בעולם הספורט נוהגים להתעסק בשאלות, שהתשובה עליהן כנראה אף פעם אינה מתמטית. אבל השאלות צצות בעיקר כשמנסים להשוות בין כוכבי ספורט, ולנסות להגיע להחלטה מי הוא הגדול ביותר בהיסטוריה.
כך קרה השבוע כאשר ליאו מסי הבקיע שלושער ובישל שניים נוספים בניצחון הגדול 0:5 על לבאנטה, בליגה הספרדית. מיד בעקבות המופע הגדול שלו החלו התזכורות לגבי דברים שאמר פלה, וכמובן העלאת הסטטיסטיקה המפוארת של מסי, במיוחד אל מול זו של כוכב ענק אחר, כריסטיאנו רונאלדו.
זה שנים שרבים מאד בעולם הספורט מתכתשים בינם לבין עצמם, ברגע שבו נשאלת השאלה מיהו הכדורגלן הכי גדול בתולדות המשחק. האם זהו פלה, או שמא מארדונה, מסי עצמו, קרויף, די סטפאנו, פושקאש ואולי מי שקדם להם, ליאונידס כוכבה של נבחרת ברזיל משנות ה-30?
והדברים, למען האמת, אינם נוגעים רק לשדה הכדורגל. הם קיימים גם בשחייה, ענף מרכזי ופופולארי במשחקים האולימפיים. האמריקאי מייקל פלפס שזכה בשמונה מדליות זהב במשחקי בייג'ין 2008, יכול להיחשב לגדול השחיינים. אבל כמוהו גם בן ארצו, מרק ספיץ, שזכה בשבע מדליות זהב במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. שניהם היו ספרינטרים מדהימים.
זכה בשמונה מדליות זהב באולימפיאדת בייג'ין (Gettyimages)
ומה עם ג'וני וייסמילר האגדי? הוא מוכר וזכור כמובן כ"טרזן" הטוב ביותר שידע עולם הסרטים. כשחיין הוא היה בין היתר הראשון שירד מדקה במשחה 100 מ' חתירה. מעבר לכך במאזנו חמש מדליות זהב אולימפיות (פריז 1924, ואמסטרדם 1928). וייסמילר שבר פעמים רבות את שיאי העולם, וזכה ב-52 מדליות זהב באליפויות ארצות הברית. הוא לא נוצח מעולם בשום משחה חופשי שבו נטל חלק, ונבחר בזמנו לשחיין הגדול ביותר של 50 השנים הראשונות של המאה ה-20. כל אחד מהשלושה, פלפס, ספיץ ו-וייסמילר מתאים לתואר, הגדול בהיסטוריה בעיקר במשחים הקצרים.
וישנה כמובן האתלטיקה הקלה. גם בה דמויות שהיו לאגדה, דוגמת הרץ הפיני למרחקים ארוכים, פאבו נורמי, ה"פיני המעופף", שעל פי רישומים זכה בתשע מדליות זהב במשחקים האולימפיים של שנות ה-20.
רץ גדול לא פחות, ואולי אף יותר, היה הצ'כי אמיל זאטופק, "הקטר הצ'כי", שניצח במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952, בשלוש ריצות מתישות למרחקים של 5000 מ', 10,000 מ' ומרתון. ארבע שנים קודם לכן ניצח זאטופק במשחקי לונדון בריצת 10,000 מ', ואף זכה שם במדליית כסף בריצה למחצית המרחק. הישגו במשחקי הלסינקי עשהו אז לרץ הנערץ ביותר בעולם. וכמובן לא ששכחתי את קרל לואיס ואת יוסיין בולט, הרצים למרחקים קצרים. האם קל להעדיף מישהו מהם על פני האחרים?
כדוגמה אחרונה אביא את הטניס, ענף שהיו בו לאורך שנים ספורטאים בעלי רמה ואיכויות יוצאות דופן. אצל הגברים לא ארחיק מידי עד לימיו הראשונים של הטניס. אציין "רק" את רוד לייבר, ג'ון ניוקומב, סטן סמית, ביורן בורג, פיט סאמפרס, רוג'ר פדרר, רפאל נאדל ונובאק דג'וקוביץ. אצל הנשים את סוזן לנגלן, בילי ג'ין קינג, כריס אוורט, מרטינה נאוורטילובה, שטפי גרף, מרגרט סמית קורט והאחיות ונוס וסרינה ויליאמס. לכל אחת ואחת מהרשימה תכונות ויתרונות מיוחדים במינם.
שיאן הזכיות במשחקי הגראנד סלאם. רוג'ר פדרר (AFP)
לכל עיתונאי, לכל פרשן, יכולה להיות הדעה משלו, ואולי אף שם של ספורטאי אחר שכלל לא הזכרתי במאמר, וגם זה בסדר. שכן כוונתי לא הייתה לכלול כל שם אפשרי בכל ענף ספורט. ברור שישנם עוד ספורטאים באותם ענפים, אלא שהיריעה קצרה מלהזכיר את כל אותם גדולים, שהיו אלופי עולם ומדליסטים אולימפיים בלתי נשכחים.
בסיכומו של דבר, לא תמיד הבחירה קלה. מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא לכבד ולהעריך כל ספורטאי ששמו חקוק בדפי ההיסטוריה, ולא להמעיט או לזלזל בתארים שהשיג, או בתקופה שבה פעל והתחרה.
צריך לכבד ולהעריך כל ספורטאי. יוסיין בולט (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?