1. אחד הדברים שלומדים מצפייה בכל תחרויות הנינג'ה הוא שמה שמגיע אחרי הוואו, הוא הוואו הבא, ולכן באקסטרים, כמו באקסטרים, גם מכבי ת"א שוברת את השיאים של עצמה. ההדחה הממשמשת ומגיעה של מכבי ת"א מאירופה משמיטה את הלסת בהרבה יותר עוצמה מכפי שהשמיטה אותה מכבי ת"א בפער 31 הנקודות שאיתו היא דרסה את הליגה.
את מה שנאמר עכשיו, אמרנו גם לפני שבועיים, בהפסד המביך לקלוז', ברומניה, וביתר שאת אחרי התיקו המביך בשבוע שעבר נגד אותם רומנים. אין שינוי, אין סטיית תקן. ההגנה של מכבי מביכה, היא סופגת שערים מהגבהות אל קו החמש. נוכחות השוער החדש של מכבי בלתי מורגשת. הוא לא שולט בהגנה, הוא לא שולט ברחבה, הוא מחכה לכדור שיפלח את קו השער. הקישור של מכבי רך, איטי ושקוף. כלומר, יש לה את דור מיכה ויונתן כהן, שהם שחקני כדורגל קבוצתיים, אבל בכל מה שקשור ליתר השחקנים, מדהים לראות שהם לא מתאימים לרמה. משחק המעבר איטי להחריד, שחקנים נוגעים יותר מדי בכדור, מניעים מסביב ולא לעומק (למעט מיכה), מאפשרים להגנת היריב להתארגן.
זה לא שמכבי מפסידה התמודדות כי החמיצה, כי שוער היריבה תפס יום, כי היא עשתה טעויות לא מחויבות. היא מפסידה כי היא רדומה, כבויה, לא מחויבת. מי שרוצה להבין איך זה מתבטא, שיצפה בתקציר השערים שמכבי ספגה מתחילת העונה. דמותו של דור פרץ נצפית שם בווריאציות שונות של מיקום רע, איחור בסגירה, מעט נחישות. דור פרץ נחשב לפוטנציאל הכי גדול של מכבי ת"א, אבל מאז שהראש שלו מחוץ למכבי ת"א, זה לא אותו שחקן (בשורה רעה לאנדי הרצוג). לפעמים עדיף שחקן רעב, פחות מוכשר, מאשר שחקן נוכח-נפקד.
עדיף שחקן רעב מכזה שנוכח-נפקד. ז'איר ופרץ (דני מרון)
סיפור החלפת הצוות הרפואי במכבי ת"א הוא לא הבעיה של מכבי הקיץ, אלא רק הסימפטום. ולדימיר איביץ' נכנס לוואקום שנוצר בעקבות אי איוש משרת המנהל הספורטיבי (מאז עבר ג'ורדי קרויף למשרת האימון), והוא גם מאמן, גם מנהל מקצועי, וגם שריף. קראתי פה ושם אוהדים שמאשימים את מנספורד או את גולדהאר באי חיזוק הקבוצה, אבל יש קבוצות שגילו הקיץ ששמות לא הופכים לקבוצה, אלא מאמן הופך אותה לכזו. אם איביץ' היה רק מאמן, מילא. איביץ' במכבי הוא מזמן לא רק מאמן.
בפעם האחרונה שמכבי הודחה ככה מאירופה – ויהיה מפתיע מאוד לראות את מכבי שונה בתכלית תוך שבוע, הלוואי ונתבדה – היא החתימה מאמן (אוסקר גרסיה) שנחשב למוערך בקריית שלום, ושחררה אותו לבקשתו, עוד בטרם ההדחה הסופית. במקומו הגיע פאקו ואיתו טרבל. זו לא הצעת ייעול, זו תזכורת.
