בשלהי חודש מרץ, אחרי ההעפלה הדרמטית לרבע גמר ליגת האלופות, החליטה הנהלת מנצ'סטר יונייטד להעניק לאולה גונאר סולשיאר מינוי קבוע ולהחתים אותו על חוזה לשלוש שנים. אוהדים רבים חששו כי המהלך עלול להיות בעייתי ולפגוע במומנטום החיובי שהקבוצה פיתחה בחודשיו הראשונים של הנורבגי בתפקיד המנג'ר הזמני.
ואכן, התנופה נעצרה, והחל רצף הכישלונות אשר סופו באובדן הכרטיס לצ'מפיונס-ליג בעונה הקרובה. עדיין מוקדם מאוד לשפוט את יכולותיו של סולשיאר בטווח הארוך, אך מניותיו נפגעו מעט בשל חוסר היכולת לעצור את המפולת באפריל ובמאי.
תגמול המנג'ר הזמני על הישגיו התברר בכל מקרה כטעות טקטית, וזה היה אפילו קצת צפוי. כל עוד מעמדו של סולשיאר לא היה ידוע, השחקנים שאהבו אותו השתדלו במיוחד לשחק למענו. האתגר הספציפי הזה נעלם, וההשפעה המנטלית השלילית עבור פול פוגבה הייתה כבירה. אלא שהיה רציונל אחד ברור ומובהק להעניק לסולשיאר את הפרס המיוחל כבר במהלך העונה שעברה – תחושת היציבות אולי הרסה את המומנטום בתוך המועדון, אך הייתה אמורה לסייע מאוד כלפי חוץ. כי כאשר המנג'ר ידוע לשנים הקרובות, והמועדון עומד מאחוריו, קל הרבה יותר להתחיל במשא ומתן עם שחקני רכש פוטנציאליים.
סולשיאר. אחרי ההצלחה באה המפולת (gettyimages)
אף כוכב לא יסכים לחתום בקבוצה מראש, מבלי לדעת את זהות המאמן. כאשר הבוס יכול לנהל את המגעים בעצמו, הוא יכול לשכנע את השחקנים שהוא חפץ ביקרם הרבה לפני תחילת יוני. המחשבה הזו עמדה, בראש ובראשונה, מאחורי המהלך. הוא אולי נראה כמו טעות טקטית, אך היה אמור – לפחות על הנייר – להיות קלף מנצח מבחינה אסטרטגית. הדבר ניחם את האוהדים כאשר השדים האדומים איבדו נקודות והפגינו יכולת עלובה במחזורי הסיום. אולם כעת, כאשר אנחנו כבר מתקרבים לסוף יוני, ברור לכולם שהיתרון הזה בוזבז.
יונייטד לא השכילה לתעל את המינוי המוקדם להחתמות מפתח מוקדמות. למעשה, מדיניותה בשוק ההעברות לא ממש ברורה. היא עדיין מתקשה להבין כיצד לנהוג בכוכבים הקיימים, ויתרה מראש על הבאת השמות הגדולים, ומתרכזת במרדף אחרי צעירים מוכשרים – גם זאת ללא הצלחה מיוחדת. בעצם, שני השחקנים שכבר עזבו היו אלה שהאוהדים היו מעדיפים להמשיך לראות באולד טראפורד. השדים האדומים לא הצליחו לשכנע את אנדר הררה, לוחם חסר פשרות ושחקן חשוב במערך של סולשיאר, לחתום על חוזה חדש, והבאסקי בחר להיפרד כשחקן חופשי, מבלי שיונייטד תקבל לירה תמורתו. לפחות זה נעשה בצורה מכובדת וחברית, לעומת הפרידה מאנטוניו ולנסיה.
האקוואדורי שהיה מופת למקצוענות במשך 10 שנים תמימות ומונה לקפטן לפני שנה, נזרק הצידה תוך כדי שהוא פצוע. במועדון הוחלט לא לממש את האופציה להאריך את חוזהו בשנה, ומבחינה תדמיתית זוהי מהלומה משמעותית למדי.
סולשיאר ופוגבה. הכוכב חושב על אתגרים חדשים (AFP)
ובמקביל, אלה שמחויבותם מוטלת בספק גדול, עדיין נמצאים במועדון. פול פוגבה מפנטז פומבית על אתגרים חדשים וקורץ לריאל מדריד וליובנטוס, אבל הנהלת יונייטד נחושה לקבל תמורתו סכום העברה תקדימי ולא בהכרח מציאותי. אם תמשיך להתעקש להרוויח הרבה מעבר ל-105 מיליון יורו ששולמו תמורת הקשר הצרפתי לגברת הזקנה ב-2016, היא עלולה להיתקע עם כוכב נטול מוטיבציה גם בעונה הבאה, והשפעתו על חדר ההלבשה תהיה דרמטית.
