ביום ראשון נפגשו מכבי נתניה ומכבי חיפה למפגש עם לא מעט שחקנים טכניים, שהסתיים עם 10 (!) כרטיסים צהובים. באותו ערב אירחה הפועל תל אביב את הפועל חדרה, שתי קבוצות רגועות בכל הקשור לתחתית וגם לא לחוצות במאבקי הצמרת, ובכל זאת הונפו שם שבעה כרטיסים צהובים.
ולא, אין כאן מקריות. לא שלפנו את שני המשחקים האלה במטרה להקצין. אנחנו פשוט בעיצומה של עונה המביאה איתה תופעה חדשה, בשורה לא מרנינה במיוחד: עלייה דרמטית בכמות הכרטיסים הצהובים. כל זאת עוד לפני שהגענו לנקודות הרתיחה: מאבקי כניסה לפלייאוף העליון, אחר כך מאבקים סוערים נגד הירידה, וכמובן הפוטו פיניש במרדף לעבר הצלחת. גם אדומים נשלפים העונה יותר, אבל זה כבר סיפור אחר, שקשור גם לחוקי המשחק שהשתנו (מניעת הזדמנות לשער בטוח, נגיעות היד) וכמובן לעולם ה-VAR.
זוהי העונה העשירית ברציפות במתכונת של 14 קבוצות, פלייאוף עליון הכולל 6, תחתון עם 8, אלופה אחת ושתי יורדות, ובאף אחת מכל העונות במתכונת זו לא הייתה שליפה סיטונית של צהובים כמו שיש העונה. "השופטים פשוט מנסים לרכוש אוטוריטה דרך הכרטיסים הצהובים כדי שהמשחק לא יברח להם מהידיים", אמר השבוע שופט העבר אריק חיימוביץ' כשנשאל אם הנסיקה בכמות הצהובים היא בעקבות משחק ברוטאלי יותר של השחקנים או יד קלה על ההדק מצד השופטים.
שימו לב: העונה הזו יצאה לדרך עם 37 כרטיסים צהובים במחזור הפתיחה, ממוצע של 5.3 כרטיסים למשחק, וגם במחזור שהסתיים השבוע הונפה בדיוק אותה כמות של צהובים, אבל הנתון המדהים במיוחד הוא שבסך הכל, לאורך כל 20 המחזורים, נרשם בדיוק אותו ממוצע של 5.3 כרטיסים למשחק.
לצורך ההמחשה נציין שבעונה הקודמת הונפו 4.7 כרטיסים בממוצע למשחק, כמובן אחרי 20 מחזורים, ו"בעונת השיא" לאורך כל העשור הקודם נשלפו 4.9 בממוצע למשחק אחרי אותה כמות של מחזורים. היכונו לשיא חדש.
ואם מדברים על צהובים, ואם כבר מוזכרת המילה שיא, איך אפשר בלי חאלד חלאיילה, שיאן הצהובים של הכדורגל הישראלי: "הסיבה לעלייה במספר הצהובים היא אך ורק באשמת השופטים. השחקנים לא ברוטאליים יותר ולא אגרסיביים לעומת השנים הקודמות, פשוט השופטים ממהרים להוציא צהובים. ואתה יודע מה? בעבר היה סוג של כבוד הדדי בין השופטים לשחקנים. היום אין, אז השופטים מחזירים בצהובים מהירים".
חלאיילה, היום בן 39, עוד משחק כדורגל ו…ממשיך לצבור צהובים. השבוע, במדי מכבי טמרה מהמחוז הצפוני של ליגה א', הוא קיבל צהוב שמיני העונה. בסכנין הוא השאיר "יורש", את איהאב גנאים, שבמשחק בקריית שמונה נרשם לחובתו צהוב מספר 12 בליגה, בלי קשר לשני הצהובים שקיבל העונה בגביע הטוטו. כנראה גם שהוא שבר את השיא של חלאיילה ברישום 6 כרטיסים צהובים ב-6 משחקיו האחרונים. גם כשחזר מהרחקה לא עצר לעצמו את הרצף.
שרון מימר, משוכנע מעל לכל ספק שהכדורגל שלנו לא חורג בצורה קיצונית מגבולות הספורט המותר. "השופטים מבוהלים, והם מפציצים בצהובים. הייתה לי לא מזמן שיחה עם בכיר מאוד באיגוד השופטים והסברתי לו שהגיבוי שמעניקים כל הזמן לשופטים הוא לא הדבר הנכון".
"צריכים לדעת לקבל ביקורת", מוסיף מימר. "הם טועים, כולנו טועים, וכולנו צריכים להיות חשופים לאותה ביקורת. העניין הוא שכמעט תמיד האיגוד מגבה אותם. אני לא מקנא בהם, אבל לצערי הם הביאו את זה על עצמם בחוסר הכבוד שלהם לשחקנים ולמאמנים. פעם היו יחסי כבוד אחרים בין השופטים לבין אנשי המקצוע".
חיימוביץ' מספר שבתקופת השיפוט שלו נעשה מחקר מדוע במשחקי ליגות הכדורגל באזורי הים התיכון (יוון, ישראל, בולגריה, איטליה, קפריסין) יש יותר מורחקים ומוזהרים מאשר בליגות אנגליה, גרמניה, צרפת. "הגיעו למסקנה שכאן אצלנו, באיטליה ויוון, יותר עצבניים. זה בא לידי ביטוי בעמידה בתור בסופר, וגם במגרש הכדורגל. באנגליה אתה תראה פחות צהובים. שם גם השחקנים מכבדים האחד את השני. בימים של יצחק בן יצחק וצביקה שריר ז"ל הספיק מבט אחד של השופטים יותר מאשר כרטיס צהוב. שאגה אחת לאוזנו של השחקן גרמה לו לא לשמוע שבוע, אבל הוא הבין בדיוק את השופט. היום לא מכבדים את השופטים".
מה דעתך על הכתבה?