למילאנו יש חתיכת מסורת בטופ של הכדורסל האירופי לקבוצות אלופות. צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד ומילאנו היו המעצמות הראשונות במפעל. זימנטל, טרסר, בילי, דן פטרסון, דינו מנגין, מייק ד'אנטוני – אלה שמות שיש להם משמעות עבור מי שליווה את מכבי ת"א בקמפיין שלה לצמרת האירופית באותן שנים. כדי להיכנס למועדון הגדולות מכבי הייתה צריכה לקבל את ההכרה גם מווארזה וגם ממילאנו.
יש למילאנו לאן לשאוף כשהיא מחתימה את אטורה מסינה ונותנת לו "מעמד פופוביץ'" במועדון, ואפשר להניח שגם את המעטפת המקצועית והכלכלית שפופוביץ' דורש ומקבל, עניינים של שליטה ותקציב. הקבוצה האחרונה הטובה של מילאנו בעשור שחלף הייתה ב־2014. אז היא נראתה כמי שיכולה ללכת עד הסוף בפיינל פור שנועד להתקיים אצלה בבית, אבל הפסידה למכבי של בלאט, שגנבה את הביתיות במשחק חוץ שהוגדר כנִס והיה הראשון מבין שלושה שהתרחשו על אותו פרקט. הפיינל פור עצמו סיפק עוד שניים. בסופו של דבר שני המועדונים התרסקו באותה שנה וחדלו להיות גורם משמעותי למשך כמה שנים.
שתי הקבוצות לא חסכו עד הקיץ הזה, הן פשוט לא הצליחו לבסס מודל שישמר את מעמדן במועדון הגדולות שמילאנו יסדה ומכבי הצטרפה אליו. בעלות הזכויות במועדון המועמדות לפיינל פור נדחקו לשולי העשירייה, ונראה שזה מקומן בעקבות יחסי הכוחות החדשים שנוצרו. מוסקבה ומדריד שמרו על מעמדן, תל אביב ומילאנו לא. בינן לבין הגדולות נוצרו פערים דומים לאלה שקיימים בינן לבין קבוצות בליגות המקומיות שלהן. עוד השנה, בתחילת העונה, רק לפני חודשיים, מכבי הוגדרה בתור "נס ציונה של היורוליג". זאת הייתה הגדרה ששיקפה אז את מעמדה.
רק לפני חודשיים, מכבי הוגדרה בתור "נס ציונה של היורוליג" (עדי אבישי)
המאמץ של מילאנו וההשקעה שלה כוונו לכיבוש היורוליג, שמקבלת מעמד של הליגה השנייה בטיבה בעולם הכדורסל. ליגה שקורים בה דברים מעניינים בתחום של זיהוי וטיפוח כישרונות, שיטות אימון ופילוסופיית משחק. ה־NBA שואבת ממנה. ליורוליג נוספו השנה כ־20 שחקני NBA שמכירים בה כליגה תחרותית שתואמת את הציפיות שלהם מעצמם. הליגה הסינית, שנלחמה מול היורוליג על כישרונות שנפלטו מה־NBA, מתגלה כליגה שיש בה כסף אבל אין בה כדורסל. לסין מגיעים כדי לסחוט עוד משהו מהקריירה, לא כשיש לך עוד מה לומר. כך לפחות חשב ארון ג'קסון, שחתך באמצע העונה הסינית שלו והגיע למכבי.
הישגיו הגדולים של מסינה בכדורסל האירופי הושגו לפני יותר מעשור. מאז הוא עשה דברים. בחמש השנים האחרונות שימש עוזר מאמן ב־NBA, בסן אנטוניו ספרס, תחת פופוביץ'. ברור שמסינה העניק הרבה ל־NBA, הוא מוח כדורסל, אבל השאלה היא מה הוא לקח משם, איזה מסינה חזר משם. ומכל מקום, כשמסינה מגיע ומקבל כאלה סמכויות, נוצרות גם ציפיות. הקבוצה שבנה במילאנו במהלך הקיץ, כשהוא על הקווים, כשכל החלטה בארגון רשומה על שמו, מוערכת כקבוצת פיינל פור.
כישלונותיו של מסינה בכדורסל האירופי בטרם פנה ל־NBA היו בשתי האירופיות הגדולות, ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה. מסינה מתהלך רק עם הגדולות. כישלונותיו יוחסו למערכות היחסים שהתקיימו בינו לבין כוכביו. הוא ידוע כמאמן ספציפי שמציב לשחקניו רף גבוה, לא כל אחד מתאים. מי שלא מתאים, בדרך כלל לא מספיק אינטליגנטי, מרגיש זאת מיד. אצל מסינה אולי לא תרגיש גדול אף פעם, אבל תמיד תרגיש קטן. הוא שולט בשחקניו, מעמיד אותם במבחנים, מאמן אירופי מהדור הישן, כמו אוברדוביץ'. מובן ששניהם עדיין רלוונטיים. אחרי שהוטלו בו ספקות צריך גם לומר שזו רק השנה הראשונה של מסינה במילאנו. פרויקט מסינה במילאנו, כמו של אוברדוביץ' באיסטנבול, יימשך כמו שמגיע לאלה שעומדים בראשו.