לפחות פוגבה הוא סחורה חמה ואמיתית – כדורגלן איכותי בגיל 26. קשה הרבה יותר לפתור את סוגיית הסחורה הפגומה אשר עונה לשם אלכסיס סאנצ'ס. אחרי תקופה קטסטרופלית בת שנה וחצי באולד טראפורד, הצ'יליאני בן ה-30 נמצא בשפל חסר תקדים בקריירה, בעוד שכרו המפלצתי ירתיע גם את הקונים האופטימיים שאולי היו שוקלים להמר עליו בתנאים אחרים. ייתכן שהופעה חיובית בקופה אמריקה תשנה מעט את התמונה, והפתיחה מול יפן החלשה הייתה מעודדת בהקשר זה, אך לא מומלץ לפתח תקוות לא מציאותיות.
רומלו לוקאקו הרבה יותר מחובר למועדון, וממש אי אפשר להאשים את הבלגי בחוסר מקצועיות, אבל הוא דווקא כבר אורז מזוודות לאינטר. הוא נהנה לעבוד עם סולשיאר, אולם יודע כי מרכוס רשפורד נמצא בעדיפות עליונה במשבצת החלוץ המרכזי ומעדיף הרפתקה חדשה. לא לחינם הוא הגדיר את אנטוניו קונטה כמאמן הטוב בעולם מבחינתו. האיחוד עם האיטלקי בסן סירו עשוי להועיל לכולם, לאור עזיבתו הקרובה של מאורו איקרדי, אבל מבחינת יונייטד כדאי להשלים את העסקה במהירות על מנת למצוא מחליף הולם. נכון לעכשיו, הוא לא נראה באופק.
לוקאקו. הבלגי כבר אורז (AFP)
באופן כללי, יכולתו של היו"ר אד וודוורד לנהל משא ומתן כספי נחשפת שוב כבעייתית במיוחד. מנצ'סטר יונייטד מפסידה כמעט תמיד במיקוח, והנכונות לשלם לקריסטל פאלאס 55 מיליון ליש"ט תמורת המגן הימני ארון ואן-ביסאקה גובלת באי שפיות עסקית. נכון, הבחור בן ה-21 סיפק עונה אחת נהדרת בקבוצת התחתית מלונדון, ומוגדר בצדק ככישלון מבטיח. זה עדיין לא צריך להפוך אותו למגן יקר יותר מקייל ווקר. כאשר משקיעים בצעירים בעלי פוטנציאל, החוכמה היא לטפח אותם, ולא לשחוק את ערכם מיד אחרי הרכישה. השער העצמי הביזארי של ואן-ביסאקה, שהוביל להפסד אנגליה לצרפת בזמן פציעות באליפות אירופה עד גיל 21, רק מדגיש זאת. עיתוי המקרה הזה סמלי למדי.
האיש שהצטיין יותר מכל בנבחרת אנגליה הצעירה הוא השוער דין הנדרסון, וזו סוגיה נוספת שעומדת על סדר היום. בוגר המועדון ואוהד שרוף, הנדרסון הצהיר שהוא בשל לעמוד בין הקורות באולד טראפורד אחרי עונה מזהירה בה שמר על רשת נקיה ב-21 משחקים בהשאלה במדי שפילד יונייטד וסייע לה לעלות לפרמייר-ליג. אם וכאשר וודוורד יחליט למכור את דויד דה חאה שסיים עונה חלשה בסטנדרטים שלו, הנדרסון נראה כמו הפתרון המושלם לרשת את הספרדי, אבל יונייטד עסקה בשבועות האחרונים בגישושים אצל אנדרה אונאנה מאיאקס. אם דיווחים אלה נכונים, מדובר בהתנהלות הזויה ללא הגזמה. כך לא בונים את דור העתיד.
דה חאה. סיים עונה חלשה (AFP)
ובינתיים, העתיד הזה קיבל חיזוק רק עם הבאתו של דניאל ג'יימס, קיצוני וולשי מהיר מאוד מסוונסי, תמורת 15 מיליון ליש"ט. זו החתמה מעניינת ומסקרנת, עם סיכוי טוב להצלחה, אך היא ממש לא מספיקה, ולצערם של האוהדים אף לא בהכרח מאותתת על מגמה. מובן מאליו כי מוקדם מאוד לנתח את הקמפיין של המועדון, ונותרו שבועות ארוכים לסגירת חלון ההעברות בפתיחת העונה החדשה, אך המטרה הבסיסית של מתן חוזה לסולשיאר בסוף מרץ הייתה להימנע מלחץ מיותר לפני הדד-ליין. ובכן, לפי מצב העניינים הנוכחי, נראה כי החלום הזה לא יוגשם.
מה דעתך על הכתבה?