לעומתה, הפועל תל אביב נמצאת בפלייאוף העליון כי מדובר במועדון גדול. ברגעי האמת, השילוב בין הנהגה ושכל, שחקני על (גם מעבר לשיא) וקהל תומך, היא קומבינציה שקשה להתגבר עליה. בטח כשמשחקים על קצפת ולא על לחם וחמאה.
מי שנתן לאריק ינקו את המפתחות במשחק הזה, מי ששלח למערכה שחקני קלאץ' כמו מאור בוזגלו ועומר דמארי דווקא במשחק כזה, ומי ששם את הפועל על הכתפיים של עומרי אלטמן – ראוי לכל מחמאה. ניר קלינגר ומשה סיני לא רק שחילצו את הקבוצה מקריסה מקצועית בלתי הפיכה, הם החיו את הפועל ת"א. הקבוצה הייתה פחות טובה מחדרה אתמול והגיע לה להפסיד, אבל היא רצתה לנצח, וניצחה. וזה כרטיס חזרה מוצדק לבית העליון של הכדורגל הישראלי.
קלינגר חוגג עם עומרי אלטמן ומרווין פירסמן (דני מרון)
2. למרות שהקרב על האליפות הוא בין שתי קבוצות, ולא הולך להיות פה מרוץ כזה מותח לתואר, קיבלנו פלייאוף עליון מהסרטים: חמש הגדולות של הכדורגל הישראלי מסודרות במקומות 1-5, ומתחתם הפועל חיפה, קבוצה עם מסורת וקהל.
יש מי שישאל על מה המלחמה הגדולה כשהכרטיסים לאירופה כמעט סגורים. התשובה ברורה: כסף. זה מה שהפך את שני המשחקים המקבילים אתמול לאיכותיים, למלחמה של ממש. היו רגעים שבהם הרגשנו שהמלחמה על הכסף גדולה יותר מהמלחמה על הבית. עוד שינוי בתפיסה ועוד צעד בדרך למקצוענות מלאה.
זה היה מחזור סיום נהדר לליגה סדירה, לא רק כי היה פה שער ניצחון דרמטי, אלא בגלל ששתי המודחות מהפלייאוף העליון (חדרה ובני יהודה) היו יכולות להיות בו ואיש לא היה מתווכח. מה הן יעשו בפלייאוף התחתון? לא מקנא בהן.
אוהדי הפועל חיפה. קבוצה עם מסורת וקהל (מאור אלקסלסי)
3. כשדניאל טננבאום ניפץ באופן מוחץ את שיאו האלמותי של גיורא אנטמן וסגר 1,263 דקות רצופות ללא ספיגה היה מי שפירש זאת בכך שמכבי תל אביב מחזיקה כל כך הרבה בכדור ויודעת לסגור עניין, בזמן שלא ממש תוקפים אותה. לפעמים גם נתנו קרדיט להגנה.
העובדה כי עד אתמול מכבי ת"א לא ספגה ב-20 מתוך 25 משחקי הליגה שלה, ובסך הכל שבעה שערים (0.28 שערים למשחק), לא הוסברה כראוי. למזלה של האלופה, היא ניצחה אתמול במשחק זוועתי של קישור והתקפה, אבל סיימה עוד משחק ללא ספיגה מול קבוצה שבאמת תקפה ולחצה אותה.
זה קרה כי ההגנה והשוער שלה הוכיחו סוף סוף שאין בלוף בכדורגל, הם באמת טובים. זו עובדה. מכבי חיפה מחזיקה יותר בכדור ובועטת יותר לשער. היא קבוצת התקפה יותר טובה, אך לצהובים יש קבוצה שמשחק ההגנה שלה טוב בכמה דרגות משאר הקבוצות. וטננבאום? באמת יש מישהו שחושב שאנדראס יאניוטיס טוב ממנו?
מכבי ת"א לקחה מהמשחק הזה רק שלוש נקודות, אנחנו צריכים לקחת מהמשחק הזה מסקנה ברורה: קבוצה שבוחרת שלושה זרים לתפקידי ההגנה מתוך השישה שמותר לה (בתוספת שוער מתארח) – היא קבוצה שיודעת שאין שחקני הגנה בישראל. הדבר היחיד שמעודד בדבר הזה לקראת משחק הנבחרת מול סקוטלנד הוא איתן טיבי.
דניאל טננבאום עם ז'איר אמאדור (מאור אלקסלסי)
4. ה-0:3 של הפועל כפר סבא על הפועל רעננה לא היה רק דרבי הצומת ולא רק משחק קובע נגד הירידה – הוא היה משחק על הגמוניה. אוהדי כפ"ס בטח יגחכו, אבל בשנים האחרונות, שבהן הקבוצה עברה ידיים, נעה מפירוק לגאולה ולהפך, רעננה התבססה בליגה הראשונה. היה לה "סיי", הנוער שלה עדיין בליגת העל (בעוד זה של כפ"ס אפילו לא מתמודד על עלייה).
יש מקרים כאלה בכדורגל. מדרום לכפר סבא ורעננה יש עיר שבה קבוצה אחת, הפועל פתח תקווה, זכתה בשש אליפויות, והקבוצה השנייה, מכבי פ"ת, זכתה בגביע האחרון שלה ב-1952. ועדיין, יש תחושה בציבור שמכבי לקחה את ההגמוניה.
המשחק אתמול היה סטירה למגמות. כמו שמכבי פ"ת צריכה לעבור כברת דרך משמעותית כדי להיות הפועל פ"ת, כך גם רעננה. והניצחון אתמול היה לא רק 0:3 מכריע ומהדהד עם שער נפלא של יהב אפריאט, אלא ניצחון שעשוי להחזיר את התמונה לקדמותה. אם לא יהיו הפתעות, כפ"ס הורידה אתמול את רעננה ליגה והביאה בדרבי כמעט פי עשרה אוהדים מיריבתה. זה כמו המתאגרף הזקן שאמר ליריבו הצעיר אותו הפיל: "קום, קום, כי כשאתה שוכב, אני גם יכול לדרוך עליך".
שחקני הפועל כפ"ס חוגגים (לירון מולדובן)
מה דעתך על הכתבה?