סינטיאהו סלליך: "אמצא קבוצה שתתאים לאופי שלי, אל דאגה"

סינטיאהו סלליך
סינטיאהו סלליך | עדי אבישי

ההצעה מברונדבי, הייבוש ביציע, המחמאות למרואן קבהא והאימונים האישיים. הקשר לא מוטרד מכך שלא מצא קבוצה ומבהיר: "לא חושב שעשיתי טעויות". ראיון

(גודל טקסט)

יש לו שתי זכיות באליפות עם קבוצה אירופית, ועוד אליפות עם קבוצה ישראלית; הוא חגג הנפת גביע המדינה וסופר-קאפ באירופה; שיחק בשלב הבתים של הצ'מפיונס מול שאלקה, ספורטינג ליסבון ואפילו נתן הצגה גדולה מול צ'לסי (1:1), מלבד הופעות בשלב הבתים של הליגה האירופית. ולא, ממש לא מדובר באיזה שחקן עבר, אלא בשחקן שנמצא בשלב שאמור להיות שיא הקריירה.

הוא בסך הכל בן 26, כשיר למלא כל משימה שתוטל עליו על הדשא הירוק, מלא תשוקה לפתוח דף חדש – כאן או מעבר לים. והוא פנוי. לגמרי פנוי. אתמול תפסנו אותו מתאמן בראשון לציון עם מאמן אישי, כדי ששום דבר לא יתפוס אותו לא מוכן.

 

"אני לא מוטרד ולא בפאניקה", אומר סינטאיהו סלליך, "אני יודע שכל הקבוצות כבר סיימו מחנות אימונים, אני יודע שיש מדינות שהליגות אצלן כבר התחילו, אבל חלון העברות פתוח עוד חודש ואני יודע שאמצא את המקום שלי. הכל יהיה בסדר".

אתה רציני?
"לגמרי. קודם כל, גם אם אהיה מוטרד, זה הרי לא יעזור. אני חושב ששם המשחק כאן הוא סבלנות, וכדי להגיע למקום הנכון, לקבוצה שבה אוכל להביא את היכולות שלי לידי ביטוי, חייבים להיות סבלניים. לא אלך לקבוצה שלא תתאים לאופי שלי. יחד עם הסוכן שלי דודו דהאן נגיע להחלטה הכי טובה ותראו אותי משחק בעונה הקרובה. אל דאגה".


"לא האמנתי שאשחק שלוש שנים בסלובניה" (Gettyimages)

בארץ או בחו"ל?
"המחשבות שלי לא שונות מהמחשבות של כל שחקן כדורגל. אני רוצה להגשים, להגשים ולהגשים. לממש עד תום את החלומות. לעשות עוד קפיצת מדרגה בכדורגל האירופי, אבל אני אף פעם לא פוסל ולא נחרץ. אני חושב שליגת העל שלנו היא מספיק מכובדת, ולמדתי כבר שהכל מכל יכול להיות. זה הכדורגל, הכל נזיל. מה, חשבתי אי פעם שאשחק שלוש שנים בסלובניה? לא חשבתי, ובכל זאת זה קרה. נראה מה הכי נכון בשבילי, וזה יכול להיות גם פה וגם באירופה".

סלליך עזב את הארץ כשהיה בן 23, וברזומה שלו כבר הופיעו ארבע קבוצות מליגת העל: מכבי חיפה, הפועל עכו, עירוני קריית שמונה ובית"ר ירושלים, ואנחנו לא מזכירים כאן את הפועל ראשל"צ, בשורותיה התחיל לשחק בצורה רשמית, אחרי שגדל ברמת אליהו. לסלליך יש הסבר פשוט למסע הדילוגים שלו: "מראשון לציון פשוט נרכשתי ע"י מכבי חיפה והגעתי הישר לקבוצת הנוער. כשסיימתי שם קיבלתי הזדמנויות מועטות לשחק, ואחרי עונה אחת נפגשו איתי המאמן אלישע לוי והמנכ"ל אז איתמר צ'יזיק שהציעו לי לצאת להתחשלות בעכו.

"קפצתי על המציאה כי ידעתי שדקות המשחק שלי בחיפה יהיה מוגבלות ואילו בעכו אוכל לשחק. מעכו עברתי לקריית שמונה, ומשם לבית"ר. אני שלם לגמרי עם כל הדילוגים. אני בטוח שההחלטות שלי היו נכונות, ואם הייתי נשאר במכבי חיפה לא הייתי מקבל את החשיפה שקיבלתי באותן קבוצות. אלמלא הדקות בקבוצות האלה, לא הייתי מגיע לאירופה. בכל מצב אני מודה ומעריך מאוד את מכבי חיפה שנתנה לי כלים להגיע לאן שהגעתי, ויש לי הערכה גדולה ליענקל'ה שחר על כל מה שהוא עשה בשבילי עד היום".


