נמצאת במקום הראוי לה: בית"ר ירושלים מתחילה להיות מועדון

ניר קלינגר אמר פעם כי בישראל מנתחים משחק לפי התוצאה שלו. נדמה כי את כל הכדורגל בישראל מנתחים רק לפי התוצאות שלו. מאמנים טובים יכולים לקחת אליפות ולשלם במשרתם באמצע העונה הבאה, שחקנים מעולים יכולים לאבד מקום על סמך שני משחקים, מועדון יכול לקום או ליפול על סמך טעות – של מאמן, שחקן, או שופט. ריצ'ארד נילסן המנוח אפיין את ההתייחסות לכדורגל בישראל כשאמר: אחרי ניצחון אחד כולם באופוריה, אחרי הפסד אחד כולם בדיכאון. נעמי שמר אפילו כתבה על זה שיר: אין רגע דל, או סקנדל או פסטיבל.

ולכן, הניתוח של בית"ר ירושלים בשבועיים האחרונים לא היה הוגן, לא התכתב עם המציאות, בוודאי שלא התכתב עם הטבלה. על רוני לוי כתבו שהוא מאמן אפור שלא אוהב לשחק כדורגל יצירתי; על יוסי בניון אמרו שהוא מנהל ספורטיבי כושל, שבנה קבוצה לא טובה; על משה חוגג אמרו שהוא שפך כספים ללא הכרה ועכשיו רוצה לחסוך אז הוא מפיל את התיק על הקהל שלא בא (בגלל רוני לוי…בגלל בניון).

אתם ראיתם משהו מזה אתמול? רוני לוי לא היה יצירתי? הכדורגל שלו לא היה התקפי? האם הקבוצה שבנה בניון הייתה נחותה אפילו לרגע מול הקבוצה הכי מלהיבה בארץ, שרק לפני שבוע הנחילה להפועל ת"א את ההפסד הגדול בתולדותיה?

בית"ר נמצאת במקום הראוי לה. משה חוגג קיבל אותה כמו שאדם מקבל רכב, שנמצא בתחתית ואדי וכבר התחפר עם הרכב בניסיונות החילוץ הקודמים. מה שהיא עושה העונה, בממוצע, זה מה שהיא מסוגלת. לפעמים זה טוב, יש מקרים שאפילו טוב מאוד, ולפעמים זה רע. חוסר יציבות של מועדון צעיר, ובית"ר מתחילה להיות מועדון. העובדה כי בית"ר מתעלה מול קבוצות גדולות אומרת שהיא עוד לא בשלה לקחת אליפות, אבל בשלה לקבוע מי כן תיקח.

עדיין לא בשלה לאליפות, אבל כן להכריע מי תיקח. בית"ר ירושלים (דני מרון)

2. בואו לא נזלזל ברוני לוי. יש לו 315 משחקים כמאמן בליגת העל, הוא אימן בה כבר לפני 20 שנה, הוא לקח שלוש אליפויות רצופות, הביא קבוצה לשמינית גמר גביע אופ"א. הוא טקטי, קצת קשוח, עקשן, אפילו בארד. אבל כשהוא מסדר טקטית קבוצה קפריזית, הוא מסוגל לייצר כדורגל קטלני.

רוני לוי קיבל השבוע שני שחקני רכש. הם התאימו לו כמו כפפה ליד. אחרי העזיבה של גדי קינדה, חנן ממן היה אמור למלא את משבצת המבוגר האחראי שייתן טיפת חוכמה לרצים לתוך הקיר. זה הוריד את פלומיין למקומו הטבעי, כשחקן מעבר, או את עלי מוחמד לתפקיד עושה המשחק מאחור. אלירן עטר נכנס למשבצת של לוי גרסיה, עם יותר מ-100 גולים הבדל ברזומה. זה היה רכש משדרג, שבא לידי ביטוי כבר במשחק הראשון, בזכות הרעב למשחק של שני שחקני הרכש.

המאמן הותיק חיכה למכבי חיפה, האקסית המיתולוגית. הוא התכונן אליה היטב, הכה אותה במקומות שהיא מכה קבוצות אחרות, התנפל עליה כבר בשליש האמצעי, ושהשיג את הכדור, שיחק כמו שצריך מול קבוצה שהייתה מאוד דלילה. אם לא ג'וש כהן, התוצאה הייתה כפולה ומכופלת. זה היה ניצחון מוחץ, שנסגר רק בהתקפה האחרונה.

אל תמהרו להספיד את הכדורגל הקטלני של רוני לוי (דני מרון)

3. שתי דקות וחצי בתוך זמן פציעות נפל לרגליו של ירדן שועה הכדור החשוב הראשון בקריירה הקצרה שלו. הכדור היה במרכז הרחבה, ללא אף שחקן שהפריע לו. אחרי כל הסופרלטיבים שקשרו לראשו ושלא התממשו בגלל אלף ואחת סיבות שתלויות בעיקר בו, הסופרלטיב הבא עמד באוויר. ההשוואות לערן זהבי החלו כבר להכתיב את עצמן, הרי זהבי לקח אליפות במגרש הזה – אבל בשער הצפוני שלו – והפך את הווינריות למקצוע. נו שועה, אתה זהבי או לא?

ושועה בעט כדור שדיוגו ורדסקה הצליח להרחיק וגם איתמר ניצן היה מגיע אליו, כדור כמו ששחקנים בני אנוש בועטים וקצת החזיר אותנו לפרופורציות. שחקן מוכשר, שעוד לא תקע יתד בהרכב של קבוצה גדולה וייקח זמן עד שישבור שוויון או יקים קבוצה מאפר.

שובר שוויון? עוד ייקח זמן. שועה (דני מרון)

4. המרדף אחרי מכבי ת"א ותצוגות הכדורגל הלא אחידות שלה, שיבשו קצת את דעתם של אוהדי מכבי חיפה. לטובה, כי הגיעה אתמול בטמפרטורה האכזרית בטדי כמות אדירה של קהל, אבל גם לרעה, שכן מכבי חיפה לא מורכבת מהיסודות שמרכיבים את מכבי ת"א. רק לפני יומיים איבדה מכבי ת"א ניצחון שהגיע לה ומכבי חיפה לא הצליחה אתמול למנוע הפסד שהגיע לה. ובעניין הזה, עדיף להיות תמיד טוב מהיריב ולמעוד מדי פעם, מאשר להיות נחות מהיריב ולהתפלל לנס.

5. שני מתאזרחים קיבלו במהלך העונה את אפודת השוער הראשון בשתי הקבוצות הגדולות. דניאל טננבאום קבע שיא אי ספיגה היסטורי – וג'וש כהן הוכיח שהוא טוב ממנו.

"מכבי חיפה לא מורכבת מהיסודות שמרכיבים את מכבי ת"א" (דני מרון)