לפעמים לעולם יש דרכים משונות לצחוק וגם לחרוץ גורלות, והמשחק על המקום השלישי בקופה אמריקה הפך לפתע, בדיעבד, לבעל חשיבות עליונה. בשני הטורנירים הקודמים, נערך המפגש בין ארגנטינה לצ'ילה בגמר, וליאו מסי שיחק את תפקיד הגיבור הטראגי. הוא הפגין אמנם יכולת לא רעה וסידר מצבי הבקעה מצוינים לחבריו, אך ראה את כולם מחמיצים, לא מצאה את הרשת בעצמו, וצפה בתסכול בנבחרתו נכנעת בדו-קרב הפנדלים. העלילה הייתה עגומה במיוחד ב-2016, כאשר הקפטן החמיץ בעצמו מהנקודה הלבנה, ואז הודיע על פרישה מהמדים הלאומיים.
המהלך נתפס במולדתו כלא ראוי – מעין ביטוי של חולשה וחוסר מנהיגות. ואם לא הצליח מסי להסיר את תווית הלוזר באמצעות זכייה במדליות זהב במונדיאל או לפחות בקופה אמריקה, היה צריך לקרות משהו יוצא דופן על מנת להפוך אותו מחדש לגיבור לאומי, בעיני חלק ניכר מהאוהדים. בשבת, במשחק הרבה פחות חשוב מול צ'ילה, הנס הזה התרחש.
הכרטיס האדום שנשלף לעברו של הפרעוש הוא המתנה הגדולה ביותר שאפשר היה לבקש. הוא גרוטסקי, אבסורדי, בלתי ניתן להסבר הגיוני. בשורה התחתונה, הוא לא השפיע על התוצאה הסופית, כי ארגנטינה ניצחה את היריבה האדומה גם בלעדיו, תוך שהיא נעזרת בין היתר בבישול האמנותי שלו לסרחיו אגווארו בפתיחת המשחק. האסיסט הזה, בו מסר מסי כדור חופשי מהיר ובלתי צפון לקון, הזכיר לאוהדי אלביסלסטה את המסירה של דייגו מראדונה לקלאודיו קאניג'ה מול ניגריה בתחילת מונדיאל 1994. את גביע העולם ההוא סיים דייגיטו מוקדם מהצפוי – הוא הושעה בשל שימוש בחומרים אסורים, וטען לקונספירציה נגדו ונגד מולדתו. אז כעת הגיע התור של מסי לדבר על קונספירציות של ההתאחדות הדרום אמריקאית, וההחלטה ההזויה של השופט הפרגוואי מריו דיאס דה ויוואר העניקה לו סיבה מושלמת לכך.
ליאו מסי מורחק. היום ששינה הכל (Alexandre Schneider / Stringer)
אמירותיו של מסי אחרי ההפסד לברזיל בחצי הגמר לא זכו להד תקשורתי משמעותי, כי התוצאה הייתה הגיונית. הפרעוש טען אז כי לא נעשה לכאורה שימוש ב-VAR ולא נשרקו שני פנדלים לטובת ארגנטינה, אך לכל צופה היה ברור כי המארחת עלתה לגמר בצדק. מסי אולי הפגין דווקא את משחקו הטוב ביותר בטורניר מול סלסאו, ומסר מספר כדורים טובים לחבריו, אך הוא עדיין היה חלש בהשוואה למצופה ממנו, והטורניר הזה היה אמור להירשם כגרוע ביותר בחייו.
מעבר לפנדל המדויק לרשת פרגוואי בשלב הבתים, תרומתו לנבחרת הייתה שולית. בפעם המי-יודע-כמה, נטען נגדו כי אינו מסוגל להנהיג ולא משקיע מספיק כאשר הוא לובשת את חולצת פסי התכלת-לבן. הטענות נגד השופט נתפסו בעיני רבים כניסיון להסיט את האש מעצמו, ולא מעבר לכך.
ואולם, בעקבות התקרית המוזרה עם גארי מדל שהביאה להרחקתו, השתנה המצב ב-180 מעלות. לפתע, לטענותיו של מסי יש בסיס עובדתי. לפתע, הוא לוקח מנהיגות ומתחיל להתנהג כמו מראדונה. לא רק הבישול לאגווארו הזכיר את האליל לשעבר, אלא גם ההתבטאויות הבוטות אחרי שריקת הסיום. מסי סירב לקבל את המדליה, הצהיר שהכל מושחת, והאהדה כלפיו עצומה. אוסקר רוג'רי, מנהיג בלתי מעורער מגיבורי הזכיה במונדיאל ב-1986, הצהיר: "ליאו מדבר כמו קפטן ומנהיג, ואומר בגלוי את אשר על ליבו. כוונותיו כנות. הוא דיבר יותר מבעבר על אירועים שקרו באמת". לאוהדי ארגנטינה נוח להרגיש כי המארחת קיבלה יחס מועדף, ודווקא הכרטיס האדום שנשלף לכוכב העל מול צ'ילה – אשר לא קשור כלל לסלסאו – מגביר את תחושת הקיפוח מחצי הגמר והופך אותה למוצדקת. ביזארי, אבל עובדה.
מאוכזב לאחר ההפסד לברזיל. "כוונותיו כנות" (DOUGLAS MAGNO/AFP/Getty Images)
כך, ברגע אחד, שינה מסי את עמדתו הקבועה כשעיר לעזאזל והפך למנהיג המקופח שיש להגן עליו. ההרחקה מול צ'ילה החזירה את הזיכרונות מ-2005, אז ספג הנער הצעיר כרטיס אדום לא מוצדק בבכורה שלו במדים הלאומיים במשחק ידידות חסר חשיבות מול הונגריה. אז, לפני 14 שנה, היה מסי התקווה הגדולה, וההערצה כלפיו הייתה בקונצנזוס. הוא לא יזכה לקונצנזוס מוחלט כעת, אך הציבור יתגבש מאחוריו, וההשעיה הארוכה שהוא עלול לספוג רק תגביר את האהדה כלפיו. כאשר יחזור, לקראת המהדורה הבאה של קופה אמריקה בעוד שנה, יהיה עליו למנף את המצב החדש למעשים ולהצעיד את ארגנטינה לזכיה במדליות הזהב.
האם זה אפשרי? איש לא יודע, אך מסי קיבל עוד שנה של חסד. השופט הפרגוואי איפשר לו להשכיח את הכישלון האישי העצום בטורניר הנוכחי. בדיעבד, יזכרו לו רק את ההרחקה הלא מוצדקת ואת הצהרותיו נגד ההתאחדות הדרום אמריקאית. לנוכח ביצועיו הדלים עד כה, זו התוצאה האידיאלית מבחינתו.
נתראה בקופה אמריקה הבא (Lucas Uebel/Getty Images)
מה דעתך על הכתבה?