פרויקט מסינה במילאנו יימשך (דני מרון)
ב־NBA התפתח לאחרונה ויכוח מקצועי שעסק בהיעלמותה של הקליעה מחצי מרחק בעידן הקליעה מ־3. תת־מקצוע שלם של קלעי חצי מרחק נמצא בסכנת הכחדה. זה קרה גם בעמדות אחרות ב־NBA. אלה תהליכים אבולוציוניים שפוקדים את הענף. קווין דוראנט התייחס להשתלטותה של מחלקת המחקר על המשחק: "מי לעזאזל רוצה לדבר על גרפים כשמנהלים שיחה על כדורסל? אני חושב שהמשחק פשוט. אנחנו מסבכים אותו עם כל המספרים. חלקם מועילים, אבל חלקם פשוט מבלבלים".
נתונים סטטיסטיים, מספרים, גרפים, אלה תקפים עד שהמשחק מתחיל. המשחק עצמו יכול לטרוף אותם באמצעות משתנים שלא מוכרים מהעמודות הסטטיסטיות, כי אינם מדידים. לכן גם אינם נצפים. לא פעם, תוך כדי משחק, מתגלה שלסטטיסטיקות המוצקות, שנחצבו ממחקר עמוק וקפדני, קרה משהו, אם כי נהוג לומר שבסופו של דבר הן מתיישרות.
כשניגשים לנתח שחקן לפרטי פרטים, מפרקים אותו לאטומים ולפרודות, מצטבר ידע עצום ששימוש אובססיבי בו יכול גם לבלום. שימוש נכון בידע זה גם לדעת מתי להרפות, להניח אותו בצד ולתת לדברים לקרות. או כמו שאמר זאק לאבין משיקגו בולס באותו דיון על היעלמותה של הקליעה מחצי מרחק: "אני מבין את ההיגיון של האנליטיקס, אבל לפעמים טוב יותר לתת לרכז שלך לקחת את הזריקה שהוא רוצה במקום זו שאתה רוצה".
גם דוראנט וגם לאבין מדברים בשמה של פילוסופיית משחק לא עכשווית, שננקטה לפני שהמשחק השתעבד לידע ולמחלקות מחקר. השקפת עולם שלוקחת חופש ממספרים ואחוזים ונותנת מקום לאינטואיציה ולחופש. הידע נמצא ברקע, הוא רק לא שולט.
"מי לעזאזל רוצה לדבר על גרפים כשמנהלים שיחה על כדורסל"? (Gettyimages)
מכבי הביאה הקיץ שחקנים שסוכניהם חיפשו להם קבוצות וההצעה של מכבי הייתה הטובה ביותר שהונחה בפניהם. היא אספה מבין אלה שהגדולות הותירו אחרי שנטלו את חלקן. המספרים שלהם ביטאו את הקריירות שלהם ודיברו בעד עצמם. כמה חודשים תחת יאניס ספרופולוס והם התגלו שחקנים טובים בהרבה מכפי שהמספרים שלהם העידו. ספרופולוס לא הופיע בסטטיסטיקות של השחקנים שמכבי ליקטה הקיץ. המוניטין שלהם נוצר בהיעדרו. ספרופולוס קרה לכל אחד מהם, הוא הוציא מהם את כל מה שהביאו עמם, ועוד משהו – את הדבר הנוסף.
מכבי זו קבוצה שההערכות המוקדמות לגביה בטלות. טבעי שרצף המכות שהיא סופגת יגבה מתישהו מחיר. לא ייתכן אחרת, אבל תחת ספרופולוס אין לדעת. לכל אורך הדרך, מיומה הראשון, אין לה וחסר לה והיא פגועה, עמוד השדרה שלה מרוסק – ובסך הכל אין לזה השפעה. היא עוברת את ברצלונה ומילאנו כאילו זה מובן מאליו. באיזשהו שלב במשחק היא מחליטה לגמור אותו.
היו למכבי כמה קבוצות כאלה בעבר, שכאילו נבנו מכלום, אפשר היה להריח במהלך העונה שהן קורות, היה להן הריח הזה, של הדבר הנוסף שדבק בהן והביא אותם. לדבר הנוסף אין הסבר, הוא בין המאמן לשחקניו, אי אפשר לכמת אותו, הוא לא קשור לידע קונקרטי, המחקר לא מכיר בו. ידע יש גם למסינה, הדבר הנוסף זה מה שספרופולוס מביא איתו.
מכבי עוברת את ברצלונה ומילאנו כאילו זה מובן מאליו (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?