הטוב: כמה רפש הטיחו כאן באנדי הרצוג ובמנהל הטכני רוטנשטיינר. להרצוג יש פחות מעשרה ימי אימון מאז קיבל לידיו את אימון נבחרת ישראל. אז נכון שאתמול זה הלך טוב יותר מול סקוטלנד מאשר מול אלבניה במשחק החוץ, עם אותה שיטת משחק, אבל זה לא מבטיח שמול אלבניה בטרנר זה שוב יעבוד. כך או אחרת, לפחות נראה ניסיון אמיתי להתוות דרך מקצועית לנבחרת. הצוות האוסטרי ניתח נכון את המצב של הנבחרת שלנו לקראת סקוטלנד, יש לנו מחסור בולט בשחקני הגנה אז העזרה צריכה להגיע מהקישור. יש לנו, מצד שני, הרבה מהירות במגנים ובחלוצים כך שכמעט תמיד השערים של ישראל יגיעו בהתקפות מעבר, אחרי חילוצי כדור. שם – ורק שם – נקודת החוזקה שלנו.
הרע: בעולם העסקי הכל עניין של מחיר, כלומר: תוצאה של היצע וביקוש. ב-24 השעות האחרונות, למקרה שלא שמתם לב, איבדו המדדים המרכזיים בבורסה בניו יורק אחוזים יקרים מערכם, מה שהפך סחורה שהייתה שווה לפני כמה ימים יותר לסחורה ששווה פחות. גם אם המוכר היה מבקש יותר זה לא היה עוזר לו. למה זה קורה? אולי תיקון עולמי אולי תחילתו של משבר…
ולמה אני מספר לכם את זה? כי 150 שקל לכרטיס למשחק הנבחרת זה סכום הזוי לנוכח מצבה של הנבחרת שכרגע נמצאת עדיין במשבר גדול ובירידה תלולה. צריך היה לקרוא את המפה טוב יותר ולהבין שבמצב הנוכחי, גם בהתחשב ביריבה הלא אטרקטיבית, מחיר הכרטיס מלמד בעיקר על הניתוק מהקהל. ברור לי שאתמול לא ניתן היה למלא את סמי עופר בשום מקרה, אבל אפשר וצריך היה לעשות הרבה יותר בעניין זה. לטיפולך, שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות הנכנס. משהו חייב להשתנות בגזרת מחירי הכרטיסים עד מוקדמות היורו, בחודש מרץ 2019.
פיצח את החוזקות והחולשות שלנו. הרצוג (ערן לוף)
הלא נודע: ועכשיו קצת פרופורציות, שלב ההתפכחות. אחרי השמחה הגדולה וההתלהבות המוצדקת מנצחון שהפך להיות מצרך נדיר בנבחרת, צריך לעצור לרגע. הרצוג מוציא מים מהסלע, הנבחרת שלנו מאוד בינונית, מאוד אפורה, בדיוק כמו הסקוטים, בדיוק כמו האלבנים. אחד הסממנים הבולטים שמסייעים לנו לזהות נבחרת כבינונית היא ההבדלים הגדולים בין היכולת במשחק בית לבין משחק חוץ. זה נכון לגבי כל אחת מהנבחרות בבית שלנו, משמע שכדי לשמור על הסיכויי חייבים לנצח את אלבניה בטרנר. הנבחרת שתצליח להשיג נקודות במשחק חוץ, תזכה בראשות הבית.
דרך מוקדמות היורו לא נוכל בשלב זה להגיע לטורניר היוקרתי, גם לא למונדיאל, אבל אם הצוות האוסטרי הצליח להשפיע על הנבחרת הבוגרת בזמן קצר מאוד, אין סיבה שלא נטפח תקווה קטנה שאולי לאורך זמן הם יוכלו לשפיע על הכדורגל שלנו גם לעומק.
מחירי כרטיסים גבוהים – ויציעים ריקים (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?