ב-BBC הקדישו כתבה נרחבת לדור הכישרוני של הכדורגל הישראלי, ובעיקר לנבחרת הצעירה שהדהימה במונדיאליטו ב-2023. תחת הכותרת "נבחרת שנתנה תקווה… ואז, ארבעה חודשים לאחר מכן, חמאס תקף את ישראל".
בכתבה חזרו בבריטניה לאותו קיץ שבו השחקנים של אופיר חיים הפכו לתופעה לאומית – ולשאלה מה נותר מאותה תחושת אחדות אחרי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו.
ישראל הגיעה עד למקום השלישי באליפות העולם עד גיל 20, אחרי ניצחון בלתי נשכח 2:3 על ברזיל ברבע הגמר והפסד 1:0 לאורוגוואי בחצי הגמר. המשחק מול אורוגוואי משך 23 אחוזי צפייה בישראל, וב-BBC הזכירו כי ההצלחה לא הייתה מקרית: אותו גרעין כבר הגיע לגמר אליפות אירופה עד גיל 19 ב-2022, ובהמשך המשיך להצליח גם ברמה הבינלאומית.
אחד הרגעים שסימלו את אופייה המיוחד של הנבחרת הגיע דווקא אחרי הניצחון על אוזבקיסטן בשמינית הגמר. ענאן חלאילי, כיום שחקנה של קריסטל פאלאס, הודה לצופים שנשארו ערים בישראל והשתמש בביטוי "עם ישראל". העיתונאי עידו רקובסקי, שסיקר אז את הנבחרת, אמר ל-BBC כי עצם השימוש בביטוי הזה "אמר משהו על הזהות של אותה נבחרת", והוסיף שהיא המחישה כיצד כדורגל מסוגל לחבר בין אנשים.
גם אופיר חיים דיבר באותו קיץ על המרקם המיוחד שנוצר אצלו בחדר ההלבשה. "אין לנו שום בעיה עם דת", אמר אז. "יש כאן שחקנים שמניחים תפילין, וענאן, חמזה ואחמד מתפללים את התפילות המוסלמיות. אנחנו אפילו לא מדברים על זה. אנחנו מאחדים את כולם, והלוואי שהמדינה הייתה מאוחדת כמו הנבחרת הזאת".
ב-BBC ציינו כי אותו דור כבר החל לעשות את הצעד הבא. חלאילי עבר לקריסטל פאלאס, אוסקר גלוך לובש את חולצה מספר 10 של אייאקס, רוי רביבו הצטרף לאלצ'ה וסתיו למקין משחק בטוונטה. דור תורג'מן, עילי פיינגולד ועידן טוקלומטי ממשיכים את דרכם ב-MLS, ורבים משחקני אותו דור כבר הפכו לחלק מהנבחרת הבוגרת.
אלא שב-BBC מציגים את 7 באוקטובר כנקודת השבר. לפי הכתבה, הכדורגל הישראלי, כמו החברה כולה, השתנה מאז. מתן סגל, שניהל במשך כמעט ארבע שנים את Kick It Out Israel, סיפר כי אחרי תחילת המלחמה נרשמה עלייה באמירות גזעניות כלפי ערבים גם במועדונים שבהם הדבר כמעט לא היה קיים בעבר.
הכתבה גם מתעכבת על המחיר האישי ששחקנים נאלצו לשלם. חברו הקרוב של גלוך, אפיק טרי, נהרג בעת שירותו בצה"ל, וגלוך פרסם לאחר מכן תמונות משותפות שלהם לאורך השנים. במקביל, לפי BBC, שחקנים ערבים-ישראלים מצאו את עצמם תחת לחץ וביקורת מכל הכיוונים, כאשר כל אמירה בנושא המלחמה זוכה לבחינה מחמירה.
בהקשר הזה הוזכר גם דיא סבע. ה-BBC חזר לפרשה שבה אשתו, נרמין, כתבה בתחילת המלחמה "יש ילדים גם בעזה". סבע התנצל בעקבות הסערה, ובהמשך עזב את מכבי חיפה. "החלום שלי היה לשחק במכבי חיפה, המועדון שאני אוהד והקבוצה שבה גדלתי", צוטט. "רציתי להמשיך, אבל לפעמים יש דברים שחזקים מאיתנו ולא מאפשרים זאת".
אחד המרואיינים המרכזיים בכתבה הוא בירם כיאל, שחקן נבחרת ישראל לשעבר. "להיות ערבי בישראל זה לפעמים קשה", אמר כיאל ל-BBC, "לפעמים זה קשה. מבחינת הזדמנויות, לפעמים אנחנו לא נמצאים באותה נקודת פתיחה". לצד הדברים האלה, כיאל הדגיש כי הוא עדיין מאמין בחברה משותפת וביכולת של הכדורגל לשמש כלי לחיבור.
כיאל השתמש בחברות ארוכת השנים שלו עם תומר חמד כדי להסביר את תפיסתו. הוא תיאר כיצד חמד היה מתפלל בדרכו כיהודי והוא בדרכו כמוסלמי, והוסיף: "הוא היה חבר שלי לקבוצה והוא אח שלי. בכדורגל, על המגרש, אתה אף פעם לא מסתכל על צבע, תרבות או דת. אתה רק רוצה את האנשים הכי טובים סביבך כדי לנצח".
כיום כיאל עובד בהתאחדות לכדורגל עם כישרונות צעירים מהחברה הערבית, והוא סיפר כי אחת המטרות שלו היא לגרום לשחקנים להרגיש שהם יכולים להביא את הזהות שלהם איתם. "אני אומר לשחקנים הערבים כשהם מגיעים לנבחרת: דברו בשפה שלכם, אל תפחדו, אל תתביישו", אמר. "אנחנו צריכים לראות את ההבדלים בין יהודים, צ'רקסים, ערבים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים – את כל הצבעים – ולחבר אותם".
ה-BBC מסיים עם השאלה האם אותו דור שנראה בקיץ 2023 כמו הבטחה מקצועית וחברתית יצליח לממש את הפוטנציאל שלו גם בנבחרת הבוגרת. רן בן שמעון קיבל עם מינויו את המשימה להוביל את ישראל ליורו 2028, אבל הכתבה מדגישה כי ההצלחה הספורטיבית תגיע במקביל ללחצים פוליטיים וציבוריים הולכים וגדלים סביב משחקיה של ישראל באירופה.
ההיסטוריון ד"ר עומר עינב סיכם את התחושה של אותו קיץ: "ראינו את ענאן חלאילי וחמזה שיבלי מבקיעים נגד ברזיל, וזו הייתה התקווה שלנו, זה היה העתיד שלנו". לדבריו, לרגע היה נדמה ששיתוף פעולה בכדורגל יכול להמחיש אפשרות רחבה יותר של שוויון, סובלנות וסולידריות. "כדורגל לא יכול לרפא שום דבר", הוסיף, "אבל הוא יכול לעזור לנו לראות זה את זה בצורה אנושית יותר". ואז סיכם: "היה שם רגע, אבל הוא היה לפני שהעולם שלנו השתנה וקרס".
מה דעתך על הכתבה?