המשחק של מכבי חיפה מול הפועל באר שבע היה כיף גדול, למרות שהיה סיוט לא קטן. מה שהיה מרשים בו יותר מהכל זו העובדה ששרדנו אותו עד הסוף, על אף שרוב המשתתפים בו עשו הכל על מנת שניכנע ונוותר, ונעביר ערוץ או נכבה את המסך. האשמים הגדולים הם כמובן השופט וכל מערכת השיפוט הארורה שמסרבת להתקדם, עם שורה של שגיאות, חוסר מקצוענות, חוסר הבנה, חוסר רגישות וזלזול בצופה – אבל למעשה גם שאר המעורבים עשו עבודה די רעה.
זה מתחיל כמובן בשחקנים, ששוב לא הציגו רמה מספקת, לנוכח העובדה שמדובר בשתי הטוענות לכתר, שהתקציב שלהן עומד על עשרות מיליוני שקלים, עם סגלים עטורי כוכבים מקומיים. מלבד לכמה דקות מלהיבות של מכבי חיפה בפתיחה, המשחק עצמו היה ברמה די נמוכה. השער הראשון נכבש מפנדל שלא היה. מאז האדום באר שבע והמאמן שלה רק רצו למרוח את הזמן. שחקני חיפה והמאמן שלהם לא ידעו לנצל את היתרון הברור ורק רצו שהמשחק כבר ייגמר. במשך דקות ארוכות פשוט לא שיחקו. כשכן שיחקו השחקנים התנהגו בפרחחות ונגררו לקטטות. גם המאמנים ועוזרי המאמנים ולמעשה כל האנשים על הספסל היו מעורבים בוויכוחים מביכים ועימותים עם הקהל שמאחוריהם. למעשה, חוץ מ"תקריות" וסערות רגשיות, כמעט שלא קרה במשחק הזה כלום.
ועם זאת, נשארנו עד הסוף, מתוך ידיעה שמדובר בכדורגל. התחושה הייתה שמנסים לייאש ולתסכל אותנו, לשבור את רוחנו, אבל לא ויתרנו, מכוח ההרגל והמסורת. מה שהשאיר אותנו זו בעיקר הרצון לראות איך זה נגמר, לאור החיבה והעניין שלנו למוסד הוותיק המכונה ליגת העל, אבל מעבר לזה, זו התחושה שכדורגל הוא משחק שמאפשר התפתחויות לא צפויות והתרחשויות לא הגיוניות. בימים בהם הכדורגל נמכר לסעודים, בימים בהם אוהדי כדורגל מרגישים שעברו כבר כמה שנים טובות מאז שחגגו גול כמו שצריך (תחושת האושר המתפרץ, שאי אפשר היה לשחזר אותו בשום תחום אחר בחיים, הפכה לתהליך רגשי שונה לחלוטין: מתחיל בשמחה גדולה, עצירה פתאומית כמנגנון הגנה, לחץ שהשער יבוטל, הדחקה, חשש, פחד, חוסר ודאות, המתנה, קיפאון, לחץ, ואז הקלה, יופי, השער אושר, המשחק חודש, באמת תודה רבה, איזה סיוט פה) – דווקא בימים כאלה המשחק של חיפה ובאר שבע היה פרסומת לכוחו הייחודי של הכדורגל, ליכולת שלו להדהים קהל שבוי ושבור, עדיין, למרות הכל.
כן, היה ממש כיף, בלי ציניות. זה היה משחק שנשאר בראש ימים ארוכים. נסחפנו לעוצמות הרגשיות שלו. הוא דוגמה למעמד הבלתי ניתן לשחזור של ליגת העל בקרב אוהדיה, ששוב נוכחים לגלות מה הם מחפשים ובמה הם מסתפקים. מאחר שאנחנו חיים בבועה, אין לנו צורך במעבר לזה, זה המקסימום שאפשר לבקש: יריבות נחמדה, שלושה פנדלים, אווירה חזקה, מהפך בתוספת, שערוריות שיפוט, הזדמנויות להתעצבן, דמויות קאלט, איתי שכטר. כשיש חומרים טובים וסיפורים טובים הכל נסבל, הבעיות נדחקות, אפשר לחיות עם כדורגל רע ובזבוזי זמן. הבעיה היא שלפעמים צריך לצאת מהבועה.
או במילים אחרות, בואו ננסה רגע לחשוב מה עבר לווילי רוטנשטיינר בראש כשראה את המשחק הזה. כי רוטנשטיינר, עם כל הכבוד, לא מחפש סיפורים טובים, הוא צריך בלמים. הוא זקוק למגנים תוקפים, קשרים יוצרים, שחקני התקפה בכושר טוב, שחקני הגנה שיתמודדו עם הפיזיות הסקוטית. אפשר לדמיין את האוסטרי המנומס יושב ביציע, או בבית, צופה במשחק, ומתקשה להאמין. הוא רואה את המאמנים מסרסים את חניכיהם, את עוזריהם נגררים לעימותים, הוא רואה שחקנים מזייפים פציעות ומורחים זמן על הדשא, החמצות ואיבודים וחוסר יצירתיות, ואז הוא מביט לצדדים בחשש – ומזהה שבכל זאת הקהל משולהב, השדרים בטירוף, כולם מהופנטים.
"אני שמח שאתם נהנים חברים", אומר בלבו האוסטרי החביב, "אבל אפשר למצוא פה בלם איכותי לצמד המשחקים הקרובים?". אל תטריד אותנו בזוטות אדון מאמן, לא עכשיו בבקשה, אל תהרוס לנו את הכיף, אנחנו בטוחים שנהנית מהדרמה. בוודאי ראית איזה יופי שכטר סחט את הפנדל (מקווים שלא בנית על עופרי ארד), בוודאי גם לך כיף עכשיו לקטול את השופט לייבוביץ', בטוח אהבת את האווירה, השיגעון, רוני לוי מול האקסית, ברק בכר מול האקסית, כמה סיפורים, איזה מהפך, יש מצב שמירוץ האליפות העונה יהיה פתוח.
"כן, זה נהדר", יאמר בלבו המאמן הלאומי, "אבל מה עם אלחמיד, מה עם אבו עביד, האומנם אצטרך לזמן את עדן שמיר, לבנות על גוני נאור?". חבל שאדוני מתעסק בשטויות, בוא תראה הילוך חוזר של המרפק של דדיה, את ההצגה של אצילי, תיהנה מהאווירה, מהיריבות, מהתשוקה באולפני הטלוויזיה והרדיו, כנס קצת לאתרים, לרשתות, צפה שוב בדריכה של לופס, לא מגיע לו אדום?
"כן, אבל", יאמר רוטנשטיינר, "בכל זאת, אנחנו לפני משימה לאומית חשובה, חיפה הובסה בברלין, מכבי ת"א הביכה עצמה באוסטריה, באר שבע רק רוצה לצאת בשלום ממשחקים, דברו איתי כדורגל". חה חה חו אדון מאמן, ישמע רוטנשטיינר, זה כדורגל, הכל אפשרי, הכל פתוח, ומאותם האנשים שהתמוגגו מהחגיגה בחיפה הוא יקבל מסר ברור: ניצחון על סקוטלנד, או לך הביתה יא כושל.
