מכבי חיפה "גמרה" אמש (שלישי) את המשחק כבר לאחר שמונה הדקות הראשונות שלו. שני שערי בזק מרגלי נטע לביא וניקיטה רוקביצה, העניקו לירוקים יתרון 0:2, וזאת עוד לפני שהפועל תל אביב הבינה מה קורה לה במגרש. במצב שכזה היה ברור שהפועל תשוב הביתה בידיים ריקות.
מכבי חיפה התייצבה למשחק לאחר האכזבה הגדולה שנחלה במחזור הקודם, שבו נוצחה 1:0 בידי הפועל כפר-סבא, אבל מפגש ישיר עם הפועל תל אביב התברר כהזדמנות גדולה מאד להוכיח שההפסד לכפר סבא היה כנראה בבחינת תקלה מקרית. משריקת הפתיחה עטו המכבים על מחצית המגרש של הפועל ת"א, והסתערו על כל כדור בנמרצות יוצאת דופן. ההסתערות הותירה את הפועל חסרת אונים ומבולבלת. גל ההתקפות לא פסק משך 20 הדקות הראשונות, וחיפה עשתה על כר הדשא ככל העולה על רוחה. אוהדי הפועל לא האמינו שזה קורה לקבוצתם.
נטע לביא נתן את האות, בחטיפת כדור, אותו ירה מיידית לעבר השער. הכדור טס לרשת והעניק לקבוצה הביתית את השער הראשון המיוחל. זו הייתה בעיטה מהירה המאפיינת חלוץ טבעי. בעיטה של סקורר. במשך כל השנה שעברה ראיתי רבות כמותה שנורו מרגליו של ערן זהבי בליגה הסינית. בעיטתו המהירה והמדויקת של לביא הזכירה לכל שכדורגל הוא משחק שתכליתו היא הבעיטה לעבר השער. זהו מסר לכל חלוץ בליגה.
כשרוקאביצה הבקיע את השער השני, שני שחקני הגנה אדומים ניצבו משני צדדיו, ואף אחד מהם כלל לא נצמד אליו. לכן זה היה מהשערים הקלים שהבקיע רוקאביצה בחייו. איני יודע אם בתום 20 הדקות הראשונות התעייפו החיפאים, אבל עובדה היא שהפועל החלה להראות סימני התאוששות, ואולם עד לסיום המחצית היא לא בעטה אפילו כדור אחד לעבר מסגרת השער הירוק. מכל מקום, עוד לפני סיום המחצית, לאחר כדור קרן, הגיע גם השער השלישי, מרגלי טרנט סייסבורי, שקבע 0:3 ברדת הקבוצות להפסקה.
סיינסבורי. גם הוא היה חלק מהחגיגה ההיסטורית (עומרי שטיין)
פתיחת המחצית השנייה דמתה לפתיחתה של המחצית הראשונה. יאניק ווילדסחוט קבע 0:4, והתוצאה העידה כמובן על פערי האיכות הגדולים שבין שתי הקבוצות. להפועל תל אביב פשוט לא הייתה שום תשובה לעליונותה של הקבוצה בירוק. רק בפיגור של ארבעה שערים נכנס מאור בוזגלו כמחליף להרכב הפועל, והדבר תמוה בעיני. את השער החמישי שלה הבקיעה מכבי חיפה בדקה ה-81 מרגלו של צ'ירון שרי, לאחר מבצע קבוצתי משולב, שבו מאבוקה מסר רוחב, ושרי קבע 0:5, שהיא גם תוצאת הסיום של המשחק החד-צדדי. מאמן מכבי מרקו בלבול שיתף במהלך המחצית השנייה גם את ירדן שועה, ואולי יש לראות בכך העברת דף חדש, שביכולתה רק לעשות טוב לחיפה.
בסיכומו של דבר זה היה ניצחון מוחץ, שהושג תוך מפגן עליונות בלתי ניתנת לערעור. 0:5 אינה תוצאה שגרתית במאבקים ההיסטוריים שבין שתי הקבוצות. להפועל תל אביב זהו הרגע שבו חובה עליה לעשות את חשבון הנפש המקצועי, ולשאול עצמה איך זה קרה לה.
0:5 ירוק, מי היה מאמין? (עומרי שטיין)
מה דעתך על הכתבה?