כדי לנתח את שריקות הבוז לעומר אצילי בבלומפילד, צריך לזכור קודם מהם המאפיינים של אוהדי נבחרת ישראל (או למעשה אוהדי כל נבחרת). יש כמה סוגים של אוהדי כדורגל. יש את האוהדים הפנאטים, שהאהבה הבוערת שלהם לקבוצה גורמת להם ממש לסלוד מהנבחרת. הם רואים בנבחרת מסגרת מיותרת ומעצבנת שגורמת לשחקנים שלהם להיפצע או להישחק. באופן כללי הם לא מסוגלים לתמוך בשחקנים מקבוצות יריבות, שהם מתעבים לאורך כל העונה הרגילה. אלה הם, כאמור, הצד הקיצוני של המפה. הם צופים בנבחרת או באפאטיות מוחלטת, או בציניות מרושעת.
אבל רוב אוהדי הכדורגל הם שפויים ומתונים יותר. הם אוהבים את הנבחרת ותומכים בה, ומשלימים עם המציאות הלא פשוטה, שדורשת מהם לעודד שחקנים שביום יום הם יריבים, ואף לרצות בהצלחתם. הרוב המוחלט של אוהדי הנבחרת חיים בשלום עם ה"מורכבות" הזאת. הם לא מהזן שטוף השנאה. האוהדים שקונים כרטיסים ומגיעים למשחקי הנבחרות הלאומיות, מצליחים לראות מעל ליריבויות המקומיות. הם רואים בזה משהו נחמד אפילו. ליום אחד כולנו מתאחדים.
לכן הטענה של חזיזה ולביא ש"מי ששרק בוז לעומר אצילי הם אוהדי מכבי תל אביב ששונאים אותו" היא מנותקת מהמציאות, מההיסטוריה ומהמהות של כל נבחרת לאומית. לאורך השנים אוהדים של מכבי תל אביב צהלו משערים של שחקני הפועל תל אביב, ולהפך. אוהדים של מכבי חיפה חגגו עם שחקני בית"ר, ולהפך. ככה זה. מי שבעדה, בעדה. גם אם אלו שחקנים שביום יום האוהד מקלל ורוצה במפלתם. גם אם מדי פעם הוא צריך לעקם את האף.
נדירים המקרים שבהם שחקן נבחרת סופג שריקות בוז מאוהדיה (על אף שלאחרונה בישראל זה קורה יותר מדי). אם המציאות הייתה פשוטה ודיכוטומית כמו שהגדיר זאת חזיזה, אז למעשה מול אלבניה אוהדי מכבי תל אביב היו גם שורקים בוז לו עצמו, או לנטע לביא ושון גולדברג. ובכלל, לאורך כל ההיסטוריה כל שחקן מהאלופה אמור לספוג בוז, אוהדי הפועל תל אביב באצטדיון היו אמורים לשרוק בוז לקניקובסקי, אוהדי בית"ר לליידנר, וכו' וכו', שלא לדבר על יריבויות בעולם כולו. נבחרות מורכבים משחקנים שמככבים בליגות המקומיות, והם מגיעים עם מטענים, שבמדים הלאומיים נמחקים.
אצילי לא.
לפרקים ניתן לחשוב שהם מיתממים, אבל כנראה שהם באמת לא מבינים. היה מאכזב לראות שעומר אצילי זומן לסגל נבחרת ישראל, אבל היה מאכזב יותר לשמוע את התגובות למחאת הקהל. לשמוע את אלון חזן בסיום מבקש מאוהדי נבחרת ישראל "להתבגר ולהתגבר". כן חברים, תשכחו ממה ששמעתם, ממה שקראתם, תשכחו מהמסרונים המגעילים, מההתכתבויות והאבקות, מזה שנהיה לו משעמם עם התלמידות כי "זה קל מדי", תתגברו. ותתבגרו. הוא שחקן טוב.
המאמן אלון חזן על השריקות נגד אצילי: "אני מאוד רוצה שהקהל יידע להתבגר ולהתגבר על הדברים האלה כדי לתמוך גם באצילי. בסופו של דבר זה יכול להיות השחקן שמכריע את המשחק. הניצחון הוא של כולם"@lianwildau pic.twitter.com/WgGYoytqWE
— כאן חדשות (@kann_news) September 24, 2022
אבל מה לעשות, אדוני המאמן, לא כולם יכולים להתגבר, ובטח שלא רוצים. הפרקליטות הכריעה שאין מקום לכתב אישום בגלל שיקולים מקצועיים משפטיים, שמענו את ההסברים של הפרקליטה שאחראית על התיק, זכותם. ובכל זאת, זכותם של אוהדים להיגעל. מותר להם לחשוב שמכבי חיפה יכולה לקחת את אצילי, אבל הנבחרת לא. מותר להם לצפות מהנבחרת לקודים אחרים, לייצוגיות, לאחריות, לדוגמה. ואלה לא רק אוהדי מכבי תל אביב. אצילי סופג הקנטות בכל הארץ.
למעשה, עצם העובדה שחזיזה חושב שזה מ"קנאה" וחזן מבקש מהאוהדים "להתבגר", ממחיש את כל הבעיה. את חוסר ההבנה. כאילו זו התנכלות אישית לשחקן טוב על ידי אוהדים של קבוצה יריבה, ולא נקיטת עמדה של בני אדם, אנשים, שבמקרה גם חובבי כדורגל. גם אם אין העמדה לדין, גם אם משפטנית סבורה שאין בתיק עבירה פלילית – עדיין יש בישראל חלק גדול באוכלוסייה שחשוב לו להביע סלידה מהמעשים של עומר אצילי. להתקומם על ההחלטה לזמן אותו, למרות הכל. מי שמצמצם את זה ל"קנאה של אוהדי מכבי תל אביב", לא רק מפספס את התמונה הכוללת, אלא גם מקטין את המקרה, את החומרה ואת המשמעויות החברתיות שלו.
שריקות הבוז לא היו רק לעומר אצילי – הן גם הופנו לאלון חזן, ליוסי בניון וליו"ר ההתאחדות אורן חסון. לאנשים שישבו, חשבו, ראו שאצילי בכושר טוב, וקיבלו החלטה כי "אנחנו לא שופטים". אנשים שלא מבינים את תפקידם ומעמדם, ואחר כך עוד מבקשים מהקהל דחילק, תתבגרו.
בכל הנוגע לאורן חסון, אגב, זה כבר מתחיל להדאיג. בפרשת מונס דאבור ההתאחדות לא הצליחה לטפל ולסגור, וזה נגמר בפרישה של החלוץ. בפרשת ערן זהבי הם יצרו מתיחות מיותרת, במקום לסגור את זה בצורה מכובדת וראויה. וכך, במקום שהכותרות סביב הנבחרת יהיו סביב ההצלחה שלה והניצחון, עכשיו הן שוב סביב שריקות, מחאות ומתיחויות ואנרגיות שליליות. בוז.
מה דעתך על הכתבה?