"רוצה להגשים, להגשים ולהגשים" (עדי אבישי)

במכבי חיפה, ובטח גם בהפועל ת"א, לא ישכחו לעולם את מחזור הנעילה של עונת 2009/10. חיפה הגיעה אז לבלומפילד למפגש מול בני יהודה כשהיא תלויה בעצמה, וניצחון מבטיח לה את תואר האליפות. הפועל ת"א יצאה במקביל למשחק בטדי מול בית"ר ירושלים בתקווה לנס. מאותה שבת זוכרים בעיקר את השער של ערן זהבי בתוספת הזמן ואת תצוגת הענק של שוער בני יהודה רן קדוש, אבל הזיכרון של סלליך מאותה שבת הוא זיכרון אישי.

אלישע לוי ביצע אז חילוף אחד בלבד אצל הירוקים, כשוויתר על ליאור רפאלוב והכניס את סלליך להופעת בכורה שהסתיימה עם אכזבה קבוצתית. אחר כך היו לו עוד עשר הופעות בירוק, 37 משחקים ושבעה שערים בעכו, 29 וחמישה בקריית שמונה ולפני שיצא לסלובניה שיחק 20 משחקי ליגה בבית"ר ירושלים וכבש שני שערים.

"במאריבור היו לי שלוש שנים מופלאות", מספר הקשר, "שתי אליפויות וסגנות אחת אחרי הפסד במחזור הסיום לאולימפיה לובליאנה, גביע וסופר-קאפ. באמת שנים מדהימות. הייתי גורם משפיע מאוד בקבוצה, גם כשהעבירו אותי מהתפקיד המקורי שלי בכנף לעמדת קשר אחורי. המספרים שלי ירדו, אבל זה לא פגע במעמד שלי. נשארתי חלק חשוב בקבוצה". ואז הגיעה שנת 2017, ומעמדו של סלליך נפגע משמעותית. "בינואר הציעו לי להאריך את החוזה, אבל לא הגענו לעמק השווה. כאן התחיל המשבר", הוא נזכר, "אחרי פגרת החורף כבר לא ראיתי יותר דשא, לפעמים הייתי גם רואה את המשחקים מהיציע".


עם קבהא. "שחקן-שחקן שבורח מתחת לרדאר" (מאריבור, רשמי)

וכך, אחרי 72 משחקים שבמרביתם היה שחקן הרכב ראשון, שותף סלליך רק בעוד שני משחקים ולדקות בודדות, עד סיום העונה. "הייתה לי הצעה בחודש ינואר מברונדבי הדנית, אבל הייתי עדיין תחת חוזה. הייתה גם התעניינות מקבוצות בליגת העל שלנו, ודברים לא הסתדרו. אני לא חושב שעשיתי טעויות, ובטח לא עכשיו כשאני מחושל ובעל ניסיון שמוסיף לחוסן המנטלי", משוכנע השחקן, "יש לי מורה דרך, כמו אח, או בעצם כמו אבא ואמא, שמדריך אותי בכל הצעדים שלי. קוראים לו דורון ישראלי, והוא מכיר אותי מאז שהייתי קטן. איש חכם, איש כדורגל שממנו אני מקבל את העצות לחיים".

לפני שנפרדים הוא מבקש בכל לשון של בקשה להוסיף כמה משפטים על חברו מרואן קבהא, שנשאר במאריבור. "תשמע, הבחור הזה הוא השחקן הכי חשוב של הקבוצה, וזה מהיום הראשון שהוא הגיע לשם. הוא משחק כל משחק 90 דקות, וזה כולל את המשחקים גם בליגת האלופות. אחד הקשרים הטובים בסלובניה. אני לא מבין איך הוא לא מקבל את הפרגון שכל כך מגיע לו. אני אומר את הדברים לא בגלל שהוא חבר שלי, אלא בגלל שמדובר בשחקן כל כך מוכשר והאנשים פה לא מעריכים את זה.

"חבל, הוא עושה דברים גדולים. תראה לי עוד לגיונר אחד ששיחק עד עכשיו את כל הדקות בליגת האלופות! אני יכול להבין שלא נותנים כאן חשיבות גדולה לליגה הסלובנית, אבל כל מי ששיחק קצת בחו"ל מבין מה זה לזכות בשני תארים תוך שנתיים ולהיות כל כך דומיננטי בקבוצה. אבל לא יעזור לאף אחד, בסופו של דבר הוא יגיע לטופ כי מדובר באמת בשחקן-שחקן שבורח כאן מתחת לרדאר", לידיעת הקורא אלישע לוי.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי