו לתת לאוחנה להיות הגורם שאליו תופנה הביקורת במקרה שהקבוצה תיכשל? הרי להאשים מאמן זר זה כל כך שנות ה-90', שנראה שגם אם בית"ר תתרסק, ארווין קומאן יאכל מידה מסוימת של ביקורת שכולנו נשכח ממנה דקה אחרי שיחתום באיזה בית מלון למאמנים שזופים במפרץ הפרסי. אבל הסמכות העליונה תישאר. ועם הסגל המסתמן של בית"ר לעונה הזו, "להישאר" יכולה להפוך בקלות למשימה קבוצתית ולא רק אישית. ואז, במצב כזה, יהיה לחוגג הרבה יותר קל ציבורית ותקשורתית להיפרד מאוחנה. אבל מה הסיכוי שיש משהו מתוכנן שם? בכל זאת, יאללה יאללה יא בית"ר.