בהדחה המפתיעה הקודמת, המאמן ביקש לעזוב. רק מזכירים (דני מרון)
2. הזכרנו את דור פרץ, אז הנה כמה מילים על דור פרץ הבא. עדן שמיר שיחק לצד דור פרץ בנבחרת הנוער של ילידי 1995 שהגיעה תחת הדרכתו של אלי אוחנה לטורניר גמר אליפות אירופה ב-2014. מדובר בדור טוב, חרוץ, ממושמע, צנוע. אנחנו מרגישים את השנתון הזה בכל רמ"ח אבריו של הכדורגל הישראלי. עדן שמיר הוא האנדרייטד מכל השנתון הזה, כי הוא גדל בצפון, ורק עכשיו הפציע במיינסטרים. שמיר הוא כמו שחקן כדורסל בגלבוע/גליל. עד שהוא לא חותם באחת הגדולות, הוא לא על המדף, הוא בארגז המבצעים.
ולכן שמיר הוא הכוכב הזוהר בין ארבעת בוגרי נבחרת 95' שהגיעו הקיץ לבאר שבע – כולל שון גולדברג, רמזי ספורי ודויד קלטינס – כי הוא גם הרעב מכולם, כי בשבילו אירופה זו התנסות חווייתית, זו הגשמת חלום, עוד הזדמנות להראות מה מגדל כבר שנים איזי שרצקי בערוגת הכישרונות שטיפח באצבע הגליל.
ולכן הפועל ב"ש של הקיץ הזה, צנועה, חרוצה ויעילה מהפועל ב"ש המדושנת ועמוסת השמות, שהתרסקה בעונה שעברה. צנועה כי היא מסוגלת לנצח גם את לאצ'י, גם את קייראט, ואפילו את נורשפינג בחוץ, אבל היא מסתפקת בניצחון בבית ומעבר שלב. הכדורגל הוא מירקם, בסיסו הוא בישול איטי. ב"ש נראית עדיין קצת כמו שנראתה מכבי ת"א בעונה שעברה, ולהיפך.
רק עכשיו הפציע במיינסטרים. שמיר (אודי ציטיאט)
3. אחד מגדולי המוחות והפיות בכדורגל הישראלי אמר לי לפני מספר שבועות כי בני יהודה מועמדת חזק לירידה העונה, כי כמה אפשר לקחת מגיני עצם וליצור מהם קבוצת כדורגל במדפסת תלת מימדית? התחשק לי אחרי אלוף האלופים, לסמס לו שאולי הוא טועה, אבל כיוון שהיריבה היתה מכבי ת"א החלשה, היה שווה לכבוש את היצר.
יכול להיות שבני יהודה לא תצליח לשחזר את הישגיה מהעונה שעברה, ויכול להיות שיוסי אבוקסיס יחמיץ פלייאוף עליון אחרי ארבע פעמים רצופות (גם עם סכנין), אבל קשה לראות קבוצה כל כך חרוצה וחכמה יורדת ליגה. קשה לראות שחקנים שממלאים את ההוראות הפשוטות של מאמנם בדרך כל כך אינטליגנטית. איך התקפת מעבר היא מופת לניצול מהירות ושטח, איך שחקנים נעים דרך החללים במרכז ומהווים אופציית מסירה, איך יודעים לנצל הזדמנויות.
נכון, זה יותר מדי לאבד את שועה, ואשכנזי, וחזיזה, וצ'יבוטה תוך חצי שנה, אבל בני יהודה לא איבדה את יוסי אבוקסיס, המאמן המשפיע ביותר על הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות, משפיע באמת ההכרה כי קבוצה מנצחת, לא שמות גדולים.
אם בני יהודה תעבור שלב – וזה יהיה קשה – זה יהיה עוד שלב באבולוציה של אבוקסיס (שניצח כמאמן את חטאפה וזניט בחוץ) ושל מוחמד גאדיר. למי שלא זוכר, השערים של גאדיר בזלצבורג וברמת גן סידרו למכבי חיפה ליגת אלופות ב-2009, והשער של גאדיר בלודוגורץ, סידר לב"ש שלב בתים לפני שנתיים. כששני אלה נמצאים בחבילה אחת, לכן תדעו איפה זה ייגמר.
יש את אבוקסיס וגם את גאדיר (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?