כל כך הרבה אנשים ביקשו ממני את דעתי בפרשת ערן זהבי. אני שומע פרשנים, כתבים ואנשי מקצוע והגעתי למסקנה – רובם פחדנים וצבועים. אני מסכים שזהבי טעה, אבל כולם טועים כל הזמן. זהבי גם צדק. בלי הכנה נכונה, לא נגיע לעולם לשום מקום ובארץ כמו שאתם כבר יודעים אין הכנה בכלל.
איך אתם מצפים שהנבחרת תצליח אם בארץ כולם עסוקים בעצמם ובעיקר באינטרסים. לפני שחקן נבחרת יש התאחדות, מנהלת, מועדונים, סוכנים, כתבים, פרשנים, בתי דין, עורכי דין ואפילו אוהדים. כולם חשובים יותר מהשחקן. לכולם מותר לטעות, לכולם מותר להיפגע, לכולם מותר לבקר, לכולם מותר לכעוס. חוץ מלשחקן. אגב, רובם גם מרוויחים יותר מהשחקן, אבל זה סיפור אחר.
- יעקב בוזגלו בטור אישי לספורט1: הצערת הנבחרת? הבלוף הכי גדול בארץ
- יעקב בוזגלו מסביר כמה קשה לגדל כדורגלן בישראל בטור אישי לספורט1
אין לשחקן אף אחד שיסנגר עליו. אין לשחקן אף אחד שיבין אותו, אין לשחקן אבא כמוני, שיודע ומכיר את האינטרסים ובעיקר יודע למפות אותם. מורי ורבי דוביד שוייצר ז"ל אמר ש"כולם עובדים על כולם". כמה צדק אז וזה עוד יותר נכון היום. כשמתחילים לנתח את הבעיות בנבחרת צריך לחזור לבסיס, להבין את חשיבות השחקן.
כולם עובדים על כולם ואף אחד לא מבין את חשיבות השחקן (ערן לוף)
השחקן בלחץ אטומי ומעטים האנשים שמעריכים אותו נכונה. הוא נאלץ להיבחן יום יום באימונים ובמשחקים. כל הציבור חושב שזו עבודה פשוטה של שעתיים ביום, אז זהו שלא. תחשבו או יותר נכון שימו עצמכם לרגע במקום השחקן. מה קורה עם כל אחד ואחד מכם לפני מבחן חשוב? לחץ אה. כדורגלן עומד כל יום לפני מבחן חשוב.
תחשבו לרגע מה עובר לכם בראש כשאתם מגעים לראיון עבודה חשוב? לחץ והתרגשות. כדורגלן נמצא כל יום בלחץ הזה לפני כל אימון, באימון ואחריו. אני בטוח שרובכם משחקים כדורגל בימי שישי או סתם בשכונה מדי פעם. לפעמים הולך לכם יותר ולפעמים פחות, אבל אין תקשורת, אין עונשים, אין ביקורת, לא מחמיאים, אבל לא מבקרים אתכם על כל פעולה לא נכונה. המשחק נגמר ואתם שוכחים ממנו עד ארוחת השבת.
לא אצל הכדורגלן. בארץ, הוא נמצא תחת מתקפה תמידית. גם שמעתי לא פעם את האמירה המופרכת על כך שכדורגלן עובד בקושי שעתיים ביום ופקידה עובדת שמונה שעות ביום, אז למה כדורגלן צריך להרוויח הרבה יותר מפקידה?
כדורגלן עומד כל יום לפני מבחן חשוב (דני מרון)
אני כבר לא מדבר על הסיכונים במקצוע, הפציעות, אני לא מדבר על הפרסום שלפעמים כיף ולפעמים סבל בל יתואר. ללכת לקניון לקנות מתנה אתה לא יכול. לקבל צ'פחות מכל עובר אורח זה כיף? לא בטוח. לעמוד, לחתום, להצטלם סלפי עם כל אחד? אם חס וחלילה אתה לא יכול באותו רגע יעשו ממך תוך רגעים בפייסבוק שחצן, מגעיל ומתנשא. יגידו: 'מי הוא חושב שהוא?'. מבינים? בכל מקרה תמיד תצא לא טוב.
ואם נחזור לזהבי, הוא לא פגע באף אחד אלא רק בעצמו. אני לא מסכים איתו, אבל מבין אותו כי כשההירכיה לא ברורה כולם משתגעים, כולם מתבלבלים וכולם מאבדים פרופורציות. היו כאלה שהאשימו את זהבי בפגיעה בנבחרת, כאלה שהגזימו ואמרו פגיעה במדינה. רדו לקרקע. הוא לא פגע במדינה, לא פגע בנבחרת, לא בשחקנים ולא בקהל. זהבי פגע רק בזהבי ולא באף אחד אחר. ומה לעשות? מותר לאדם לפגוע בעצמו.
אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, זה זהבי. הוא ווינר, הוא עשיר, הוא מצליח, הוא מפורסם ועל זה הוא חוטף. מה לעשות? אנחנו לא אוהבים עשירים ולא אוהבים מצליחים, אנחנו קנאים וצרי עין, לא רק בספורט אלא בכלל בחיים. אז כשמחברים שני דברים שלא מקבלים פה קרדיט – כדורגלן נבחרת ואדם עשיר ומפורסם – קיבלתם סיטואציה שבה לזהבי לא היה סיכוי.
פגע רק בעצמו. ערן זהבי
את מי באים לראות בסופו של דבר? את מי מצלמים? מי מרקיד את כולם אחרי פעולה טובה, שער יפה או בישול גאוני? רק השחקן. אבל את החשיבות מקבלים הסובבים. בהיררכיה נכונה, רק נבחרת, מועדון ומאמן חשובים מהפרט. אם לא נבין את זה ומהר, לעולם לא יהיה כדורגל בארץ. אני חוזר ואומר, לא ניתן לזלזל בשחקן, לפגוע בו, להעליב אותו וגם לדרוש ממנו מצוינות. זה לא עובד בשום מקום בעולם ובטח לא פה.
זהבי רגיל להיות הכוכב, אבל קשה להיות כוכב במקום ששם את השחקן במקום האחרון וחוץ מזה, כוכב וקפטן לא הולכים ביחד מהסיבה הפשוטה שמכוכב הציפיות בשמיים, מקפטן יש גם ציפיות נוספות – ממלכתיות יותר – ולא כל אחד יכול לעמוד בעומס. לזהבי נמאס. זהבי טעה. ועדיין, כולם צריכים להבין אותו.
מבין את ערן זהבי. יעקב בוזגלו (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?